תרומות – לחץ כאן

תאומים סיאמיים בהלכה

בס"ד מאמר השבוע עוסק בשאלה של תאומים סיאמים בהלכה, כיצד מוכיח החתם סופר כי בדור המדבר היו בין בני ישראל תאומים סיאמים? ובני כמה הם היו? ומדוע דורשת הגמרא מהפרשה כי אב שנולד לו תאום סיאמי בכור בעל שני ראשים, חייב לפדות את בנו בעשרה שקלים, ולא בחמישה ככל בכור? האם התאום הוא אדם אחד והוא בכור, ואם כן מדוע חייב תשלום כפול? או שמא הוא נחשב 2 בני אדם, ואם כן כיצד יתכן ושניהם בכורים? האם קיימים יצורים חיים מחוץ לכדור הארץ? ואם כן כיצד הם נראים? האם הם יכולים להשתלב ולהתחתן עמנו? כיצד הוכיח שלמה המלך מה דין ירושת תאום סיאמי, האם הוא נוטל חלק אחד או שני חלקים? מה תוחלת החיים של תאום סיאמי? ובמקרה ולא נהרוג את אחד התאומים שניהם ימותו, האם מותר להרוג את אחד מהם? או שמא יש בכך איסור רציחה, ועליו נאמר יהרג ועל יעבור, ואסור להרוג אדם אחד כדי להציל את חבירו? ומה הדין אדם שנמצא באסון המוני, וע"י שידחוף ויהרוג גוסס שאין לו סיכוי להנצל, יוכל להציל את עצמו, האם הדבר מותר? איזה ברכה מברכים על תאום סיאמי? והאם זה דבר משונה ובעל מום, או שמא כך היו אמורים להיות בני אדם? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.  

תאומים סיאמיים בהלכה

מדוע לגולגולתם נאמר רק במנין בני ישראל ולא במנין בני לוי

הפרשה עוסקת במנין בני ישראל, ומצווה התורה (במדבר א ב): 'שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו" כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם'. וכן לאורך כל המנין מדגישה התורה כי המנין הוא לפי מספר הגולגולת. החתם סופר (ח"ב סי' רצד ד"ה גרסינן) עומד על כך שבהמשך הפרשה כאשר התורה מדברת על מנין בני לוי, התורה לא מזכירה כלל כי המנין יהיה לפי מספר הגולגולות. החתם סופר מביא תירוץ מעניין בשם הגאון רבי שמואל מקרקא המבוסס על דברי הגמרא (מנחות לז.) שבכור אדם הנולד עם שני ראשים, על אביו לתת לכהן 10 שקלים, משום שבפסוק בפרשתנו נאמר (במדבר ג מז): 'חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ תִּקָּח', ונלמד מכאן שעל כל גולגולת של הבכור יש לשלם חמשה שקלים. [להלן נרחיב בדין זה]. ומשכך מבאר רבי שמואל שאילו היה נאמר בבני לוי לגולגולתם היינו סופרים תינוק עם שני ראשים כשני אנשים במנין, ולכן לא נאמר 'לגוגלותם', אולם כל זה בבני לוי שנספרו כשהם בני חודש, אולם במנין בני ישראל שבו נמנו כשהם בני 20 שנה, ואדם אם שני ראשים לא היה מחזיק מעמד במשך 20 שנה נאמר 'לגוגלותם', משום שאין אפשרות שמחמת כן יטעו ויספרו אדם עם שני ראשים כאדם אחד. החתם סופר עצמו נחלק על רבי שמואל מקרקא וסבור שתינוק בעל שני ראשים יכול להגיע לגיל 20, [להלן נרחיב בדין זה] ולפיכך הוא מפרש כי בפועל בדור המדבר היה תאום סיאמי בעל שני ראשים מקרב בני ישראל, ולכן הצריכה התורה להורות שהוא ימנה כשנים, אולם בקרב בני לוי לא היה שום תאום סיאמי בעל שני ראשים, ולפיכך הוא נמנה רק כאחד. השבוע נגוון מעט ונעסוק בנושא של תאומים סיאמים בהלכה, הוא אמנם נושא פחות מעשי, אך בהחלט מגוון ומרתק. נפתח בסיקור של דברי חז"ל בנושא, והגדרת אישיות התאומים, ואח"כ נעבור לשאלות המעשיות שהתעוררו על תאומים סיאמים בימינו.

תאומים סיאמים בגמרא

בגמרא (מנחות לז.) מסופר כי אחד מתלמידו של רבי בשם פלימו שאלו אדם שיש לו ב' ראשים על איזה ראש מניח תפילין. רבי כעס על תלמידו על שאלתו המוזרה והלא מעשית, ואמר לו שהוא מחוייב ע"פ דין או לגלות או לקבל על עצמו נידוי, על ההפרעה בבית המדרש. אולם משמים סברו שאכן השאלה היתה במקום, ולכן נזדמן בדרך נס אדם לבית המדרש שסיפר כי זה עתה נולד לו תינוק בכור בעל שני ראשים, והוא מסתפק כמה עליו לשלם לכהן. ובכך רמזו מהשמים לרבי כי אל לו להקפיד על תלמידו פלימו, וראוי לברר הלכות אלו בבית המדרש. אולם בגמרא לא נתבאר מה התשובה לשאלתו של פלימו על איזה ראש יניח אותו אדם תפילין. בקשר לשאלתו של האב, מסופר בגמרא כי 'ההוא סבא' אמר בבית המדרש מכיון שנאמר (במדבר ג מז): 'חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ תִּקָּח', ונלמד מכאן שעל כל גולגולת של הבכור יש לשלם חמשה שקלים. [בתוספות (חולין ו. ד"ה אשכחיה) נאמר כי בדרך כלל 'ההוא סבא' זה אליהו הנביא].

האם אדם בעל שני ראשים יורש פעמיים

התוספות (מנחות לז. ד"ה או) כותב כי אדם בכדור הארץ שלנו אין אדם בעל שני ראשים, אולם קיימים מחוץ לעולם יצורים כאלו. התוספות מביא מדרש שבו מסופר כי השד אשמדאי הביא לשלמה המלך מתחת הקרקע אדם אחד שיש לו שני ראשים. אדם זה נשאר להתגורר בארץ ישראל ואף נשא אשה רגילה. אולם חלק מהילדים דמו לאב והיו בעלי שני ראשים, ואילו חלק מהילדים היו דומים לאם והוו בעלי ראש אחד. לימים נפטר אותו אדם, והבנים באו לדין תורה בפני שלמה המלך כיצד לחלק את הירושה, האם לכל ראש מגיע חלק אחד, ולכן בעלי הראש הכפול יקבלו ירושה כפולה, או שמא לכל בן מגיע חלק אחד, ובעלי הראש הכפול יקבלו חלק דומה לבעלי הראש האחד. בתוספות לא מובא מה פסק שלמה המלך, אולם השיטה מקובצת (שם רמז יח) הביא את הסיפור כפי שמובא במדרש, שלמה המלך בחכמתו שפך מים מעט רותחים על ראש אחד של אחד מהילדים בעלי הראש הכפול, ומיד צעק הראש השני של אותו בן, ומכך הוכיח שלמה המלך כי העובדה שראש אחד מרגיש בכאב של הראש השני מוכיחה כי הם אדם אחד, ובעלי אישיות אחת, לפיכך הם יורשים רק חלק אחד.

האם אדם בעל שני ראשים הוא אדם אחד או שנים

לאור הדברים נראה לכאורה כי אנחנו דנים את התאום הסיאמי כאדם אחד אשר לו ב' ראשים, וכפי שפסק שלמה המלך שיש לו זכות ירושה אחת בלבד. [ולכן לא היה בעיה לבעל שני הראשים לשאת אשה, והיא אינה נחשבת נשואה לשנים]. רבי חיים סולובייצ'יק (חידושי הגר"ח מנחות לז.) אף הוכיח שהרי על ראש בלי גוף אין חיוב פדיון הבן. ולכן הוכיח שבודאי יש כאן רק ילד אחד, והוא בכור, אולם כיון שיש גזירת הכתוב שעל גולגולת הבכור יש לשלם לכהן חמש שקלים, במקרה ויש לבכור שני גולגולות יש לשלם על כל אחד מהם. [ברש"י נראה שיש כאן שני בכורים כיון שיצאו בבת אחת לגמרי]. אמנם דעת השבות יעקב (ח"א סי' ד) שבודאי הם נחשבים כשני אנשים נפרדים, לגבי כל דיני התורה, והרחיב שם בפרטים שונים, ובסיבות שאסור להם להתחתן.

האם אדם בעל שני ראשים אלו התאומים הסיאמים המוכרים לנו

הקרן אורה (מנחות לז.) ביאר שאף שהיה אדם כזה בימי שלמה המלך שהובא מתחת הקרקע, אינו נחשב אדם, ואף שקיבל על עצמו עול מצות אין כלום בקבלתו, ובריה כזו אינה יכולה להיות בעולם שלנו, כפי שכתבו התוספות. אולם השפת אמת (מנחות לז.) כתב שהמקרה שבו נולד תינוק בעל שני ראשים, המדובר בשני עוברים שהתקלקלו ונדבקו בהריון יחד, ולכן הגולגולת השניה הוא בעצם נפל, אלא שמקבל מעט חיות מגוף הבכור, ויש גזירת הכתוב שכל גולגולת המקבלת חיות מהבכור מחייבת פדיון הבן. מהדברים נראה שישנם שני נידונים נפרדים, אחד הוא על אדם אחד בעל שני ראשים, והוא מציאות שאינו קיים בכדור הארץ שלנו, אולם יש לנו מסורת במדרש שאשמדאי הביא יצור כזה מעולם אחר, במקרה זה יש לנו אמנם יצור אחד, אולם על כך כתב הקרן אורה שבריה כזו אינה חייבת במצוות, והוא אינו בכלל אדם. מאידך יש את המציאות המוכרת לנו שלעיתים אמנם נדירות ביותר במקרה ויש שק הריון ושליא אחת, שני העוברים נדבקים יחד, וחלק מהאיברים יכולים להתאחד. ובמקרה יש כאן שני וולדות שונים, אולם צריך לבדוק אם יש לכל אחת חיות בפני עצמו.

האם תינוק סיאמי בעל שני ראשים יכול לשרוד

כאמור לעיל הובא מחלוקת רבי שמואל מקרקא והחתם סופר האם תינוק בעל שני ראשים יכול לשרוד. רבי שמואל מקרקא סבר כיון שתינוק כזה הוא טריפה, שהרי ישנו כלל (חולין נח:) 'כל יתר כנטול דמי', כלומר יש דין שכל בעל חי שיש לו איבר מיותר, במקרה ומדובר באיבר שאם הוא ינטל בעל החי יהיה טריפה, ובודאי אם אינו יכול לחיות בלעדיו, בעל החי טריפה. לדוגמא אם יש לאדם אצבע מיותרת, כיון שגם אם חסר לו אצבע הוא אינו טריפה, האדם אינו טריפה. לעומת זאת במקרה והאדם יש לו לב מיותר, כיון שאדם שחסר לב אינו יכול לחיות, ואפילו אדם שיש לו חדר נוסף בלב, כיון שאילו היה חסר לו חדר בלבה הוא היה טריפה, הרי גם בעל הלב המיותר או החדר הנוסף בלב נחשב טריפה. ומשכך גם בעל הראש המיותר הרי הוא טריפה. ובטריפה ישנו כלל שאינו יכול לחיות יותר מאשר 12 חודש, ולכן יש אפשרות שבן לוי הנמנה בגיל חודש יהי הבעל 2 ראשים בזמן המנין, אך לא יתכן שישראל הנמנה בגיל 20 שנה יהיה בעל 2 ראשים בזמן המנין. אולם החתם סופר כותב, כי אמנם אדם בעל שני ראשים הוא טריפה, אולם שיטת הרשב"א כי הכלל שטריפה אינו יכול לחיות 12 חודש הוא דוקא בשאר טריפות, אך בטריפה מכח הכלל של 'כל יתר כנטול דמי', אף שיש דין כאילו חסר איבר ויש לו דין טריפה, הבעל חי יכול להאריך ימים. בנוסף שיטת המהרש"ל שאף שסתם טריפה אינו חי יותר מ12 חודש, ישנם יוצאים מהכלל החיים יותר. ולכן סבר החתם סופר שאדם בעל 2 ראשים אף שיש לו דין טריפה, ישנו אפשרות שיאריך ימים. וכפי שסיפרו הפוסקים שראו מקרים אלו, וכפי הידוע לנו שאף שהסכוי שהתאומים ישרדו, בהחלט יש מקרים שבהם הם שורדים.

האם מותר להרוג את התאומים כדי להציל את חברו

משכך נשאלת השאלה בימינו כאשר נולדים תאומים סיאמים, ע"פ רוב התאומים לא יחזיקו מעמד בלי שנפריד אותם בניתוח, ובחלק גדול מהמקרים יש רק אפשרות להשאיר את אחד מהם בחיים, ועלינו להחליט את מי להרוג כדי להציל את אחיו. ונשאלת השאלה האם מותר לנו להרוג את אחד מהם בידים כדי להציל את אחיו, או שמא זה איסור רציחה בידים, ואין לנו היתר להרוג אדם אחד גם אם הוא חולה ונטול יכולת להאריך ימים, כדי להציל את חבירו. הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל נשאל שאלה זו בתאומים סיאמים אשר אחד מהם נולד עם לב שלם ואחיו עם רבע לב, ולאור הנתונים ניתן היה להציל אחד מהם אם יהרגו את אחיו, אך הרופאים העריכו כי ללא ניתוח בוודאות שניהם ימותו. רבי משה הסתגר בביתו 10 ימים ועסק רק בשאלה חמורה זו, בסופו של הכריע כי האח הקטן מוגדר כרודף אחר אחיו הגדול, וניתן להורגו. נידון זה תלוי בנידון האם אדם חי אשר רודף את חבירו באונס האם מותר לנרדף להורגו כדי להציל את עצמו, לדוגמא אם באסון הנורא שקרה במירון היה יהודי אשר שכב מתחת לערימה, והרגיש שיש מעליו יהודי הגוסס, ואם הוא יתן לו מכה הוא יצליח להחלץ אולם הוא יהרוג אותו, אותו יהודי שמעליו בודאי לא התכוון ליפול מעליו, ואף לא עשה שום מעשה שגרם לכך, אולם כעת במציאות העליון יוצר על התחתון לחץ ההורגו, ונשאלת השאלה האם גם במקרה ואדם באונס שלא מרצונו רודף אחר חברו להורגו נחשב רודף, ומותר לנרדף להציל את עצמו בנפשו. לא נכנס במסגרת מאמר זה לסוגיה זו, רק נציין למאמרו של הגר"ש זעפרני (אור תורה טבת שבט תשסו סי' לה) שהרחיב ליישב ולבאר את פסקו של האון רבי משה פיינשטיין. אולם למעשה יתכן והיו כאן עוד מספר טעמים להקל, ובחלקם נגענו לעיל, בפרט בנידון האם יש כאן בריה אחת, שיש לו אברים מיותרים, או שמא יש כאן שני בני אדם נפרדים לחלוטין. ומכיון שרבי משה בחר שלא לפרט בכתב את כלל נימוקיו, ולא להכניסם לאגרות משה קשה לדון ממקרה זה. [ויתכן ורבי משה אכן רצה שלא ילמדו ממקרה זה לדורות – כיון שע"י שינוי כמה פרטים דקים הדין משתנה – ולפיכך נמנע מלהעלות את הפסק על כתב לדורות]. להשלים את הנידון נביא את דעתו של ההלכות קטנות (ח"א סי' רמה) דן על מקרה שראה באיטליה שבו שני התאומים מחוברים בחזה ובטבור, ובעוד תאום אחד חי לגמרי והיה בן 25 שנה, והתאום השני נלוה עליו והוא כאבר חסר הרגשה לחלוטין, והיה לו ראש ורגלים קטנים יותר, אולם איברי התאום הקטן לא התנוונו כיון שעדיין מקבל חיות דרך גוף האח החי. והסתפק ההלכות קטנות האם מותר להורג את התאום השני, והאם חייב למול גם את השני. והסיק שדינו של השני כגוסס לכל דבריו כל עוד והוא מקבל חיות מהתאום הראשון, ומשכך אסור להורגו, אף שהוא חסר הרגשה. [אין בדעתו סתירה לכך שהוא יחשב כרודף, אלא מקור לאיסור להורגו בלי היתר של רודף, גם כשהוא כבר חסר הרגשה לגמרי].

איזה ברכה מברכים על ראיית תאומים סיאמיים

השבות יעקב (ח"א סי' ד) מספר כי הוא ראה תאומים סיאמיים, ובירך עליהם "ברוך משנה הבריות". אולם בהלכות קטנות (ח"א סי' רמה) במקרה הנ"ל כתב שאין לברך עליו "משנה הבריות" אלא לברך עליו "דיין האמת", לפי שהתאום הנלוה הוא גוסס. [על מום שאדם נולד עימו מברכים משנה הבריות ואילו על מום שנעשה באדם לאחר זמן מברכים דיין האמת, וקצת נראה שהלכות קטנות סבר ששני ראשים אינו מום, ורק כאשר התאום האחד הפסיק לתפקד נחשב הדבר מום, וכפי שנבאר]. ובאמת בעוד השבות יעקב מסיים את התשובה השם יצילנו מבריה מושנה כזו, בהלכות קטנות (ח"א סי' רמט) מספר כי ראה עוד מקרה בוירונה על שני אפרוחים מחוברים מהצד, ויש לכל אחד ראש ושאר איברים וכל אחד אוכל ושותה בפני עצמו. והכריע כי אם האפרוח ישרוד 12 חודש זה ראיה שאינו טריפה [ראה מה שכתבנו לעיל בענין], וניתן לשחוט את שניהם בבת אחת באופן שלא יהיה שהיה בשחיטת שניהם יחד. ונראה שהתייחס לאפרוח כבעל חי אחד. והוסיף שכך הוא הבריאה המושלמת שהרי אדם וחוה נבראו מחוברים יחד, ויתכן שאף שאר הבריות נבראו יחד זכר ונקיבה. אולם למעשה נראה שיש לברך עליו משנה הבריות, וכן פסק בפסקי תשובות (או"ח סי' רכה סק"כ). וכן נראה מדברי הגר"י זילברשטיין (חשוקי חמד עירובין יח.) שנחלק על ההלכות קטנות שצריך לשחוט את שניהם יחד. וכתב שרק באדם וחוה שהזוג המושלם הוא זכר ונקיבה, וכל אחד נברא כדי להשלים את חברו יש כאן מעלה ושבח, ושייך לקרוא להם בריה אחת. אולם בתאומים סיאמיים ששני עוברים נדבקו אחד לשני יש כאן שני בריות אלא שיש בהם מום.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל