תרומות – לחץ כאן

האם כמוסה מג'לטין נחשבת בשרית?

שאלה:

שלום,
שמעתי שאם כמוסה עשויה מג'לטין כשר זה פרווה (מכמה טעמים) אבל מה עם כמוסה שעשויה מג'לטין לא כשר האם היא אכן נחשבת דבר בשרי וצריך להמתין אחרי לקיחתה שש שעות לפני אכילת דבר חלבי?
(מדובר במקרה שקשה להשיג תרופה כזו עם הכשר)
תודה רבה

תשובה:

הכמוסה הזו נחשבת פרווה, גם אם נעשה הג'לטין מבהמה כשרה שנשחטה כדין [אם לא, אין נושא בלאו הכי…].

מקורות:

באגרות משה (יו”ד ח”א סי’ לז, וע”ע ח”ב סי’ כז) כתב לענין ג’לטין הנעשה מעור בהמה טהורה, דאין שייך לאסור אף מדרבנן, וביאר טעמו, שכן דוקא “עצמות וגידים ועיקרי קרנים וטלפים הרכים, אף שנתמעטו מטומאת וחיוב נבלה, שייך לאוסרם מדרבנן לבשלם ולאוכלם בחלב, משום ששייך שם בשר עלייהו שהם בתוך הבשר, וגם הם נותנים טעם כבשר ודרכם לבשל כדי ליתן טעם, ולכן בכלל בשר הם בעצם ורק שפטור מה”ת משום שנתמעטו גם מטומאת ואיסור נבלה, וילפינן מזה גם שלא יהיו בדין איסור בשר בחלב, דלא עדיף מאיסור נבלה וטרפה ובהמה טמאה, אבל עכ”פ כיון שבכלל בשר הם שייך לאסור מדרבנן. אבל עור ושליא דלאו בכלל בשר הם אין שייך לאוסרם אף מדרבנן. וכו’. והנה בעור שנתייבש כעץ ולית בו שום לחלוחית, שמצינו ברמ”א (סימן פז סעיף י) שעור הקיבה שנתייבש כעץ וממלאים אותו חלב, מותר. וכו’. ועיין בנודע ביהודה (קמא יו”ד סימן כו) שכתב דאף שאסור מה שנתייבש באיסורין, מ”מ אינו אוסר באיסור בשר בחלב, דכיון שנתייבש לא נשאר בו טעם לאסור החלב. וכו’. וא”כ בעור שאף בלח אם נימא שאסור כהפמ”ג הוא רק מדרבנן, לכן ביבש יש לסמוך על הנו”ב ופשטות לשון הרמ”א שמתירין אף בכבישה מעל”ע וה”ה שיתירו בבשול. ואף שהש”ך כתב בעור הקיבה שלכתחלה אין לעשות כן, מסתבר שבעור יש להתיר אף לכתחלה, כיון שיותר נוטה שאף בלח מותר ואף אם אסור הוא רק מדרבנן שאין להחמיר בעור יבש אף לכתחלה”. ע”כ. הרי שסובר הוא להתיר ג’לטין הנעשה מעור בהמה טהורה, בחלב, כיון שנתייבש ולא נשאר בו טעם בשר. וכן נראה דעת הרב עובדיה יוסף ביביע אומר שם [שכן עיקר לימודו להתיר מדברי הרמ”א בסי’ פז, ושם הנדון הוא לגבי איסור בשר בחלב].

גם הרב אהרן קוטלר בספרו משנת רבי אהרן (ח”א יו”ד סימן טז) כתב להתיר את הג’לטין העשוי מעורות כשרים המתבשל בחלב, אלא שהוא כתב כן מטעם אחר, “בגין הז’עלטין הנעשה בתכלית הכשרות, כמבואר במכתבו, אך השאלה היא אם להשתמש בתעשיה המעורב עם הז’עלאטין עם חלב”. והשיב, “הנה הדבר ידוע ומבורר דהז’עלאטין בעצמו אין לו טעם ואין טעמו ניכר במה שמתערב, והתערובת הראשונה אחד על אשר הוא שיש להם טעם ניכר היטב, ואח”כ תקונו במים דוקא באופן שהוא אחד מחמישים ואין טעמו ניכר כלל, ומכ”ש שאין בתערובת זו טעם מעין בשר, ועדיף יותר מטעימת קפילא, כי הדבר מבורר”. ושוב כתב להתיר גם אם נאמר שיש בו נותן טעם בתערובת. וסיים: “סיום הדברים, דתעשית הז’עלאטין כפי שביאר מעור ראשי עגלים שחוטים כדין, וגם נמלחו כדין וכל התעשי’ בכלים חדשים מיוחדים רק לעורות כשרים, כשרים בפשיטות בלי פקפוק, וגם להשתמש בתעשיה שמעורב בהם הז’עלאטין גם בחלב, נ”ל להיתר“. עכ”ל. [וכ”כ הגר”פ שיינברגר בקובץ מוריה (שנה יט גליון ה-ו)].

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל