שאלה:
כולם יודעים שבני העדה התימנית נוהגים ע"פ פסקי הרמב"ם למשל שאין בישול אחר בישול גם בלח ולכן הם יכולים להוציא סיר מרק מהמקרר ולהניחו בשבת על הפלטה כדי שיתחמם , שמעתי (כאורח )באיזה שהוא בית כנסת שיעור בהל' שבת מפי רב הביכה"נ שגם התימנים צריכים לנהוג כדעת השו"ע שפסק שיש בלח בישול אחר בישול.אך לענ"ד הרי מרן הב"י כתב בעצמו בהקדמה לב"י שם באיזה ארצות נוהגים ההיפך ממה שפסק בשו"ע ימשיכו במנהגם כיון שקיבלו עליהם דברי החכם האוסר, ולפי זה הרי הרמב"ם קדם לב"י ולשו"ע ולכן גם לדעת השו"ע שאוסר גם בלח בישול אחר בישול ,בני תימן יכולים להמשיך במנהגם,אלא שהשאלה היא האם רק במנהגי איסור יכולים להחמיר נגד השו"ע או אף במנהגי היתר שיכולים להקל נגד מה שפסק בשו"ע ,כי לכאורה ממה שכתב מרן שם בב"י משמע רק במנהגי איסור.(כמובן שכאורח לא הערתי) ,האם יש התיחסות לכך?
בברכה רבה
תשובה:
יש ויכוח גדול בין חכמי הספרדים, אם כאן בארץ ישראל כולם חייבים לקבל את הוראות השו"ע שכידוע כך סבר הגר"ע יוסף, או שכל עדה ממשיכה במנהגיה, הרב ששמעת כנראה לכך התכוון ואין כאן נושא ספציפי שקשור דוקא לתימנים או דוקא לנושא של לח שהצטנן, או מנהגי איסור וכדומה.
ברכה והצלחה
את כל זה גם אני יודע וגם הבנתי שאותו רב נוקט באותה שיטה,ורק לכן שאלתי עדיין במקומה הם דברי מרן בהקדמה בב"י לא סותר זאת,ורק כדוגמא הבאתי את מננג התימנים בעניין זה ואה"נ גם מנהגי עדות אחרות כנ"ל,כלומר גם לדעת השו"ע לא צריכים לשנות את מנהגיהם,ורק שאלתי האם זה דוקא במנהגי איסור שיכולים להחמיר נגד השו"ע,כמדומני שהשאלה ברורה.
ברור שכוונתו כאשר יש מנהג מקום כזה, אבל אם המנהג כדבריו ודאי שלא אמר זאת, ולדעת הגר"ע יוסף מנהג ארץ ישראל כשו"ע, וזה לא נכלל בהקדמתו.
לא כ"כ הבנתי את השלש שורות הראשונות.
ומניין שמרן הב"י לא כלל זאת בהקדמתו,מה ההוכחה לכך? אדרבא גם בזמנו של מרן הב"י היו בצפת שלוש קהילות שונות במנהגיהם, קהילת המוסתערבים אלה תושבי הארץ הותיקים,קהילת המערביים בעיקר יוצאי צפ"א (מרוקו) וקהילת המגורשים,מגורשי ספרד ומרן הב"י הניח לכל קהילה להמשיך במנהגיה.
ושוב אני חוזר לשאלה העקרונית, האם מרן בדבריו בהקדמתו בב"י התכוון רק למנהגי איסור( וגם אם לדעת הגרע"י זצ"ל דבריו לא אמורים בא"י) היינו רק להחמיר יותר אבל לא להקל וא"כ מהיכי תייתי לחלק בזה?
כאן אתה נכנס לעצם הדיון בדברי הגר"ע יוסף, לדעתו אכן גם כל אותן קהילות היו חייבות להפסיק את מנהגן ולהשמע להוראות השו"ע. ואכן יש כמה שאלות בענין זה כעין מה שכתבת, כדוגמת זאת שהשו"ע פסק חד משמעית בזמני היום והלילה כרבינו תם, והמנהג היה ברור בארץ ישראל גם אצל הספרדים בזמנו כדעת הגאונים, כלומר שמעולם לא היה זמן שקיבלו כל פסקיו כאן בא"י כנגד המנהג, ואלו שאלות ידועות שגם נכתבו להן תשובות, והנושא ידוע מכדי לעסוק בו כאן.
אני באמת לכתחילה לא רציתי להיכנס כלל לדיון על שיטתו של הגר"ע זצ"ל,שאלתי בפשטות רק האם הב"י התכוון רק למנהגי איסור או גם למנהגי היתר,ועל שאלה זו חזרתי מספר טעמים ומשום מה אתם לא עונים עליה
חשבתי שברור מדברי שלהכל.
לכבוד הרב השואל. הנה כדבריך כן חשב לדייק הפתח הדביר (חלק ג סי רמח סקי) מדברי מרן השלחן ערוך בהקדמתו, אך שוב הביא את דברי הנר מצוה שכתב שגם במנהג להקל נגד מרן הולכים אחר המנהג. ועיין עוד בשו"ת שואל ונשאל חלק ב' (סימן כט) שאף הוא דייק ממה שכתב הב"י בהקדמתו שרק במנהג להחמיר אין לשנות אבל אין להקל נגד פסק מרן כשהמנהג להקל ע"ש. וכ"כ בני בנימין ועוד פוסקים. אך מאידך רבים מן הפוסקים כתבו אף במנהג להקל יש לילך אחר המנהג ואין כעת בידי לרושמם. וכן נקטו גאוני בתראי של הדור האחרון. והגרע"י דן בזה בארוכה בהרבה מקומות עיין שם (קל למצוא את זה במפתחות). והביא כדרכו בקודש דברי הפוסקים בזה. ואף לענין הנושא הספציפי שכתבת בענין בישול אחר בישול בלח הוא כתב להדיא בזה בחזו"ע ח"ד עמ' שצא ע"ש
השאר תגובה