פדיון כפרות עכשיו

האם לכהן יש זכות לעקוף את התור? והאם כהן חייב לכבד כהן אחר?

 

מאמר השבוע עוסק בחיוב לכבד כהנים, ומתמקד בשני נושאים מעשיים, האם לכהן יש זכות לעקוף את התור, שהרי שאר העם מחוייבים לכבדו? באיזה מקרים מותר לו לדרוש את החלק היפה? האם שותפו של כהן המפרק את השותפות צריך לתת לו לבחור את החלק המשובח יותר של השותפות? האם כאשר מלצר מגיש את המנות למסובים יש לתת לכהן קודם? האם צריך להביא לו את המנה המשובחת יותר? האם יש הבדל בין סעודת נישואין לבין פגישה עסקית במסעדה? האם מותר לכהן לדרוש לעקוף את התור כאשר העקיפה לא תוסיף לו כבוד? האם כהן מחוייב לכבד כהן אחר? האם הבדל מעמדות והיררכיה הוא דבר ראוי? האם החיוב הוא ליצור כבוד כלפי הכהן, או ליצור הבדל מעמדות בין מי שנבחר לעבוד בבית המקדש למי שלא זכה לכך? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

האם לכהן יש זכות לעקוף את התור? והאם כהן חייב לכבד כהן אחר?

בפרשה  (ויקרא כא ח) נאמר בקשר לכהנים: 'וְקִדַּשְׁתּוֹ, כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹקֶיךָ הוּא מַקְרִיב, קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם'. רש"י מפרש: 'קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ'. 'נהוג בו קדושה לפתוח ראשון בכל דבר, ולברך ראשון בסעודה'. כלומר מכאן נלמד כי מוטל עלינו לכבד את הכהן ולנהוג בו קדושה שהוא יהיה ראשון בכל דבר. שנה שעברה עסק מאמרנו בדיני הלכה זו באופן כללי, השנה נתמקד בכמה שאלות מעשיות הנוגעות לימינו. נתמקד ב2 שאלות: א. האם כאשר כהן עומד בתור יש חובה לפנות את התור, ולתת לו זכות קדימה? ומה הדין כאשר תלמיד חכם נכנס ועומד בתור? ב. האם מצוה זו מחייבת כהנים לכבד כהנים אחרים? או שמא כהן המכבד כהן אחר אינו מקיים מצוה זו?

מה החיוב כולל

בגמרא (מו"ק כח: נדרים סב. גיטין נט:) מובא 'תנא דבי רבי ישמעאל 'וְקִדַּשְׁתּוֹ' לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון'.

והנה לכאורה יש סתירה בדברי הגמרא, מצד אחד הגמרא כותבת, שמצות וקדשתו הוא רק בדבר שבקדושה, ומצד שני נאמר שגם לגבי נטילת מנה יפה הכהן נוטל ראשון, כלומר שאם מספר אנשים מסובים בסעודה, ויש כמה מנות, מכבדים את הכהן במנה היפה והמכובדת יותר ראשון, אף שלכאורה אינו דבר שבקדושה.

מה פירוש ליטול מנה יפה ראשון

לבאר את הסתירה נקדים שנאמרו 3 ביאורים בראשונים מה פירוש 'ליטול מנה יפה ראשון':

א. רש"י (גיטין נט: ד"ה וליטול) הריטב"א (מו"ק כח: ד"ה וקדשתו) והר"ן (נדרים סב: ד"ה וליטול) פירשו שהכוונה שאם יש שותפות של כהן וישראל, לאחר שחולקים את שני החלקים שוה בשוה, על הישראל לומר לכהן בחר לעצמך החלק שבכל זאת נראה לך מעט יותר טוב.

ב. אולם המפרש המיוחס לרש"י (נדרים סב: ד"ה וליטול) הרי"ד (גיטין נט: ד"ה כהן) רבינו יהונתן מלוניל (מו"ק יח: בדפי הרי"ף ד"ה לפתוח) פירשו שהכוונה שהוא יכול לבחור את החלק בלחם הפנים [או בשאר הקרבנות והמנחות] ראשון. ולפי פירוש זה הפסוק מדבר על הכהן הגדול, ששאר הכהנים חייבים לכבד אותו, ולתת לא מנה יפה בקדשים ראשון. אולם בדבר שאינו דבר שבקדושה, לדוגמא כאשר אנשים מסבים יחד, אין חיוב לתת לכהן לבחור את המנה היפה ראשון.

ג. התוספות (גיטין נט: ד"ה וליטול) והרא"ש (תורא"ש גיטין נט: ד"ה וליטול) פירשו שחברים היושבים יחד בסעודה חייבים לכבד את הכהן לבחור ראשון לקחת את מנת האוכל המשובחת יותר, וכן כשמחלקים לעניים צדקה או מעשר עני, אם יש כהן עני צריך לתת לו את המשובח קודם. והוסיף הריטב"א (מו"ק כח: ד"ה וקדשתו) בדעת התוספות שגם כאשר אנשים רבים באים לדין תורה, יש להקדים את הכהן על פני כל הממתינים בתור, אף שבא בסוף, והוא אחרון בתור. והשיטה מקובצת (נדרים סב: ד"ה לפתוח) הוסיף שמלבד שצריך לתת את המנה המשובחת צריך גם לתת לו את המנה ראשון מכל המסובים.

אך התוספות כתבו שלגבי שותפים לא נאמר דין זה כיון נאמר בגמרא (פסחים נ:) שמי שרוצה לקחת את החלק היפה יותר בחלוקת השותפות אינו רואה סימן ברכה לעולם, ולכן הכהן לא יקח את החלק היפה יותר. אמנם הריטב"א (מו"ק כח: ד"ה וקדשתו) כתב, שגם בשותפות הכהן נוטל חלק בראש, ואין בכך בעיה כיון שכהן אינו נוטל מעצמו, אלא נותנים לו.

ישוב הסתירה

לאור הדברים הללו נשוב לסתירה האם כהן קודם רק בדבר שבקדושה או גם בדבר הרשות:

שיטת המפרש בנדרים הרי"ד ורבינו יהונתן מלוניל שגם ליטול מנה יפה הוא רק בדברים שבקדושה, כלומר כשמחלקים את הקרבנות או דברים שבקדושה צריך לכבד את הכהן, או הכהן גדול.

אולם לשיטת שאר הראשונים שהדין נאמר גם לקחת מנה יפה בסעודה, או אפילו גם בחלוקת שותפות, עדיין קשה מדוע נאמר בגמרא שהכהן קודם רק לכל דבר שבקדושה, והרי הוא קודם גם לדברי הרשות.

אך הרא"ש (נדרים סב: ד"ה לכל) מפרש 'לכל דבר שבקדושה'. 'בכל דבר שיראה גדול ומקודש', כלומר שאין הכוונה כשעוסקים בדבר שב קדושה יש להקדים את הכהן, אלא גם בחלוקת שותפות או בסעודה יש חיוב משום שאם מקדימים את הכהן ניכר שהכהן הוא גדול ומקודש משאר ישראל. [לאור ביאור זה ניתן להבין שבחלוקת שותפות שהנוטל את החלק היפה אינו רואה סימן ברכה כיון שהוא נראה כמעשה שאינו ראוי ולהיפך נראה כמי שנותן עיניו בממון חבירו, ולכן גם הכהן הנוטל את החלק המשובח יותר בשותפות אינו נראה גדול ומקודש יותר מהישראל, אין דין להקדימו].

ביאור נוסף מצינו בפרי מגדים (או"ח משב"ז הקדמה לסי' קלה), שביאר שהמצוה להקדים את הכהן לקחת ראשון מנה יפה בסעודה, אמורה רק בסעודת מצוה, כגון סעודת שבת וחג, או סעודת נישואין וברית מילה, אולם בסעודה רגילה אין מצוה.

האם כהן קודם בתור

בגמרא (נדרים סב.) נאמר שמותר לתלמיד חכם שבא לדיון בבית הדין, ויש תור של אנשים שבאו לפניו, מותר לו לדרוש לעקוף את התור, שהרי נאמר בפסוק (שמואל ב' ח יח): 'וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ', כלומר תלמידי החכמים וראשי הסנהדרין בדורו של דוד נקראו כהנים, ומבארת הגמרא שהפסוק בא ללמד שכפי שכהן הוא ראשון כך גם תלמידי החכמים. מהדברים נראה שאם הזכות של תלמיד חכם לעקוף את התור נלמדת ממה שנקרא כהן, וכפי שכהן ראשון גם תלמיד חכם ראשון, לכאורה הדבר פשוט שגם לכהן יש זכות לעקוף את התור.

אולם בצורה מפתיעה הרמב"ם (ת"ת פ"ו ה"י) והשולחן ערוך (יו"ד סי' רמג סעי' ד-ה; חו"מ סי' טו סעיף א-ב) הביאו שתי דוגמאות שתלמיד חכם יכול לעקוף את התור: א. תלמיד חכם שהביא סחורה למכור בשוק, יש לאפשר לתלמיד חכם למכור קודם את סחורתו, ורק אחר כך מותר לשאר העם למכור את סחורתם. ב. תלמיד חכם שבא לדין תורה, ויש עוד ממתינים רבים לדיון, תלמיד החכם נכנס ראשון לדין התורה, ורק אחר כך יתקיים הדיון של שאר האנשים. אך לא הזכירו שגם לכהן יש זכות לעקוף את התור.

יתירה מזאת השולחן ערוך (חו"מ סי' טו סעיף ב) אף מונה בהרחבה את סדר התור כאשר אנשים רבים הגיעו לדיון בדין תורה, ופוסק שיש להקדים את היתום, ואח"כ את דינה של האלמנה, ואח"כ את דינו של התלמיד חכם, ואח"כ את דינו של שאר האנשים, וכן דינה של אשה קודמת לדינו של איש. ולא הוזכר כלל שיש איזה מעלה והקדמה לכהן.

ותמה התומים (סי' טו סק"ג) כיצד יתכן לפסוק את הדין לגבי תלמיד חכם הנלמד מכהן, ואילו לגבי כהן לא לפסוק את הדין? ולכן ביאר התומים שהרמב"ם (כלי המקדש פ"ד ה"ב) הביא את לשון הגמרא שיש להקדים אותם לכל דבר שבקדושה, ומשמע מדבריו שהחיוב להקדים כהן הוא רק בדברים שבקדושה, אלא שהגמרא למדה מהפסוק כפי שיש מצוה להקדים כהן בדברים מסוימים, כך תלמידי חכמים יש בהם מצוה דומה להקדימם, אף שאת כל אחד צריך להקדים בענינים שונים.

רבי יצחק אלחנן (נחל יצחק סי' טו או"ת סק"ג) ביאר, שהמקור שאין כוונת הגמרא ללמוד שהמקור שתלמיד חכם קודם בתור מהפסוק שתלמיד חכם נקרא כהן, והמקור שתלמיד חכם קודם בתור לדיון בדין תורה נלמד מדרשה אחרת שהובאה בגמרא (שבועות ל.). אולם הגמרא בנדרים באה לבאר שמותר לתלמיד חכם לדרוש את זכותו שידונו אותו ראשון, וכפי שכתב הרשב"א (ח"א סי' פד) שמותר לתלמיד חכם לדרוש שיכבדו אותו, משום שאינו מבקש את כבודו האישי אלא כבוד התורה הוא שואל. ודבר זה נלמד מכהן שגם לכהן מותר לדרוש שהוא יעלה לתורה ראשון ויברך ראשון. אמנם דין הקדמת כהן והקדמת תלמיד חכם שונה, לפי שכהן קודם רק בדבר שבקדושה, ואילו תלמיד חכם קודם גם בנושאים אחרים.

אמנם רבי יצחק אלחנן מסיים, שגם לגבי הקדמת כהן בתור מצינו שיש חיוב במקרה ובו באו שנים לשאול דבר הלכה יש להקדים את הכהן. והביא ראיה ממה שהרמ"א (יו"ד סי' רמו סעיף טו) כתב שאם יש שואל כהן עם הארץ וישראל תלמיד חכם, יש לענות קודם לתלמיד חכם, ומוכח מכאן שאם שני השואלים שווים בחכמתם, חובה להעדיף את הכהן קודם.

סיכום הלכה למעשה

מהדברים עולה שנחלקו הראשונים האם החיוב להקדים כהן נוהג רק בדברים שבקדושה, או גם בכל דבר, ומצינו 4 שיטות בענין: א. שנוהג רק בדברים שבקדושה, כגון אכילת קדשים. וכן כתבו התומים ורבי יצחק אלחנן שדעת הרמב"ם והשולחן ערוך, ולכן לא הוזכר דין זה בשולחן ערוך כיון שאינו נוהג בימינו. ב. שיטת רש"י ועוד שהדבר נוהג בכל דבר שאין הפסד ממון, ולכן בשותפות לאחר שמחלקים את החלקים בשווה, זכות הבחירה הראשונית נתונה לכהן. ג. שיטת התוספות והרא"ש שרק כשמחלקים צדקה או כשמסבים בסעודה יש לתת לכהן את החלק הראשון, אולם בשותפות שאין סימן ברכה למי שנוטל את החלק היפה אין זה מכבודו של הכהן שיקח את החלק היפה. וכשיטה זו פסק המשנה ברורה (סי' רא ס"ק יג). ד. שיטת הפרי מגדים שגם בסעודה המצוה להקדים את הכהן רק בסעודה מצוה לפי שהוא נחשב דבר שבקדושה, אך לא בסעודת חברים רגילה.

המשנה ברורה (שם) עמד על כך שבפועל בימינו לא נזהרים לתת לכהן זכות קדימה בבחירת המנה או בצדקה, והביא שהמגן אברהם ביאר שמכיון שאין לנו ודאות שהכהנים בימינו הם כהנים מקילים בכך. אולם המשנה ברורה סיים שלכתחילה טוב להזהר בכך, ולא עוד אלא אף כשיש לוי וישראל טוב להקדים את הלוי לפני הישראל.

ולכן כשעומדים בתור במקרה והקדמת הכהן תגרום הפסד זמן משמעותי ויגרם הפסד ממון מחמת כך לשאר הממתינים נראה שאין חיוב לכבד את הכהן, אולם אם מדובר בהמתנה קלה, ובפרט שלא מדובר באיבוד זמן משמעותי אלא רק בענין של כבוד מי יסדר את ענינו קודם, ראוי לכבד את הכהן, ובפרט לפי מה שכתב המשנה ברורה (שם) שהוא מצוה דאורייתא ולא אסמכתא בעלמא.

דין 'וקדשתו' בכהן לכהן אחר

שאלה מענינת נוספת היא, האם כהן חייב לכבד כהן אחר מצד מצות וקדשתו, או אף אם הוא אינו חייב האם הוא יכול לקיים מצוה זו ולקבל שכר במקרה והוא מכבד כהנים אחרים, או מוותר על הזכות לקחת מנה יפה ומכבד בה כהן אחר.

במילים אחרות שאלה זו עוסקת מהו הגדרת החיוב, האם עם ישראל חייב לשמר את מעמד הכהנים שיהיה נכבד ממעמד שאר העם. ולכן המצוה הוא רק לרומם את הכהנים מעל מעמד שאר העם, אולם כהן אחד אינו מקיים את המצוה הזו במה שמקדש ומרומם את חברו הכהן. או שמא המצוה אינה ליצור מעמדות בעם ישראל, אלא שיש מצוה לכבד ולרומם כל כהן משום שהוא עובד בבית המקדש, או נבחר לעבוד בבית המקדש, ובכך שאנחנו מכבדים אותו אנחנו מכבדים את עבודת בית המקדש.

על מנת להבין את הנושא נביא דוגמא מכבוד תלמידי חכמים, מצד אחד יש הלכות שנועדו לגרום לכך שמעמד תלמידי החכמים יהיה נכבד יותר מאשר מעמד שאר העם, ולכן יש איסור על תלמיד החכם לזלזל בעצמו או להופיע בלבוש שאינו מכובד. מצד שני יש הלכות רבות שמחייבות אותנו לכבד את התלמיד חכם עצמו, משום שבכך אנחנו מכבדים את התורה שהוא למד. ואכן בימים אלו אנחנו מצויים באבלות על תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד דיו לפי גודל מעלתם זה בזה, כלומר אף שכולם היו במעמד שוה יש חיוב על כל אחד לכבד את תורתו של חבירו.

נשוב לנושא שפתחנו בו, האם יש חיוב על כהן לכבד כהן אחר, מצינו בכך כמה שיטות בפוסקים:

א. המקנה (קידושין כא: ד"ה והנה) סבר שאין כל חיוב על כהן לכבד כהן אחר, והחיוב הוא רק על שער עם ישראל שאינם כהנים לכבד את הכהן. וכן פסק המשנה ברורה (ביאור הלכה סי' קכח סעי' מה ד"ה אסור).

ב. הכתב סופר (או"ח סי' טו) ובנו השבט סופר (או"ח סי' לג) כתבו שגם על כהן יש חיוב לנהוג כבוד בכהן אחר, ובפרט אסרו שכהן יעביד כהן אחר בעבודה שאינה מכובדת, כיון שכהנים נבחרו להיות מורמים מעם, ובעבודה שאינה מכובדת יש ביזוי כבוד הכהונה. ובערוך השולחן (או"ח סי' קכח סעיף עב) הסתפקו בכך.

ג. המנחת חינוך (סוף מצוה רסט) סבר כדעת המקנה שאין חיוב על כהן לכבד כהן אחר, אולם כתב שבזמן הזה כדאי שלפנים משורת הדין גם כהן יחמיר לנהוג כבוד בכהן אחר, כיון שיש בימינו ספק על הכהנים האם הם באמת כהנים מיוחסים, ולכן כל כהן צריך לחשוש שמא הוא אינו כהן ואילו חבירו כהן, ולכן כדאי להחמיר. אך כתב שמעיקר הדין יש מקום להקל שהרי יש כאן ספק ספיקא, ספק שמא חבירו אינו כהן ואין חיוב, וגם אם חבירו כהן שמא גם הוא כהן ואין כאן חיוב.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. האם בתור של נטילת ידיים לסעודה ״לא״ צריכים לכבד להקדים את הכהן? כי כאילו אתה אומר לכהן שהוא טמא וצריך ליטל ידיו…

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *