פדיון כפרות עכשיו

פרשת אמור: האם יש עניין בזמן הזה לטבול לפני התפילה

הרב יגאל גרוס

פתיחה

בפרשת השבוע כותבת התורה, שעל הטמא נאסרה הכניסה לבית המקדש, ונחלקו הראשונים בביאור מושג הטומאה. הרמב"ן (ראה יד, ג) הבין שהטומאה היא מעין ישות רוחנית הנדבקת באדם, ואף עלולה להזיק לו. גם הספורנו (כוונות התורה) צעד בכיוון זה וכתב שהשדים ניזונים מהטומאה, וההרחקה מהמקדש בפרט והקודש בכלל בשעת טומאה, באה להרחיק משם את השדים.

הרמב"ם (מקוואות יא, יב) כתב שאי אפשר להבין את דבר הטומאה, מדובר בגזירת הכתוב, ולא שמתחדשת בגופו של הטובל מציאות חדשה וכדומה. מכל מקום הוסיף הרמב"ם טעם לטבילה זו וכתב, שכשם שהטובל טהור למרות שלא התחדש בגופו דבר, כך החוזר בו מהעצות והמחשבות הרעות (שהן עיקר הבעיה לשיטת הרמב"ם כפי שראינו בעבר) נטהר, ובלשונו:

"דבר ברור שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו. ועל אף פי כן רמז יש בדבר, כשם שהמכוון לבו לטהר כיוון שטבל טהור ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר, כך המכווין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות, כיון שהסכים בליבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת טהור[1]."

בעקבות התורה העוסקת בדיני טומאה וטהרה, נעסוק השבוע בתקנת עזרא הקובעת שעל בעל קרי לטבול לפני שהוא לומד תורה. נראה את מחלוקת התנאים בהיקף התקנה, ואת מחלוקת הראשונים האם התקנה נוהגת גם בזמן הזה. כפי שנראה, מחלוקת זו משפיעה על השאלה האם יש לטבול לפני התפילה.

טבילת עזרא

האם יש עניין לטבול בזמן הזה לפני התפילה? כפי שציין במשנה הלכות (יב, שיח) מובא במדרש תנא דבי אליהו שבני ישראל טבלו לקריין עוד לפני מתן תורה (וכן פירש רש"י בגמרא בברכות (יח ע"ב) לגבי בניהו בן יהוידע שטבל בשלג), מדובר במדרש, ובפשטות מדין תורה אין חובה לטבול לפני התפילה, ורק לפני הכניסה למקדש ואכילת קודשים חובה.

כפי שמספרת הגמרא במסכת בבא קמא (פב ע"ב), על דין התורה הוסיף עזרא תקנה נוספת, לטבול לפני לימוד תורה ותפילה במקרה של ראיית קרי. מדוע תיקן תקנה זו? נאמרו במפרשים מספר אפשרויות. מהבבלי (ברכות כב ע"א) עולה שהסיבה לכך היא שיש לומר דברי תורה רק באימה ורטט וכפי שהיה במעמד הר סיני, ולא כאשר האדם טמא בטומאת קרי, ובלשון הגמרא:

"דתניא: והודעתם לבניך ולבני בניך, וכתיב בתריה יום אשר עמדת לפני ה' א-להיך בחורב, מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע; מכאן אמרו: הזבים והמצורעים ובאין על נדות – מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, לשנות במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות, אבל בעלי קריין אסורים."

בירושלמי (ברכות ג, ד) מובאים שני טעמים אחרים לתקנה זו. רבי יעקב בר בון סובר שהטעם לכך הוא מוסרי, שלא ירבו בני ישראל בתשמיש יותר מדיי, וכן הביאו הרמב"ם (תפילה ד, ה) והשולחן ערוך (פח, א). רבי חייא חלק וסבר שהטעם הוא משום ביטול תורה, אם ידעו הבעלים שלאחר שישמשו את מיטתם יהיו אסורים בלימוד תורה, יקדימו את הלימוד.

מה אסר עזרא

אם כן כאמור, עזרא תיקן שאין ללמוד תורה ולהתפלל כאשר נמצאים במצב של טומאת קרי, ונחלקו התנאים איזה לימוד אסר עזרא. רבי עקיבא בדעה המחמירה ביותר סבר, שעזרא אסר כל לימוד תורה. רבי נתן בן אבישלום בדעה המקילה ביותר סבר, שרק אמירת שמות ה' נאסרו. רבי יוסי ורבי מאיר בדעת ביניים סברו, שמותר ללמוד משניות, אך לא טעמיהן, דהיינו בלי הגמרות.

דעה חריגה בתנאים, מופיעה בדברי רבי יהודה בן בתירה. בניגוד לשאר התנאים שאסרו לימוד תורה במידה מועטת או מרובה, הוא סבר שמכיוון שהתורה נמשלה לאש – מה אש אינה מקבלת טומאה, כך דברי תורה, ומותר לטמאים גם ללמוד. כמובן ונשאלת השאלה כיצד חלק על תקנת עזרא? התוספות (בבא קמא שם ד"ה אתא) העלו מספר אפשרויות:

ראשית כתבו שייתכן שרבי יהודה בן בתירא סובר, שלא עזרא תיקן תקנה זו, ומשום כך אין בעיה לבטלה. שנית הוסיפו כי ייתכן שסבר שאמנם עזרא תיקן תקנה זו, אך גם כלל בתוך חוקי התקנה, שהרוצה לבטלה מסיבות מוצדקות יוכל לעשות כך. שלישית הציעו כי ייתכן שסבר שעזרא תיקן תקנה זו, אך מחמת הקושי שבה היא לא התפשטה בכל ישראל, ולכן מותר לבטלה.

מחלוקת הראשונים

אין מחלוקת בין הראשונים שנפסק להלכה כרבי יהודה בן בתירא, ושמותר ללמוד תורה גם כאשר טמאים בטומאת קרי, מכיוון שהגמרא (שם) מעידה שנהג העולם כרבי יהודה בן בתירא. כך סובר גם זעירי, ומכיוון שהוא מאחרוני התנאים, יש לפסוק כמותו על פי הכלל 'הלכה כבתראי'. נחלקו הראשונים האם התקנה של עזרא לטבול לפני התפילה גם בטלה:

א. התוספות רי"ד (שם) הבין שכשם שבטלה הטבילה לפני לימוד תורה, כך בטלה הטבילה לפני התפילה, ובטעם הדבר הביא שני נימוקים. ראשית, לימוד תורה הוא החשוב ביותר, ואם בטלה הטבילה לפניו – קל וחומר שלפני תפילה. שנית, הגמרא אומרת שביטלו את הטבילה, משמע שאת כולה, ולא רק עניין מסויים, וכן פסקו התוספות (ד"ה ולית) הראבי"ה (שם, סח) ועוד, ובלשונו:

"כתב רבינו יצחק זצ"ל דהאי דאמר זעירי בטלוה לטבילותא בין לדברי תורה בין לתפילה, דפשט הלכה מוכיח דדברי תורה חמורין מכולהו, אם כן, כי שרי (= התיר) רבי יהודה בן בתירה דברי תורה, כל שכן תפילה וברכות. ותו (= ועוד),

מדקאמרינן בטלוה לטבילותא כרבי יהודה בן בתירה, שמע מינה דבכולהו שרי רבי יהודה בן בתירה."

ב. רבינו תם (חידושים שצא) חלק וסבר שדברי רבי יהודה בן בתירא שביטלו את הטבילה נאמרו רק לעניין לימוד תורה, עליו אומר הפסוק שדברי תורה כאש ומשום כך אינם מקבלים טומאה, אבל תפילה אינה כך – ויש לטבול לפניה במקום שנטמאו מקרי, וכן פסק הרוקח (ברכות סי' שכא). עוד הוסיף רבינו תם, שכך המנהג באפריקה ובארץ ישראל (ועיין בשואל ומשיב תליתאה א, קכג).

ג. אפשרות ממוצעת כתב רב האי גאון (מובא ברבינו יונה יג ע"ב ד"ה כי), שסבר שאכן ביטלו את הטבילה לקראת התפילה וכפי שסברו התוספות לעיל והוכיחו מלשון הגמרא, אך מכל מקום במקום טומאת קרי יש להתקלח בט' קבין מים (כ12.5 ליטר), וכפי שמציע רבא בגמרא שאפשר להיטהר באופנים מסויימים, וכן פסק רבינו חננאל (מובא באור זרוע א, קיז. ועיין הערה[2]).

דעת האחרונים

בפסק ההלכה נחלקו האחרונים:

א. השולחן ערוך (פח, א) פסק כדעת רוב הראשונים, שאין חובה לטבול בזמן הזה כלל לאחר טומאת קרי, בין לפני התפילה ובין לפני לימוד תורה. גם המשנה ברורה (שם, ב), על אף שנקט בעקבות הפרי מגדים שיש מעלה לטבול גם בזמן הזה בגלל הראשונים הסוברים שיש בכך חובה, מכל מקום אין לבטל לשם כך תפילה במניין או זמן קריאת שמע, ובלשון השולחן ערוך:

"כל הטמאים קורין בתורה וקורין קריאת שמע ומתפללין, חוץ מבעלי קרי שהוציאו עזרא מכל הטמאים ואסרו עד שיטבול. ואחר כך בטלו אותה תקנה, והעמידו הדבר על הדין, שאף בעל קרי מותר בדברי תורה ובקריאת שמע ובתפילה בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין, וכן פשט המנהג."

ב. המנחת יצחק (ד, סא) חלק על המשנה ברורה וכתב, שיש עניין גדול לטבול במקווה בגלל הראשונים הרבים שסוברים שיש לטבול. משום כך סבר, שיש להפסיד תפילה במניין בשביל לטבול. גם הרב משה פיינשטיין (אגרות משה ב, צ) נקט, שמכיוון שמדובר בטבילה שראוי להיזהר בה, במקרה בו בונים מקווה לגברים בעיר, גם מי שאינו טובל צריך להשתתף בעליות הבנייה, ובלשונו:

"ופשוט לעניות דעתי, שאף אלו שאין נזהרין בטבילת תקנת עזרא מחוייבין לעזור לבנין מקווה עבור טבילת האנשים, משום דודאי יש להחשיב גם מקווה דאנשים מצרכי העיר, מאחר שהוא דבר הראוי ליזהר בזה אף שאינו חובה, שאין לך צורך גדול מזה שכל מי שירצה לקיים כל מילי מעלייתא ומילי דחסידותא שיוכל לקיים."

ג. גישה שלישית והמרחיבה ביותר, מופיעה בדברי הרב וואזנר (שבט הלוי ה, טו) שכתב, שייתכן שבזמן הזה טבילה לקרי היא חיוב גמור. בטעם הדבר נימק, שבנוסף לכך שהרבה ראשונים כתבו שחובה גמורה לטבול הרי שאחת הסיבות שביטלו את טבילת עזרא היא שלא היו מצויים מקוואות – ואילו בזמן הזה ישנם רבים, וכן כתב הדברי יציב (א, נה).

ט' קבין במקלחת  

כאמור לעיל, לדעת רב האי גאון, בשביל להיטהר מקרי די שהאדם ייתן על עצמו ט' קבין, ואין צורך בטבילה בארבעים סאה ממש, וכן לדעת הרמב"ם די בשטיפה בלבד (וכמבואר בהערה 2). בעבר לא היו מקלחות, והדרך לשפיכת ט' קבין הייתה באמצעות כלים מלאים מים. דנו האחרונים בשאלה, האם בזמן הזה אפשר לצאת ידי חובה נתינה זו במקלחת:

א. המשנה הלכות (אורח חיים ג, א) סבר, ששטיפה במקלחת לא מועילה לכך. ראייה ראשונה הביא לדבריו מדברי רבינו יונה הכותב, שיש להטיל את המים, משמע שבמקלחת בהם רק מסירים את השסתום המונע וממילא נשפכים המים, לא יוצאים ידי חובה. ראייה שנייה הביא מדברי הראב"ד הכותב בפירוש, שנטילה נחשבת נטילה, רק כאשר מגביהים את הידיים ושופכים עליהם מים.

ב. הרב וואזנר (שבט הלוי א, כד) חלק על המשנה הלכות וכתב, שיוצאים ידי חובה גם במי מקלחת. ראייה לדבריו הביא מדברי האשכול הכותב, שמכיוון שטומאת קרי נחשבת טומאה קלה (שלא כטומאת נידה) הקלו בה מספר הקלות. המים יכולים להיות מי ברז שאובים ולא מי גשמים כפי שצריך להיות במקווה רגיל, וכן אין צורך שהאדם ישפוך על עצמו בכלי, ודי שישפכו עליו.

גם הילקוט יוסף (פח, א) צעד בדרך זו וכתב, שטבילה במקלחת מועילה. ראשית, כי מדברי ספר חסידים (תתכח) משמע שאין צורך בנתינת אדם (ועל אף שלא מדובר בספר הלכתי, סומכים עליו לעיתים). שנית, כל טבילה זו אינה מעיקר הדין, אלא משום מידת חסידות, לחשוש לסוברים שיש בכך צורך גם בזמן הזה ובגלל הטהרה שבכך, ולכן אין להחמיר בכך, וכן פסק המנחת יצחק (ד, כא).

על כל הגוף

שאלה נוספת שנחלקו בה האחרונים היא, האם כאשר הט' קבין ייפלו על הגוף, הכוונה שצריך על כל הגוף, או שדי בחלק ממנו:

א. הפרי מגדים (משבצות זהב פח, א) דייק מדברי הרמב"ם הכותב בהלכות תפילה שנוהגים בספרד לרחוץ את 'כל הגוף' לתפילה משום היכון, שחובה שהמים יגיעו לכל מקום בגוף. גם כף החיים (שם, ז) צעד בשיטה זו, ומשום כך פירט באריכות כיצד צריך להיות סדר השטיפה, כאשר השלב הראשון הוא שפיכת מים על הרצפה, כדי שגם כף הרגל תיגע במים.

ב. באלף למטה (תרו, ג) חלק על דברי הפרי מגדים, וכתב שיש לשפוך את המים על הגוף, אך אין חובה שיגעו בכל הגוף ממש. את דיוקו מדברי הרמב"ם דחה, שכאשר שופכים מים על הגוף והם זורמים עליו, נחשב הדבר ככל גופו גם אם לא הגיעו בפועל ממש. יש להוסיף, שבזמן הזה שהנתינה מתבצעת במקלחת, נראה שראוי לחוש לדעת הפרי מגדים וכף החיים.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[3]

[1] מחלוקת על בסיס עיקרון דומה בין הרמב"ם לרמב"ן יש, בפירוש המושג שטן ויצר הרע. לדעת הרמב"ן, כפי שהטומאה הינה ישות רוחנית, כך השטן הבא להכשיל את איוב הינה דמות רוחנית המנסה להסיט את האדם. לדעת הרמב"ם לעומת זאת, יצר הרע הם הכוחות הטבעיים שבאדם המושכים אותו אל התאוות, ולא כוח רוחני הבא מלמעלה.

[2] הרמב"ם (תפילה ד, ה – ו) גם כתב שיש לשטוף את הגוף בט' קבין במקרה בו אדם ראה קרי, אך כפי שעולה מדבריו לא מדובר בחובה גמורה, אלא במנהג טוב, או ברצון לחשוש מעט לדעת רב האי גאון שמצריך טבילה בט' קבין. משום כך באגרת ששלח לרבי פנחס הדיין (מהודרת הרב שילת עמ' תלז) כתב, שעל אף שבכל ערי רומי וצרפת לא נוהגים לטבול, מכל מקום באזור שנוהגים לטבול – אין לשנות מהמנהג.

 [3]מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, לשים את הדף במקומך או להעביר למשפחה? מוזמן: [email protected]

הצטרף לדיון

8 תגובות

  1. ברשות כבוד הרב, אם יש טעות אשמח כמובן שהרב יתקן.
    חשיבות טבילת מקווה לגברים
    1)"הרגיל להיות טובל מטומאת קרי ושאר טומאות, נפתח ליבו בתורה וגם בעבודת קונו, וליבו נטהר מכל מחשבות רעות" ("עץ הדעת טוב" למהרח"ו זצ"ל)
    2)"אל תבטל תמיד טבילת בעל קרי כי אין אתה יודע מתן שכרה"(המגיד פר' בהר, למרן ר' יוסף קארו)
    3)"מעלת האדם בטהרה ידוע לכל מבין"(ספר החינוך מצווה רע"ח).
    4)"טהרה מביאה לאדם לכל דבר שבקדושה"(פלא יועץ ,ע' טהרה)
    5)חשוב לדעת שישנם כמה מעלות שונות בטבילה לגברים, נביא את עיקריהם א)הידור בקיום תקנת עזרא .שתיקן עזרא הסופר שאדם שנטמא יטבול, אמנם כיום אין בכך חובה לפי רוב הפוסקים, אך יש לדעת שלפי חלק גדול מהראשונים גם כיום יש לטבול כשנטמא על מנת להיות טהור כאשר מתפלל. ועוד יש אומרים שבימינו יש מקום לומר שיש יותר חיוב לטבול משום שקל לטבול יותר מבעבר (שו"ת פרי השדה ח"ד סימן ב', שבט הלוי ה, טו), ויש אומרים שאפילו השו"ע בזמנו לא התכוון לומר שלא חייבים לטבול (ערוגות הבושם בתשובה לרב טהרת יום טוב). לפיכך ראוי להדר בקיום תקנה זאת .ב) אפילו ללא קשר "לתקנת עזרא" יש מעלה עצומה לטבול כשנטמא, ואין הידור בטבילה שווה להידור נקודתי בהלכות אחרות, משום שברור שכאשר אדם טהור כל המדרגה הרוחנית שלו גבוהה יותר, ומצינו שלא דומה מעלת לימוד תורה ותפילה בטהרה לעומת טומאה(מסכת אבות ו, ו. שו"ת מן השמים על תפילה בטהרה, ועוד..). נמצא שע"י השקעה של כמה דקות לטבילה מטומאה, זוכים להרבה מאד מעלות רוחניות, שהרי זוכה כאמור שפעולת תורתו ותפילותיו (וכנראה גם שאר מצוותיו)בזמן הטהרה יהיו במדרגה גבוהה יותר. ג) סגולה מיוחדת יש לטבילה במקווה ,שהרי מובא בספרים, שהטהרה היא עצה נפלאה ומיוחדת לפתיחת ליבו ורצונו של אדם לעבודת ה', יותר מהרבה עניינים אחרים, יוצא שטבילת מקווה יכולה לסייע לעליה רוחנית בכל חלקי עבודת ה'.
    6)"אין דבר יותר מוכרח וצריך אל האדם לעניין ההשגה כמו הטבילה, שצריך שיהיה אדם טהור בכל עת" (הר' סאגיס תלמיד האר"י ז"ל בשער רוח הקודש יא, ע"ב) 7)"טהרה מביאה לידי קדושה"(מסכת ע"ז כ. ב)
    8)כתב במאור ושמש [מגדולי החסידות, פרשת אמור],שאי אפשר לו לאדם שישיג תכלית יראת ה’, אלא אם נזהר בטבילת עזרא. וכן אי אפשר שילמוד ויתפלל ברתת ובזיע, כי אם שיהיה נזהר בטבילת עזרא. ואם הוא לומד או מתפלל ואינו נזהר בטבילה זו, אי אפשר בשום אופן להגיע לגופי תורה ומצות. ובנוסף לכך בלתי אפשר ללמד לתלמידים ולהכניס בלבם יראת ה’, אם אינו נזהר בטבילה זו. והכת “שבתי צבי”, נעשו אפיקורסים משום שלמדו ספרי קבלה בטומאת הגוף.
    9)כתב מוהר"ן מברסלב (מובא בליקוטי עצות ,ערך מקווה),שטבילת מקווה מטהר מכל הטומאות ומכל החטאים, כי מקווה ממשיך דעת וחסד עליון מאוד.
    10) ע"י טבילת מקווה נמתקין כל הדינים עד שגם מדת הדין מסכים בעזרת האדם (ספר דגל מחנה אפרים ליקוטים רנ"ב)
    11)"טבילה במקווה קדושה גדולה היא.. ולא עוד אלא שכמה פעמים אדם ניצול מעברה בסיבתה" (ספר המידות להמאירי)
    12)"ומי שהוא צדיק האמת, יכול ע"י טבילת המקווה להמתיק הדינין מעל כל כללות ישראל כי גדול כוחה של המקווה"(טהרת הקודש פרק ה')
    13)"שהטבילה בכוונה גורמת לאדם להיות בריה חדשה"(האר"י ז"ל בשער הליקוטים)
    14) כתב הסטייפלר הרב קנייבסקי זצ"ל "להיות רגיל מאוד בטבילה במקווה, וטבילת עזרא יהיה כחובה וזה מביא לידי קדושת המחשבה וטהרת הנפש" (קריינא דאיגרתא מכתב נ"א אות ב').
    15)במס' ברכות (דף כ”ב)"אמר רבי ינאי.. וכל המחמיר בה על עצמו מאריכים לו ימיו ושנותיו"
    16)"הנה הטהרה ע"י טבילה הוא סיוע גדול לידבק האדם נפשו באלהיו ובעבודתו"(ראשית חכמה, תשובה ו,נ)
    17)"אמרו על הבעש"ט ע"ה שזכה לכל הארות והמדרגות שהיה לו הכל מחמת המקוואות"(כתר שם טוב , ריט)
    18) כתב בשו"ת מן השמים, (מבעלי התוספות). והובא ברדב"ז סוף חלק ה'. "ודבר זה גורם אריכות הגלות,(חוסר טהרה מטומאת קרי, עיין שם) כי אם היתה תפלת ישראל כתקנה (בטהרה, שהרי תפילות כנגד קרבנות ,ואין מקריבים בטומאה, לכן גם התפילות צריכות טהרה) כבר היה נשמע תפלתם ימים רבים"
    19)"אל תקל בטהרת גוייתך כי היא תעזור על טהרת נשמתך"(ספר דרך חיים ד' צ"א ע"ב לרב מנחם דלונזאנו זצ"ל)
    20)" אין ערך לרב טובה שהנפש מקבלת ע"י הטהרה במקווה"(הקדמת ספר שעורי המקווה לר' אברהם חיים נאה)
    21) הרמב"ם כתב (איגרת הרמב"ם מהד' שילת עמ' תלח )"זה העני שאמר שאיני רוחץ מקרי שקר הוא, מעידין עלי שמים וארץ שמעולם לא נמנעתי מלרחוץ, ואיך אשנה מנהגי ומנהג אבותי בלא עילה". ( אולי הכוונה במקרה זה על ט קבין?)
    22)כתב ר' ישראל משקלוב תלמיד הגר"א (בפאת השולחן בתוספותיו על מעשה רב)"דטבילת בעל קרי היה מזהיר מאד לטבול"
    23)כתב החתן סופר על הגה"ק ר' עקיבא איגר(בהקדמת סוגיות הש"ס חו"מ בבית אבות ד',ח')"בכל יום בקומו בזריזות גדול הלך למקווה מים, לא עצרוהו גשם ושלג". 24)"מה שהמקווה יכול להביא אין שום מצווה יכולה להביא, ואפילו המצווה הגדולה ביותר"( דברי אהרון, בשם ר' אהרון מקרלין).
    לכאורה החשיבות הגדולה לטבילה היא כאשר אדם טמא, או לכבוד שבת וחג .אין לברך על הטבילה, כמובן שאין לבטל מצווה שהיא חובה מפני טבילה של גברים.

  2. לדעת כבוד הרב, כדאי לטבול בשבת או להימנע מחשש לחילול שבת בסחיטת שערות ומגבת, וכן בתלישת שערות?
    והאם אפשר לטבול במקווה חם בשבת?
    מותר לחשוב ולדבר דברי קודש במקווה?
    חורה לי על חוסר צניעות (לפני הכניסה למים) מה כבוד הרב חושב על זה?

  3. 1. בענין זה המחלוקת כה ידועה, וומי אני שאכניס ראשי בין ההרים, לכאורה טבילת עזרא כדאי גם בשבת אבל לא במקווה חמה.
    2. אין להרהר בדברי תורה שם כי נפיש זוהמא.
    3.יש שעשו סילסול בעצמם להתפשט סמוך למקווה, אבל מן הדין אין סיבה, כבר בגמרא מבואר שבבית האמצעי מתפשטים ומשם נכנסים לבית הפנימי, ומה לנו לחייב להיות צדיקים מזמן הגמרא וחכמיה.

  4. יש בצניעות שני חלקים: מה שחייבים מן הדין, וזה תלוי במנהג ובמקום, ובמרחץ שכך נוהגים בעניני הלבוש אין איסור, ויש נושאים של הידור, כמו אלו שמובאים בשו"ע בסימן ב'. מסתבר שעניני ההידור נוהגים גם במרחץ אבל אין לתבוע זאת מאנשים, וכן זה תלוי בקושי, הרי אין מקום להניח בגדים ליד המקווה בודאי לא אם כולם יעשו זאת… ולכן כל אחד יעשה כפי שהוא מרגיש בענין זה. כשעולה מהטבילה ופניו כלפי אנשים אחרים יניח ידו כנגד ערוותו לצניעות.

  5. אם היה תמיד קר יכול להיות הבדל, אבל כאשר לפעמים הוא קר ולפעמים חם ולא תמיד נקי, אז המקום מצד עצמו "נפיש זוהמיה", הוא נחשב מקומת המטונפים.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *