לתרומות לחץ כאן

היתר מכירה בשמיטה / ספיחין

שאלה:

א. פירות מאוצר בית-דין: יש קדושת שביעית, אין בעיית כשרות, חיזוק חקלאים יהודים, חיזוק חקלאים המתאמצים בשמירת השמיטה.
ב. ירקות מאוצר בית-דין: יש קדושת שביעית, יש שאלת כשרות, חיזוק חקלאים יהודים, חיזוק חקלאים המתאמצים בשמירת השמיטה.
ג. איסום מהשנה השישית: אין קדושת שביעית, אין שאלת כשרות, חיזוק חקלאים יהודים.
ד. מצע מנותק: אין קדושת שביעית, אין שאלת כשרות, חיזוק חקלאים יהודים.
ה. פירות מהיתר המכירה: אין קדושת שביעית, אין שאלת כשרות, חיזוק האחיזה היהודית בארץ.
ו. יבוא מחו"ל: אין קדושת שביעית, אין שאלת כשרות, החלשת האחיזה היהודית בארץ.
ז. ירקות מהיתר המכירה (זריעת ישראל): אין קדושת שביעית, יש שאלת כשרות, חיזוק האחיזה היהודית.
ח. גידולי נכרים: אין קדושת שביעית, אין שאלת כשרות, חיזוק האחיזה הנוכרית בארץ.

שאלותיי הם:
1) מה הכוונה בדברי הרב שכתב "יש שאלת כשרות" או "אין שאלת כשרות"?
2) מי הם הסוברים כסדר הזה? (מה סובר הרב עובדיה?)

תשובה:

שלום וברכה

יש שאלת כשרות ואין שאלת כשרות כוונת הכותב אם אני מבינו אל נכון, שיש חשש של איסור ספיחין, כלומר ירק שגדל בשנה השביעית, גם אם גדל מעצמו בקרקע של יהודי הוא אסור באכילה מצד איסור ספיחין. האיסור הזה הוא מדרבנן, כדי למנוע אנשים מלזרוע בסתר ולומר שזה צמח מעצמו… לכן ירקות ניתן לאכול רק מיבול חו"ל או יבול נכרי.

הכותב שאינני מכירו ואינני יודע מנין העתקת… מצדד בעד היתר מכירה, לכן אני מניח שהוא נמנה יותר על הצייונות הדתית, שכן כידוע יש מחלוקת גדולה מאוד בין פוסקי הדורות האחרונים בשאלה זו של היתר מכירת קרקעות לגוי. בטרם נסביר את הענין, אני רק רוצה לציין שחורה לי מאוד, שמערבים שיקולים לא הלכתיים בנושאים הלכתיים מובהקים.

כלומר בשאלה של היתר מכירה אנחנו צריכים ראשית לבחון האם זה מותר או אסור, ולא לערב שיקולים מוסריים כביכול של חיזוק או החלשת הישוב בארץ, בכך משפיעים על הנפש קודם בחינת הנושא… מה גם שזה לא נכון… ב"ה מדינת ישראל מספיק חזקה… וגם אם יש בה בעיות בטחון, לא מכירת הקרקעות בשביעית זה מה שיושיע… ובכלל, בעיני ציונות אמיתית זה לזכות לקיים בארץ את המצוות התלויות בה בשמחה, שביעית תרומות ומעשרות וכל השאר, לזה ייחלו אבותינו 2000 שנות גלות.

בנוגע למכירת קרקעות לגוי בשביעית יש כידוע בעיות רבות: בראש ובראשונה, המכירה אינה רצינית. ברור הרי הדבר שאם הגוי ירצה לממש את המכירה, ולקחת את כל קרקעותיה החקלאיות של מדינת ישראל אף אחד לא יתן לו את זה… גם בית המשפט לא יאשר את חוקיות המכירה הזו. שנית יש כאן שאלה של "לא תחנם", הרי אסור למכור לגוי קרקע בארץ ישראל. בעיה נוספת, שהרי גם המתירים התנו זאת בכך שכל מלאכות הקרקע האסורות מהתורה יעשו רק על ידי גוי, ובפועל זה נעשה על ידי יהודים, אין יכולת ואין מי שיפקח על חקלאים חילונים או חילונים למחצה כיצד הם מעבדים את שדותיהם, ועוד בעיות.

בזמנו שהיה מצב קשה מאוד כאן בישוב בארץ, היתה מחלוקת גדולה בין גדולי הפוסקים, הגרי"א ספקטור שייסד את רעיון המכירה, אל מול המהרי"ל דיסקין וסיעתו שדחו את הרעיון בתוקף, ורבים סמכו על המכירה. כך ייסדה וקיבלה הראי"ה בקוק בזמנו, אבל כולם הגבילו זאת לאותה שמיטה בלבד ומחמת המצב הקשה מאוד ששרר בארץ. ראה סקירה מפורטת בענין זה בהקדמת הספר מעדני ארץ שביעית של הגרש"ז אויערבך. למעשה הכרעת רוב הפוסקים היום שלא לסמוך על היתר מכירה, כך הרב אלישיב הרב אויערבך הרב וואזנר וכך מנהג רוב ככל בני התורה בארץ. הגר"ע יוסף סבר שמעיקר הדין היתר מכירה מועיל, אולם ראוי לבני תורה להחמיר בזה. 

לכן, העצה הטובה ביותר לגבי פירות שביעית, שבעצם פוטרת את כל הבעיה לשני הצדדים, היא הרעיון של אוצר בית דין. לפיו החקלאי בעצם נותן לכתחילה את כל זכויותיו ביבול לבית דין, שהם יחלקו אותו כראות עיניהם, והוא רק מקבל שכר טירחה ודמי הוצאות על הטיפול בכל הגידול והשינוע של הסחורה. כך גם הוא יכול להתקיים ולקיים מצות שביעית כהלכתה, וגם הציבור יכול לאכול דבר המותר באופן מהודר. לגבי ירקות, קונים בחודשים הראשונים של השנה מיבול השנה השישית, ולאחר מכן משל יבול נכרי. או מהערבה הדרומית שהיא מחוץ לגבולות ארץ ישראל לענין שביעית.

הצטרף לדיון

6 תגובות

  1. שלום, יש לי כמה שאלות נוספות בנושא:
    1) מדוע אם כן פסח כן עושים היתר מכירה ומוכרים את החמץ? (הרי ראוי לכל יהודי קדוש לשרוף את כל החמץ שלו, ולא למכור "בכאילו" -שהרי שום גויי לא באמת קונה את המכולת של היהודי או את ארון הבית שלו).

    2) יותר מכך, ביעור חמץ זה דאורייתא, והשמיטה בארץ זה מדרבנן. אז למה להחמיר על החקלאים? (מדוע ישנם רבנים הרואים לנכון להחמיר על הציבור? וכי מותר לדרוש מעם ישראל כולו מנהגי חסידות?)

    בברכה, תודה רבה.

  2. 1. לא נכון. אין בעיה לסוחר למכור לגוי את כל החמץ שלו אם הגוי רק יביא כסף כמובן, בשונה ממכירת קרקעות שאף אדם לא מוכן לתת בעלות ממשית לגוי סעודי על אדמת מדינת ישראל… נכון אתה יודע שמסתבר שהגוי לא ירצה את החמץ והוא ימכר לך בחזרה, אבל אין לך התנגדות שזה יתקיים, וזה משנה את התמו8נה לגמרי.
    2. גם בחמץ לדעת רוב הפוסקים זה דרבנן כיון שעושים ביטול חמץ. יש סוברים שהביטול אינו חל על חמץ הנמכר לגוי, ולכן מנהג חב"ד למשל שכך נוקטים על פי השו"ע הרב להוסיף חומרות במכירה כמו ערב קבלן ועוד, אבל לדעת רוב הפוסקים זה לא כך.
    כמו כן במכירת קרקעות בשביעית יש בעיות נוספות כמו איסור לא תחנם שגורם שהקנין לא יחול מחמת הנושא של אין שליח לדבר עבירה, וכן שהמוכרים בפועל עושים גם מלאכות דאורייתא כנגד ההנחיות ועוד.

  3. שלום, תודה על התשובה. אשמח לשאול עוד שני שאלות בבקשה:
    1) מדוע חמץ זה מדרבנן? הרי בבדיקת חמץ וביעורו מקיים אדם מצווה דאורייתא של "תשביתו שאר מבתיכם"

    2) האם שימוש ב"אוצר בית דין" גם כן לא מביא לאיסור לא תחנם? (הרי שדה חקלאי שלא מועבד במשך שנה לא נותן את אותה כמות היבול כמו שדה רגיל. – ומכן שהמדינה תידרש לקנות סחורה רבה מאד מחו"ל. כך למעשה אנחנו מחזקים חברות של גויים זרים ומאפשרים להם כניסה ושליטה על הכלכלה הישראלית ובפרט על תחום המזון).

    3) מדוע לדעתך המוכרים החקלאים עושים מלאכות דאורייתא נגד ההנחיות? וגם אם כן, וכי כל המוכרים חמץ פסח לא? (הרי לא כל בעל חנות מכולת ועובדיו, או כל אדם פרטי "חצי דתי" יודע ושומר את כל ההנחיות של "בל יראה ובל ימצא").

    שוב תודה רבה, בברכה.

  4. 1. הסברתי קצת בקצרה מידי: אם תשים לב, מיד אחרי הבדיקה אנחנו עושים גם ביטול חמץ – אמירת כל חמירא… מעיקר דין תורה די בביטול החמץ לבד כדי לפתור את הבעיה, וגם אם יש לי חמץ בבית חמץ גמור! כיון שביטלתי אותו [אני מחשיבו כעפר הארץ, מפקירו, לא נכנס להסבר מה גדר הביטול] אני לא עובר עליו. רק חכמים חששו שמא יבוא לאוכלו ולכן חייבו בדיקה וביעור. אדם שלא יבטל, אכן מקיים מצוה זו בבדיקה וביעור, והוא חייב לדאוג שלא ישאר לו חמץ בבית, אבל אדם שביטל, יצא ידי חובה מן התורה גם אם יש לו חמץ. עכשיו כאן דנו הפסוקים, האם הביטול מועיל גם על חמץ שאני מוכר, וזה מה שכתבתי.
    2. אין איסור לעשות מסחר עם גוי! איסור לא תחנן כולל שני איסורים, העיקרי הוא "לא תתן להם חנייה בקרקע", כלומר אסור לתת להם קרקע בארץ ישראל. והשני, שלא לתת להם מתנת חינם, אבל המסחר מותר בהחלט. [אגב קנייה מחו"ל לא קשורה לאוצר בית דין, אוצר בית דין הוא נושא אחר, שלוקחים פירות – דוקא פירות ולא ירקות, שגדלו בשמיטה בשדה מופקרת של נעבדה באיסור, ומחלקים אותם תמורת דמי טירחה לעובדים שגידלו ולקטו וכו'].
    3. העודות הן כך לצערנו, אין פיקוח על השדות הנמכרות, ורוב החקלאים אינם דתיים וגם הדתיים אינם בקיאים וזה מה שנעשה, אבל טעם זה אינו העיקרי שכתבתי… בפסח אגב אין שום הנחיות, גם אם החנות תהיה פתוחה עדיין החמץ שמכר חלה עליו המכירה. לכתחילה מורים להם לסגור את החמץ מחמת חששות אחרים של שמא יבוא לאוכלו וגם שלא יבואו למכור אותו חלילה ולהכשיל אנשים.

  5. מחילה מכבוד הרב,איני בא לצדד לשום צד,לא לצד היתר המכירה וחא לצדדים אחרים ואכן בני תורה ברובם מחמירים שמיטה לחומרא אבל:
    הגר"ע הוכיח בצורה יסודית שאין שום איסור לא תחונם במכירת הקרקעות לגוי,שהרי איסור לא תחונם נאמר דווקא כשמוכרים לעובד עבודה זרה ולא לישמעלי וזה מוכח ברמבם בצורה חד משמעית.
    מה גם שאין איסור לא תחונם כאשר היהודי מוכר לגוי לתועלת שלו,וכאן יש תועלת גדולה מאוד,הצלת מצוות השמיטה שאלמלא נמכרו קרקעות,היו נעבדות בשביעית.
    ובכלל,הגרע השיב לכל טענות החזו"א דבר דבור על אופניו.
    אלא שכיוון שאנו חרדים לדבר השם, מחפשים להדר ולכן בלי נדר מחמירים בשמיטה לחומרא אבל בתורת הידור בלבד.
    אגב רשימת גדולי עולם שסמכו ידיהם על היתר המכירה גדולה מלכתוב אותה כאן..

  6. המחלוקת לגבי היתר המכירה אינה חידוש, אני מניח שגם השואלים יודעים שהדבר נתון במחלוקת, אלא שהם מבקשים לדעת את ההכרעה המקובלת. למעשה הנחייתם של רוב ככל פוסקי הדור המקיפים את מיגוון העדות בציבור החרדי, היא שהיתר המכירה אינו תקף בזמנינו מחמת סיבות שונות. שחלקן הזכרנו, וגם לדעת הגר"ע יוסף שהתיר זאת, הוא אמר שוב ושוב שבן תורה יחמיר בכך, כיון שההיתר דחוק. מי שרוצה ללמוד את המשא ומתן על כל פרטי הבעיות בהיתר ופתרונן והשיטות השונות בכל דבר, מומלץ לו ללמוד ולעיין בס' מעדני ארץ לגרש"ז אויערבך שמקיף נושא זה בצורה נפלאה.
    הניסוח כביכול "הגר"ע יוסף כבר דחה את דברי החזון איש והוכיח שהוא טועה", אין בו טעם במחלוקת כזו שכל צדדיה ידועים. וכי אתה באמת חושב שהחזון איש לא הכיר פשוט את הנושא והוא טעה והשיבו על דבריו… אלא שיש כאן מחלוקת נוקבת שכוללת כמעט את כל גדולי הפוסקים מכל העדות במשך כמה דורות, וכל אחד יורה כדעת רבותיו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל