לדון לכף זכות

שאלה:

קיבלתי על עצמי לדון כל אדם לכף זכות וכל פעם כשאני פותחת את הפלאפון עולה לי המשפט אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו
והשאלה שלי זה אם באמת אסור לדון אף אחד אז למה יש חובת מחאה על למשל אדם שחילל שבת? ואיך בית דין דנים?

תשובה:

שלום וברכה

ראשית את מערבת שני נושאים שלא קשורים. כשאנחנו דנים לכף זכות, זה לא אומר שצריך להתעלם מהמציאות, מי שמופקד על בירור הענין כמו בית דין, חייב לברר, אבל גם בעיני בית דין, עד שאדם לא נמצא חייב הרי הוא זכאי. כמו כן האמירה הזו באה לידי ביטוי הרבה מאוד לאו דוקא בעצם המעשה אלא במניעים שלו, כלומר, אדם שמחלל שבת, נכון הוא עושה מעשה חמור, אבל מי יודע באיזה מצב נפשי הוא וכו', לכן יש חיוב להוכיחו על פניו אבל לא לראותו בדוקא תמיד כרשע גמור והכל לפי הענין. עיקר המצוה לדון לכף זכות כפי המבואר בחפץ חיים היא באדם בינוני ולא באדם רשע, כלומר אדם שבדרך כלל משתדל להיות בסדר וראינו אותו פעם במשהו שנראה לא בסדר, יש לדונו לכף זכות, שאולי טעה אולי טעינו אולי התחרט כבר, אבל אדם שהוא רשע גמור, מחלל שבת בפרהסיה וכו', אין ענין לדונו לכף זכות [כמובן למעט מצבים נפשיים ששוב זה כבר לא רשע גמור].