שאלה:
שלום וברכה
אנחנו נשואים == שנה לפני כשנה בעלי ואני החלטנו על יחסים פתוחים כדי לא להתגרש וכתוצאה מזה כל אחד מאיתנו פיתח מערכות יחסים עם אחרים זה אומר יחסי מין ..מה שקרה שבעלי טען שמאחר שאני בגדתי בו הוא רוצה להתגרש וחייבת לציין שהחודש וחצי להחלטה שלנו על פתיחת היחסים תוך כמה ימים אני החלטתי שאני לא רוצה ושיחזור אליי ולא נעשה שום דבר בעניין ונמשיך לחיות כזוג רגיל אבל הוא כבר הכיר מישהי והתחיל להיפגש איתה וכמובן לקיים איתה יחסים והוא שיתף אותי בשם שלה ובפרטים עליה כי היינו במצב של יחסים פתוחים ותחושה של שיתוף..אבל אני הייתי מזועזעת מהקשר שלו והתחננתי שיפסיק ושיחזור אליי ובכיתי המון ימים ולילות ובתחנונים ובצער על הטעות שעשיתי..והוא בשלו המשיך להיפגש עד שאני נשברתי ורק לאחר כחודש ושבוע מההחלטה נפגשתי עם מישהו כי ראיתי שבעלי לא מוכן לדעתו הוא אמר לי שכבר מזמן אני לא רציתי בו ולכן הוא לא רוצה אותי ולחזור אליי..ואני נפגשתי וקיימתי יחסים וכמובן שלא רציתי עוד וכך המשיך העניין עד לא מזמן הוא עדיין בקשר עם המאהבת ואני והוא החלטנו להתגרש השאלה אם בעתיד אחרי שנתגרש יהיה לנו אפשרות לחזור להתחתן..והאם במצב כזה הוא יכול לשלול ממני את דמי הכתובה כי הייתה פה הסכמה של שני הצדדים ביחסים פתוחים ולא מתוך רצון לבגידה שלי ..לא הרגשתי שאני בוגדת כי בעלי ידע ונתן הסכמה ואחרי זה שינה דעתו..תודה
תשובה:
שלום רב,
ראשית צריכים לדעת שאיסור אשת איש זה לא בהכרח קשור להסכמת או אי הסכמת הבעל. לבגידה בבעל או לא. כלומר, עצם האיסור של יחסי אישות של אישה נשואה עם אחר הוא איסור חמור ללא כל קשר לעמדה של הבעל בנושא. ולכן, לצערי הסיטואציה שנוצרה מצריכה אותכם להתגרש, אישה שהיתה עם מישהו אחר אסורה לחזור לבעלה, ובודאי לא לאחר שיתגרשו, אז גם עדיין היא אסורה לחזור לבעלה.
לגבי חיוב הכתובה, אפשר לדון בעניין זה, ובהחלט יש מקום לומר שמאחר שהוא גרם לכך והסכים לזה, הוא חייב לשלם את הכתובה.
מקורות:
אמנם בשו"ת ממהרי"ק שנפסק בשו"ע אבה"ע סי' קעח קבע שהאיסור הוא מעילת מעל בבעל, ולכן גם כאשר האישה שוגגת באיסור וממילא אינה נאסרת מדאורייתא, קבע מהמהרי"ק שאם היא מעלה מעל בבעלה הרי היא נאסרת לבעלה. ולכן, באופן שהוא מסכים ואף יזם את הרעיון המופרך הזה, לכאו' יש מקום לומר שאין מעילת מעל וכך היא דעתו של האגרות משה (הגרי"ש אלישיב בקובץ תשובות חולק על כך). מ"מ כל זה אינו משפיע על הדין במקרה דנן, משום שהאישה אינה שוגגת באיסור, ודברי המהרי"ק והאגרות משה בעקבותיו שרק במקרה שיש סיטואציה של שוגגת באיסור אז יש לדון אם יש גם מעילת מעל בבעל.
לגבי חיוב הכתובה:
לכאורה סיטואציה כזו תלויה בסיבת הפטור של כתובה כאשר אישה זינתה תחת בעלה.
הרמב"ם כתב בהלכות אישות פרק כד הלכה ו': "מי שזינת תחת בעלה אין לה כתובה לא עיקר ולא תוספת ולא אחד מתנאי כתובה שהרי מעשיה גרמו לה להאסר על בעלה". משמע מדבריו שסיבת ההפסד של הכתובה טמונה בכך שהיא אסרה את עצמה על בעלה. ואם כך, גם אם הזנות היתה בהסכמתו של הבעל, עדיין במעשיה היא אסרה את עצמה על בעלה. שכן היא אסורה לבעלה בכל מקרה. (אמנם יש דעת יחיד של האגרות משה שכאשר יש הסכמה או יותר נכון רצון של הבעל למעשה הזנות שלה אין בזה "מעילת מעל" אבל זה רק כאשר היא שוגגת באיסור. כלומר, במקרה שהיא ידעה שזה אסור מצד עצמו, ודאי שנאסרה לבעלה).
אולם אם נאמר שעצם הזנות – מעילת מעל בבעלה היא הסיבה שפוטרת את בעלה מחיוב הכתובה כאשר היא זינתה, לכאו' יש מקום לומר שכאשר הוא הסכים למעשיה יתכן שלא נפטר מכך מחיוב כתובה. (ראה בהפלאה כתובות נא,ב שכתב לפי"ז באשת כהן שנאנסה ובכך הרי היא נאסרה לבעלה שכן כהן אסור גם לאשתו שנאנסה שלא ברצונה, אבל כתובה הוא חייב לתת לה, לכן אם היא זינתה אח"כ מרצון הפסידה את כתובתה, למרות שכבר ממילא היתה אסורה לו. אבל גם לפי הצד הזה עדיין יש לעיין אם אכן בסיטואציה כזו, לא הפסידה את כתובתה.
ראה עוד בחידושי רבי שמואל רוזובסקי כתובות סי' יג שדן בגדרי הפטור מכתובה במקרה של זנות.
