לתרומות לחץ כאן

לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה

שאלה:

הגמ' הנ"ל בב"מ ל: לא חרבה ירושלים על שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עשו לפנים משורת הדין. מאוד מחזקת המעניין שהיא לא הובאה בראשונים, שאם ההנחיה תמיד לעשות לפנים משורת הדין, כמעט אין מקום לדיני השולחן ערוך. אני מבין שבאופן שאדם קל לו לותר, ורק מקפיד מחמת הדין בדוקא, על זה נאמרה גמרא זו, אבל באופן שהדבר מהותי בעיניו, בזה אינו מצוה לעשות לפנים משורת הדין (אא"כ הוא בעל מעלה). אשמח להבין באמת אם הבנתי נכונה בעניין, ואם לא מה ההשקפה הנכונה בנושא

תשובה:

אין ספק שהחיוב לנהוג לפנים משורת הדין תלוי במעלתו של האדם, כמעשה הידוע בגמרא בבא מציעא דף פג עמוד א:

"הנהו שקולאי חביתא דחמרא. שקל לגלימייהו, אתו אמרו לרב. אמר ליה: הב להו גלימייהו. – אמר ליה: דינא הכי? – אמר ליה: אין, למען תלך בדרך טובים. יהיב להו גלימייהו. אמרו ליה: עניי אנן, וטרחינן כולה יומא, וכפינן, ולית לן מידי. אמר ליה: זיל הב אגרייהו. – אמר ליה: דינא הכי? – אמר ליה: אין, וארחות צדיקים תשמר". וביארו שם הראשונים, שלאדם במעלתו אכן זהו חיוב!

אמנם מלבד החיוב שהוא באמת תלוי במעלת האדם ובאופי המעשה יש גם ענין מוסרי, שגם הוא תלוי בסיטואציה ולא ניתן לתת בו גדרים ברורים. מה שהעמידו דבריהם על הדין, היינו, שגם בסכום פעוט עשו עסק גדול בדין תורה. ולפעמים רואים זאת לצערנו גם בזמנינו, שבויכוח בין שכנים שמסתכם בכמה מאות שקלים, כבר מגיעים לדין תורה ומעכירים את האוירה וזה חבל…

עין טובה וותרנות זו מידה הכי נאה לאדם.

כמובן שכאשר מדובר בסכום משמעותי או נזק גדול, יש דין תורה וכך צריך להיות.

הצטרף לדיון

תגובה 1

  1. יישר כח גדול!
    אחרי ששאלתי את השאלה ב"ה ראיתי את דברי השל"ה שהוא ממש קילורים לעיניים (וממש חיזוק לדברי הרב)
    השל"ה פרשת קדושים תורה אור ד"ה ז וז"ל: פרשה ראשונה קדושת הגוף, דרך כלל עוררנו הרמב"ן (ויקרא יט, ב), עיין כל העמוד, ואז יתבאר מאמרם (יבמות כ א) קדש עצמך במותר לך. הכלל העולה, שלכל אדם תורה בפני עצמו איך יכלכל דבריו במשפט, ואם היה טבעי בני אדם שוה, וכל עת שוה לעת אחר, היתה התורה כותבת, למשל כך סך יאכל והמותר אסור, וכן לבעילות, וכן לדיבור ומחשבה. וזה הדבר אי אפשר להאמר, רק דרך כלל 'קדשים תהיו' (ויקרא שם), ובא הביאור קדש עצמך במותר לך, דהיינו מה שתרגיש שהוא מותר לפי הענין ולפי טבעך, אז הוא אסור לך מן התורה. ובפרק הגוזל עצים (בבא – קמא צט ב) בעובדא דרבי חייא חזי דינר כו', ומקשה, רבי חייא נמי לאו למגמר בעי, רבי חייא לפנים משורת הדין דעביד כדתני רב יוסף כו'. וכן אומר בפרק אלו מציאות (בבא – מציעא ל ב) רבי ישמעאל ברבי יוסי לפנים משורת הדין דעביד, בעובדא דרבי ישמעאל ברבי יוסי אזיל באורחא כו', עד… אמר ליה כמה שוין, אמר ליה פלגא (מעי) [דזוזא] כו'. ובסוף פרק האומנין (שם פג א) בעובדא דרבה בר בר חנה תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא כו', עד… 'למען תלך בדרך טובים' (משלי ב, כ) כו', ולא אמר לישנא דלפנים משורת הדין. ותוספות הקשו זה בפרק הגוזל עצים (בבא – קמא ק א ד"ה לפנים) הנזכר לעיל ותירצו יפה, ומסיימי אכן מעובדא דשמואל בהנך (חומרא) [חמרי] כו' (בבא – מציעא כד ב), ותירצו בדוחק עיין שם. ולפי דרכי יתוקן הכל, כי קדש עצמך כו' דאורייתא, וזהו לפנים משורת הדין, דמאחר דלמדינן מקרא לפנים משורת הדין, ממילא הוא דאורייתא. ולפנים משורת הדין רצה לומר רק ראוי לפי עניינו וטבעו, ואצלו הוא דין. וכן בחן בעצמו רבי חייא וכן רבי ישמעאל ברבי יוסי, אף על גב דכתבה התורה זקן ואינו לפי כבודו, מכל מקום לסלק בדבר מועט בפלגא דזוזי ולאיש עני בדרך, בודאי בזה חייבה התורה. וכן היה עובדא דשמואל, שבחן שלא נתייאשו הבעלים. אבל למען תלך בדרך טובים, זהו ענין יתר להיות ותרן, ואינו דאורייתא, רק רב רצה להרגיל תלמידו בזה. גם נראה לי בכל מקום שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות יט א; ועוד) אדם חשוב שאני, הכוונה לפי חשיבותו וטבעו דינא דאורייתא הכי. ובמקום שאמרו בבא לצאת ידי שמים, הוא מילתא אחריתא, כשאין מסור ביד בית דין של מטה ודו"ק. וזהו כלל גדול.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל