לתרומות לחץ כאן

קיצוץ כספי מעשר ממלגת אברך כולל

שאלה:

נהוג בהרבה כוללים שראש הכולל מתנה עם האברך ש"יקבל" סכום מסויים ומזה "ינוכה" 10% לטובת הכולל ובפועל האברך מקבל רק את 90% הנותרים. ברור שהכולל זקוק לתמיכה ומי יתמוך בו אם לא האברכים הלומדים שם וברור שהאברכים אמורים להפריש צדקה ולמי הם יתנו זאת אם לא לכולל בו הם לומדים. יחד אם זאת תמהתי על כך מכמה סיבות.
ראשית כל הרי בדר"כ רוב האברכים בעלי המשפחות מוגדרים כעניים הפטורים ממעשרות. אא"כ האשה מכניסה משכורת שמנה. דבר שבד"כ לא קורה.
בנוסף לכך, גם אם האברך מעוניין לתת ויש לו את האפשרות לכך, האם יש לראש הכולל את הסמכות להחליט למי הכסף ילך? האם זה לא בסמכותו של האברך שיחליט כמה לתת לכולל כמה לצדקות אחרות וכמה לחסוך בשביל "התנאה לפניו במצוות" כפי כללי המעש"כ?
האם בכלל מבחינה הלכתית טהורה בדיני הקדימה למעשרות יש איזשהו איזכור לכולל בו לומדים מעבר לקרובים ולעניי עירך וכדו'?
ובשורה התחתונה, האם זה בכלל פוטר את האברך? הרי בפועל הוא קיבל רק את הסכום שהוא קיבל. כל היתר היתה אמירה בעלמא בין הצדדים. לכאורה הסכום שהוא קיבל בפועל זה הסכום שהוא "הרוויח" ומזה יצטרך להפריש מעשרות! וכי יעלה על הדעת שאם יסכמו איתו על סכום גבוה ביותר כאשר 90% ישאר ביד הכולל, האברך יעבור על תקנת אושא בכך שהוא "תרם" כ"כ הרבה צדקה? ברור שלא. ומאי שנא הכא שקיבל 90% מה"סיכום"?

תשובה:

שלום וברכה

כאשר ראש הכולל דורש מהאברכים את המעשרות ומראש מנכה זאת מהתשלום, אין כאן מעשרות, זה פשוט הורדה במשכורת, ועד כמה שהם חייבים במעשר עליהם להפריש שוב. אמנם אם הוא רק מבקש ויש אפשרות עקרונית לא לתת, גם אם זה קצת לא נעים, זה מועיל להחשב מעשר.

חובה ליידע את האברכים בכך, כדי שידעו שלא הפרישו מעשר, ובעיקר שכח של ציבור כנגד מעשה זה ודאי יועיל, אברך בודד לא יעיז פניו לומר זאת למנהל הכולל [שמן הסתם לא מודע למה שכתבנו וכוונתו טובה], אבל כאשר כל הציבור מודע לכך, זה יסתדר.

מקורות:

בענין זה כתב הגאון רבי יוסף פליישמן אב”ד נתיבות חיים כך:

כולל שמתנה עם האברכים לתת את כספי המעשר לכולל, האברכים אינם רשאים לתת כסף זה מכספי מעשר, אלא מכספי חולין ((שכל תנאי שבממון קיים, והאברך חייב לתת לכולל את ה’תרומה’ שהם דורשים, ואין אדם פורע את חובו מכספי מעשר. וכן הביא בספר באורח צדקה פרק יא הערה קטו בשם הגרי”ש אלישיב שליט”א והגרש”ז אויערבאך.)). אבל אם הכולל דורש מן האברכים לגייס תרומות לכולל, רשאי אברך, שמתבייש להתרים אחרים, לתת מכספי מעשר, חוץ משווי ההנאה על שחסך את הטרחה והבושה, שאותו יש לתת מכספי חולין ((על כל אחד לשער בעצמו, לפי מצבו, כמה היה מוכן לשלם כדי לחסוך את הטרחא או את הבושה להתרים אחרים. והראיה ממה שפסקו הרמ”א בחו”מ סי’ רסד סעיף ד והנתיבות שם סק”ה שאם ראובן הציל את שמעון מבית הסוהר, ולוי היה יכול להשתדל להציל שמעון חינם, חייב שמעון לשלם לראובן כפי שווי הנאתו שלא נצרך לבקש טובה בחינם מלוי, ואם כן אף בנידון דידן יש לנכות שווי הנאה זו. ויש הרבה אנשים שהנאה זו שווה להם כסך כל התרומה, ואינם יכולים לתת מכספי מעשר כלום.

כמו כן הצדק איתך, שמסיבה נוספת המעביד עושה כאן שלא כהוגן, לא בהכרח שכל עובדיו חייבים במעשר כספים, זה תלוי במצב הכלכלי של העובד ואין לו רשות לקחת כסף שאולי המעובד כלל לא מחוייב בו, יש להעמיד את המעביד עם חומרת המעשה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל