שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א,
אתמול התעוררה שאלה אצל ידידים על מה היה הדבר שגרם מוות לשני בנים של נעמי.
רב אחד שאמר נאום אמר שהתחתנו עם מואביות. וזה היה יצר הרע שליהם שגרם כשבאו לשם.
אולם בנים של גדול ישראל אלימלך שהוא מת על שעזב עמו בעת צער.
ואז מזה העלו שאלותינו אם סיבה מות בני נעמי היה בשביל חטא של יצר הרע על נשים נכריות מדוע לקח כ"כ זמן לקבל עונש שהרי מתו אחרי עשר שנים. ואם היה זה הסיבה שהתחתנו עם גויות אז מדוע עשה בועז חליצה? מימתי שייך חליצה עם גויה? מוכרח להיות שגיור רות כהלכתא הייתה, דאם לאו כן חליצה מניין? אולם להאשה השני תוכל לומר שאולי לא תקף הגיור שהיא סבתא של גוליט והוא גוי לחלוטין.
תוכל לתרץ ולומר שחטא כן היה להתחתן עם נכריה במקום יהודיה אבל לא חלילה שיש בעיה להתחתן עם גיורת צדק שהרי משה רבינו יהושע בין נון התחתנו וחיו הרבה שנים והרי הם גדולי ישראל לעדי עד. אלא אפשר לומר שהחטא הוא להתחתן עם נכריה ולגיירה לשם אישות והנה לא באו להתגייר מעצמן אלא לשם אישות.
אבל אם תרצה לומר כן לא נכון אצל רות שהרי היא מוזכרת בכתובים לשם שבח!! וזכתה שיצא ממנה דוד המלך שצאצאיו מלכים וממנו יבוא המשיח!!
לכן מה הענין שקרה? הלא מפני שהשאירו בארץ נכרי בעת שעמם בצרה כאביהם?
ועוד שאלה אם גיור רות הייתה לשם שמים וחברתה לא, מדוע נעמי דחתה אותה עד שראתה שהיא צדקת? מעולם לא ראינו לדחות מי שגר צדק אדרבה מצווים אנו מדאורייתא מן אל אדון לאהוב את הגר. אז מה בדיוק קרה שנעמי אשה כשרה לחלוטין אשת גדול ישראל דחתה רות?
נשמח לקבל עוד בירור.
ברכה הצחלה ושלום
תשובה:
השאלה הזו האם רות וערפה התגיירו לפני שנישאו למחלון וכליון היא שאלה גדולה וידועה, בזוהר חדש מפורש שהתגיירו קודם לכן, ואילו המלבי"ם והאיגרת שמואל נוקטים בפשיטות שלא התגיירו, שכן לא מצינו ששינו את שמן כדרך הגרים, וכן נראה במדרש רבה רות פ' ב בשם רבי מאיר [אמנם ראיה זו תמוהה, שהרי גם חאחר שרות שוב התגיירה בבואה לבית לחם לא מצינו ששינתה את שמה…] גם בבן יהוידע בברכות מאריך לדון אם שמה היה רות קודם שנתגיירה או אחר כך, והנביא רק קרא לה כך מתחילה על שם העתיד. בס' הדרת קודש אכן מסביר כמו שכתבתם בדעת הזוהר חדש, שאמנם התגיירו אבל זו היתה גירות לשם אישות שאסורה. אין ספק לכאורה שרות לפחות סברה שאין ממש בגיור שעשו לפני הניושאין שהרי דחתה אותן ואמרה להן לשוב לעמן ומכאן לומדים את דיני דחיית הגר הרי שודאי היתה סבורה שהן נכריות לכל דבר וענין.
בשו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' מב מאריך אף הוא בנדון זה, וגם כותב שלהצד שלא היו יהודיות זה לא יבום כפשוטו, ובכלל הרי זה לא היה ממש לפי כללי היבום שהרי בועז לא היה אח שלהם, אלא על פי רעיון היבום לקח בועז חסות על רות, ראה שם מאמר רחב מאוד בענין זה ובכל שיטות הראשונים בביאור סוגיא עמומה זו. [ועיי"ש היטב, ומ"מ נביא כאן מלשונו ענין חשוב שביאר שם: מצאתי בספר משיבת נפש על רות מהב"ח ז"ל בפ"א פסוק ד' שלאחר שמביא בדבריו דברי המדרש שלא גיירום ולא הטבילום, וכן דברי הז"ח דמוכח שגיירום, ודברי האבן עזרא, הוא בא כחכם היודע פשר לעשות פשרה בין התלמודים והדרשים, והוא, כי ודאי ח"ו שמחלון שהי' צדיק ישא אשה בגיותה, אלא כשנשאה נתגיירה, אכן לא היה מחלון צדיק יותר משמשון שופט ישראל או שלמה המלך ידיד ה' שנשאו נשים נכריות, וחלילה שישאו נשים בגיותן, אלא לפי שצריך לבדוק אחריהן שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל, או בשביל דבר אחר, ושלמה ושמשון גיירו נשים ונשאום לעצמם, והדבר ידוע שלא חזרו אילו נשים אלא בשביל דבר, ולא על פי בי"ד גיירום, מעלה עליהם הכתוב כאילו הן גויות ובאיסורן עומדין, וכמו שכתב הרמב"ם בסוף פי"ג מה' ביאה, ובדרך זה נאמר שהיו נשואי ערפה ורות, כי הם עצמם גיירו אותם כדי להנשא להם, והדבר היה ידוע שלא התגיירו אלא בשביל דבר, ולכן תני' בשם ר"מ לא גיירום ולא הטבילום כדי תורה ע"פ ב"ד, והיינו דתרגם המתרגם ועברו על גזירת מימרא דה' וגו', וכ"ז מרומז במ"ש וישאו "להם" נשים מואביות, כלומר להם לדעת עצמם שלא על דעת ב"ד, ושקול הוא זה כאילו נשאו אותן בעודן מואביות בגיותן, ואף על פי דאיפסקא הלכתא בפ' הערל דאחד אשה שנתגיירה לשם איש כו' דכולם גרים, דאלמא דיעבד כולם גרים וכמ"ש הרמב"ם לשם, מ"מ מאחר שמחלון וכליון עברו חק התורה במזיד לכתחילה, נענשו, וכמו שנענשו בה שמשון ושלמה על מה שעברו על זה לכתחילה, ומעתה לא נמנע בפירושו מלכתוב בסתם שנשאו נשים בגיותן, ואעפ"י שגיירו לדעת עצמם שהרי הכתוב מעלה עליהם כאילו נשאום בגיותן וכדתניא ר"מ לא גיירום וכו' עכ"ל הב"ח. יוצא לנו מדברי הב"ח כי הטה לב כוונת כל הדרשות האמורות בזה בחז"ל אל דעתו וכוונתו של האבן עזרא כי רות וערפה כן התגיירו למעשה לפני שנשאו למחלון וכליון באשר שלא יתכן שיקחו אלו הנשים עד שנתגיירו, אלא שהגירות היתה בדומה לגירות הנשים שנשאו שמשון ושלמה, ונהפכו הדברים שרש"י ז"ל נשאר בדעתו יחידי בלבד במה שפירש שלא נתגיירו כלל ושלא היו למחלון וכליון קדושין בהן באשר שנכריות היו וכו' ובקשר לדעתו של רש"י ז"ל בזה מצינו לו ג"כ להב"ח בפסוק י"ב בפירושו באר מים על פירש"י שנכנס בעובי הקורה לפרש את דעתו שלא תשאר יחידי לפי מה שעשה שלום ופשר בין חילוקי מדרשי חז"ל בזה, וכותב וז"ל: אבל לפענ"ד העיקר דהתגיירה לפנים בפני בעליהן ובסתר היו עובדות ע"ז ועשו ככל התועבות ולכך לא נחשב הגירות לגירות, ואפשר שגם דעת רש"י כך היא ומאחר דלא נתגיירו בצדק לא נמנע מלומר שנכריות היו ולא נתגיירו עכ"ל, חזינן מזה שמצד אחד סטה הב"ח בדבריו אלה מפירושו שמקודם לזה במשיב נפש שכתב שבדיעבד חלה הגירות כבנשי שמשון ושלמה, וביאר כי לא חלה אצלן הגירות כלל, באשר כל הגירות היתה אצלן רק לפנים בפני בעליהן, אבל בסתר היו עובדות ע"ז, ועשו כל התועבות, [וכלל בזה גם את רות] ועל כן לא נחשב הגירות שלהן לגירות כלל, אבל מתוך כך פתח עי"כ הב"ח את הדלת וסלל את המסילה להכליל גם את רש"י ז"ל במכלול פירושי מדרשי החז"ל בזה, וכתב כי גם דעת רש"י היא כמבואר בכמה מהמדרשים שהתגיירו, ורק מאחר דלא נתגיירו בצדק לא נמנע מלומר שנכריות היו ולא נתגיירו.]
