שאלה:
שלום לכבוד הרב
מעשה נפוץ הרבה פעמים, אדם בא לקופה לשלם והוא מתחיל לשים את הדברים בקופה ופתאום צץ אדם ואומר שהשקית שם שלו והוא כבר היה פה בתור או שחבר שלו שמר לו את התור
האם לפי ההלכה צריך לתת לו את התור או שלא צריך במצב כזה.
תודה
תשובה:
שלום וברכה,
המושג תור מעוגן בהלכה, ואין הכוונה שיש בעלות או קניין על התור, אלא שהיושר מחייב להקדים את מי שבא תחילה. וכדברי המאירי [להלן במקורות] שיש דברים שאתה צריך לחפש את הצד הראוי. ולכן אדם שסיים לקנות ונעמד עם העגלה בתור, ונזכר שצריך להביא מוצר נוסף, אין סיבה שיפסיד את התור, והתור שלו שמור לו. אבל אדם שמניח שקית, אין לו בעלות על התור. וגם לא ניתן לומר שהיושר להקדים אותו בגלל שהניח שקית. ולכן אין משמעות לתפיסה כלל. כמו כן תפיסה של חבר לשמור לו תור, אין משמעות לתפיסה, וגם יושר אין כאן, ולכן מותר לעקוף אותו.
בהצלחה.
מקורות:
'תור' בהלכה
ראשית כל עלינו לברר האם קיים מושג של תור לפי ההלכה. ומצאנו בגמרא סנהדרין (לב, ב) תניא "צדק צדק תרדוף" – אחד לדין ואחד לפשרה. כיצד שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו זה בזה, אם עוברות שתיהן – שתיהן טובעות, בזה אחר זה – שתיהן עוברות. וכן שני גמלים שהיו עולים במעלות בית חורון ופגעו זה בזה, אם עלו שניהן – שניהן נופלין, בזה אחר זה – שניהן עולין. הא כיצד טעונה ושאינה טעונה – תידחה שאינה טעונה מפני טעונה. קרובה ושאינה קרובה – תידחה קרובה מפני שאינה קרובה. היו שתיהן קרובות, שתיהן רחוקות – הטל פשרה ביניהן, ומעלות שכר זו לזו.
וכתב המאירי "יש דברים שאין מדת הדין שולטת בהם ואתה צריך לחזר בהם אחר מה שראוי יותר ולהכריע את האחד למה שאין מדת הדין מחייבתו, דרך פשרה ומדה מעולה. והוא שאמרו כתוב אחד אומר בצדק תשפוט עמיתך וכתוב אחד אומר צדק צדק תרדף – כאן לדין כאן לפשרה"
טעם החיוב להטיל סדר במעבר ספינות
הנצי"ב מוולאזין בספרו שו"ת משיב דבר (ח"ג סימן י) נתן טעם לחיוב להקדים את הספינה הטעונה, שמטרת הדין להביא שלום כמבואר בירושלמי (מגילה פרק ג הלכה ו): רשב"ג אומר על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום. ושלשתן דבר אחד הם, נעשה הדין נעשה אמת, נעשה אמת נעשה שלום. ע"כ. ולכן אם הדין אינו יכול להביא לידי שלום, מוכרחים לעשות פשרה, כמו שאמרו בגמרא על שני ספינות המבקשות לעבור ואם שניהם עוברות שניהן טובעות ועומק הדין שנניח לשניהם לעבור ושניהן יטבעו, אלא שדין זה אינו מביא לשלום ועל כן חייבים לעשות פשרה. ועפ"ז הוציא לדינא לגבי מחלוקת בציבור שלא נצליח לכפות דעת הרבים, והדין לא יביא לשלום, ע"כ חייבים לכוף לפשרה.
החיוב הסדר והפשרה מוטל על הצדדים
במשך חכמה (ריש פרשת שופטים) ביאר שחיוב הפשרה שנלמד מהפסוק צדק צדק תרדוף הוא חיוב על הצדדים שהם מצווים להתפשר.
וכן נראה מספר חסידים סימן תקנא: אם אדם הולך בדרך וטיט סמוך לדרך, ופגע באדם טעון משא, יש לו להפסיע מן הדרך עד שיעבור הטעון משא, ואפילו אם הטעון משא גוי. כתיב (משלי ג, ד) "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם" ומוטב לאדם שיהא נדחה מפני חבירו ואל ידחה חבירו מפניו.
אופנים נוספים שחייבים להטיל סדר
החיוב להטיל פשרה במקום שא"א לעשות דין נאמר במקרים נוספים. המאירי סיים את דבריו: אף לענין הדין אמרו שאם היו לפני הדיין הרבה בעלי דינין מקדימין יתום לאלמנה ואלמנה לתלמיד חכם ותלמיד חכם לעם הארץ ואשה קודמת לאיש מפני שבשתה מרובה ואם הכל שוה מקדימין לקודם.
מקור הדין את מי להקדים בדין נפסק בשו"ע (סימן טו ס"ב): היו לפניו דינים הרבה, מקדימין דין היתום לדין האלמנה, ודין האלמנה קודם לדין תלמיד חכם, ודין תלמיד חכם קודם לדין עם הארץ, ודין האשה קודם לדין האיש. (עיין ב"י מקורות לדין זה). והמאירי ביאר שחיוב ההקדמה בדין בכלל החיוב של צדק צדק תרדוף – אחד לדין ואחד לפשרה, שיש חיוב לפשר ולהקדים את מי שזקוק לדון תחילה.
גם בספר תבואות שור (סימן טז שמלה חדשה ס"ט ותבו"ש סקכ"ט) כתב לגבי איסור שחיטת אותו ואת בנו ביום אחד, שאם קנו שניים את הפרה ובנה ביום אחד ושניהם רוצים לשחוט ביום אחד, ופסק שם שהדין כשני ספינות שבאות לעבור כאחד, ולכן רואים למי נחוץ יותר לשחוט והוא ישחוט היום, ואם שניהם צריכים בשווה, יעלה האחד לחברו בדמים, או יטילו גורל.
בספר משכן שלום (סימן עג) למד מכאן שאם שניים עומדים בתור יש להקדים את הבא תחילה, והמושג 'תור' מעוגן בהלכה זו, ולכן אסור לעקוף את התור.
שמירת תור לחבר או לאדם שלא נוהג כשורה
אחרי שהוכחנו שהמושג 'תור' מעוגן בהלכה, והסיבה לשמירת התור, כדי לעשות סדר ציבורי, ומצד היושר וההיגיון שהמקדים תחילה, מגיע לו הזכות תחילה. א"כ דוקא כשיש הגיון ויושר אז מחייב לנהוג לפי התור. אבל אדם ששומר תור לחבר, אין שום הגיון שהחבר שמגיע מאוחר יקדם לאנשים שהקדימו אותו. ואדם שמניח שקית ליד הקופה בצרכניה, אין שום סיבה שיהיה קודם לאנשים שסיימו את הקנייה, ולכן אין שום תוקף לתור שאין בו יושר וצדק.
