תרומות – לחץ כאן

ייעוץ אישי – התמודדות עם ביקורתיות מהסביבה

שאלה:

שלום כבוד הרב,
אני ממש זקוקה לייעוץ מכם בנושא ביקורתיות מהסביבה, כי אני מרגישה שאני עוד רגע משתגעת. אני בת 33, נשואה 3.5 שנים, עם ילדה בת שנתיים.

זכיתי לאמא טובה, אך ביקורתית מאוד, וגם לבעל טוב אבל כזה שנוזף ומבקר אותי המון (וזה
יכול להיות, לדוגמא, על זה שלא לקחתי היום את הילדה לשחק בגינה או שהוא רוצה שאני אשב איתה גם היום על לימוד קולות של חיות, והוא ממש כועס ומרים את הקול ונוזף בי).
דיברתי איתו המון פעמים לאורך הנישואים על הביקורות שלו, אבל אין עם מי לדבר. הוא מגיב תמיד בתגובות ילדותיות כמו "כנראה שאת ביקרת אותי קודם", גם כשלא החלפתי איתו שם מילה קודם לכן. (אפילו היינו פעם בייעוץ זוגי בקשר לבעיה אחרת ובסוף סדרה של טיפולים הוא אומר לי "המטפלת בצד שלך כי את נסערת יותר. היא לא אובייקטיבית", ואת זה הוא אמר אחרי שאנחנו שעות על גבי שעות בטיפולים, ואז הבנתי שפשוט אין עם מי לעבוד. כל פעם שהוא שומע משהו שהוא לא אוהב, הוא מתרץ תירוצים למה הוא לא צריך לקבל את מה שאומרים לו).

אני עובדת באופן קבוע מהבית, ומאז הקורונה בעלי עובד מהבית ככה שהוא נמצא איתי כל היום.
כרגע חלק מהצוות שלו כבר חזר לעבוד יומיים בשבוע בחברה, אבל הוא מעדיף להישאר בבית.
איפשרו להם בחברה להישאר לעבוד מהבית עוד 3 חודשים למי שרוצה ואחר כל הם יחזרו כנראה לעבוד חצי שבוע מהבית וחצי שבוע מהחברה.

בנוסף, אמא שלי באה אליי כל יום כי היא המטפלת של הילדה שלי. הבת שלי מאוד מחוברת
ואוהבת את סבתא שלה, וככה אני רגועה יותר מאשר לשים אותה במשפחתון עם עוד הרבה ילדים, כשאין יחס אישי, חום ואהבה כמו בטיפול של סבתא.

יוצא שכל יום אני נמצאת במחיצת אנשים שמאוד מאוד מאוד ביקורתיים כלפיי, ואני מרגישה שעוד רגע אני יוצאת מדעתי. אני כבר לא יכולה עם התלונות, הביקורות והנזיפות שפשוט לא נגמרות. איבדתי את שמחת החיים, אין לי מצב רוח, ואני מאוד עצבנית וכעסנית.

זה הגיע למצב ששבוע שעבר פשוט הייתה לי התפרצות נוראית על אמא שלי עם צרחות עליה והרגשתי אח"כ כמו מפלצת אמיתית.

אני גם מנסה מאוד לעבוד על מידת הכעס (שלעניות דעתי היא לא תכונה מולדת אלא נרכשת כי אמא שלי כעסנית וגם כי ספגתי ביקורתיות לאורך כל השנים וכנראה שזה יצר בי איזשהו
תסכול פנימי וכעסים פנימיים בתת המודע… ככה לפחות אני משערת).
אני קוראת ספר על מידת הכעס ושומעת שיעורים על מידת הכעס, אבל אין שום שיפור, ואם כבר אז יש רק החמרה. אני מאוד עצובה שאני לא מצליחה להתגבר על מידת הכעס בעיקר בגלל שאני יודעת כמה שהיא חמורה, ועוד רגע משיח מגיע ועוד לא הצלחתי להתקדם בתיקון שלי, לפחות לא בכל הנוגע למידת הכעס.

אני אובדת עצות וזקוקה ממש לעזרה!

תשובה:

שלום וברכה

אני רוצה להפתיע אותך… אין שום בעיה עם האנשים שסביבך! אינני יודע אם הם נחמדים או לא, אם הם ביקורתיים או לא, אבל כל זה בכלל לא משנה! מה שאת צריכה בראש ובראשונה, זה לא להתמודד איתם, וגם לא להתמודד עם "מידת הכעס", אלא להתמודד עם בעיה של חוסר בחיזוקים פנימיים ואסביר. אם את לא היית מרגישה כל הזמן מוחלשת ואשמה, לא היה מכעיס אותך כל כך שמישהו נותן לך ביקורת. כאשר בעלך אומר שלא ישבת מספיק עם הילדה, אם לא היית חושבת שמשהו בדבריו נכון, לא היית כועסת כל כך שהוא אומר את זה. אם היית מרגישה מספיק בטוחה בעצמך, מספיק שלמה ושמחה באופן פנימי עם האישיות שלך וההתנהלות שלך, פשוט לא ניתן היה לשים אותך בצורה כזו על הפוקוס ולגעור בך… זה היה גורם לך רק להרים גבה ולתמוה על צורת הדיבור ועל השיח, ובעלך או אמך היו מבינים שזה משהו מוזר כך לדבר…

מה שאת צריכה כרגע זה לחזק את האישיות הפנימית שלך, את השלמות הפנימית, שמחת החיים והביטחון העצמי, החיזוק הזה יסייע לך להתנהל באופן שבו את לא תחושי אשמה בכל דבר, וממילא גם התגובות שלך לשיח לא נכון ולא בריא יהיו יותר תמהון שגורם לשני מיד לחזור לשיח יפה יותר, ולא כעס. בכעס את בעצם מאשרת שיש כאן נושא לדיון, שאת כרגע באמת עומדת למשפט…

אינני יודע אם יש לך את הכלים לסייע לעצמך בזה, אולי כדאי לפנות לייעוץ רגשי תורני, לקאוצינג של חיזוק פנימי, אבל שחלילה לא יהיה משהו שמעצים לך את הביקורת כנגד הסובב, רק סיוע חיובי שגורם לך לאהוב את עצמך וממילא גם את כל הסובב.

בהצלחה רבה ויום נעים.

Join the Conversation

1 Comment

  1. תגובה נכונה וחשובה
    הרבה נמצאים במצב דומה עסוקים ומרגישים בקורבנות.
    שרק מחריפה.
    מאד לא קל לשנות תודעה אבל באיזה שהוא שלב היסוריםמחייבים

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל