שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א,
ידידים מן הקהילה כאשר עושים איסור ולא נודע להם שזה אסור או לא חושבים שזה רק חומרי מה עושים? האם על זה ינוח הכלל מוטב שיהיו שוגגים ואל תהיו מזידים?
מעשה השבוע בידיד שקרא אותי לבוא לביתו, ותוך הפגישה הרי שהוא יום יום בבית עם עוזרת בית ויש זמנים שיש ילדים ויש זמנים ביום שהוא לבד. והעוזרת בית צעירה והוא מחשיב אותה כבני בית ובצחוק אמר שהיא לו כאילו "אימא מספר ב' " לילדים כיון שאשתו עובדת כל יום כולו. אוכל בשולחן במטבח ביחד איתו ומפני שהייתי שם היא לא ישבה בשולחן כיון שהיינו מדברים על ענין פרטי והוא היה אוכל.
הוא בעל תשובה כבר כמה שנים ואיש טוב אבל עוד צריך להתחזק בכמה דברים.
והרי הבעיה כאן יחוד עם גויה, קירוב דעת.
לא יודע מה לעשות על זה, לומר בפירוש משהו אולי יהיה קשה לו והקשר בנינו יחליש. אבל לשתוק זה גם לא נכון, וצריך הרבה חישוב כדי שלא יפגע איך להסביר לו הלכות זאת.
לא משנה שאף דבר לא קורה ועל סמך זה הרבה טועים ממש ומתירים לעצמם. היתר בעלה בעיר נאמר באשה.
אשמח לקבל הוראות
שבת שלום
תשובה:
שלום וברכה,
חשוב שתמצא זמן נוח מאוד ותלמד אותו את הנושא של ייחוד. תבאר מהמקורות בחז"ל כמה הם החמירו בנושא, ובכך להבהיר לו את האיסור ייחוד. אסור לשתוק אבל צריך לדעת איך להעיר כדי שהדברים יתקבלו על לב. אנשים לא מודעים שאיסור ייחוד הוא מדאורייתא, גם אם אין שום נגיעה. תפנה אליו מתוך אהבה ואכפתיות לעזור לו.
בענין זה חז"ל אמרו דבר מאוד פשוט: "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע [כלומר תוכחה שמתקבלת על לב השומע] כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע"! כלומר, לבוא סתם ולמחות באדם שאינו שומר מצוות ששבת היום, זה לא מועיל וממילא זה חסר טעם ורק מרגיז ומרחיק. לכן, מה שיש אפשרות שיועיל, מצוה לומר, ומה שאין אפשרות כזו, מצוה שלא לומר. התוכחה הכי טובה לפעמים, זה כאשר רואים אותך בהנהגתך במעשיך בדיבורך בעדינותך, ורוצים להיות כמוך.
שמעתי פעם הגדרה חריפה מהרב משה גרילק, אחד מגדולי המרצים המחזירים בתשובה בעשרות שנים האחרונות, היום הוא כבר קצת פחות פעיל, אבל היה מהחלוצים בתחום, והוא אמר: מעולם לא היה אדם ש"החזיר מישהו בתשובה", זה בלתי אפשרי! אדם שיש לו התעוררות מסויימת לחזור, גם אם הוא לא תמיד מבחין בה, ניתן להיות האיש הנכון במקום הנכון ולסייע לו לעשות את התהליך.
בהצלחה רבה.
