שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א. יש לי שאלה באמונה בנושא הגאולה שמעסיקה אותי מאוד. אני מבולבל, מצד אחד הגאולה היא יציאה מן הכוח אל הפועל, גילוי אור השם בעולם מצד שני הציפייה למשיח היא ציפייה, תקווה ובקשה שהמשיח יגיע אבל מה זה אומר? האם נדרש פחות לחכות שהוא יגיע ויופיע עם הציפייה והרצון שהוא יגיע? מה לכאורה הוא פשוט יופיע יום אחד וינתחיל לעבור תהליך חיים אחר?
זה מעסיק אותי כי זה לא מסתדר לי בהגיון הרי גאולה זה הוצאה מן הכוח אל הפועל, גאולה זו עבודה פנימית יום יומית וזה לא פשוט זה דרישה ועבודה בהתמדה ולכן אני מנסה להבין איך העובדה הזאת מתחברת לעצם הציפיה למשיח צידקנו שיופיע – רק לצפות ללא עשייה ללא עבודה ללא מהלך פנימי ורציני?
ואם זו אכן התשובה שנדרשת רק ציפייה למשיח אז מה הציפייה שלי מעצמי נדרשת להיות – ללמוד תורה ולצפות?
תשובה:
מזה ומזה אל תנח ידיך!! אדם חייב לעבוד תיקון עצמו, מידותיו, יראת שמים שלו, לימוד התורה, קיום המצוות וישוב הארץ, ובכך הוא מקרב את הגאולה ואת ביאת המשיח, ובמקביל מוטל עליו לצפות לייחל ולהתפלל לה' שאכן יחון אותנו וישלח לנו את משיחו במהרה, מה הסתירה בין הדברים? וכי יש מקום לחשוב לרגע שאנחנו יכולים להביא אותו במעשינו לבד בלי חסד ה'? בזכות המעשים אולי נזכה לישועה…
