שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א
אמר רב היום לגבי הדין למי שאמר המספר הנכון בהתחלה והתהלבל וחשב שטעה ובעמצה תוך כדי דיבור ספר יום לא נכון וסיים כך. מה דינו?
אמר שדעת רב אלישיב שאזלינן בתר המספר הנכון שאי אפשר לבטל המצוה כיון שכבר ספר היום הנכון וטעותו בסוף ייחשב הביטול. ואמר שגדול הדור אחר אמר שאזלינן בתר המספר האחרון ולא יצא ידי חובה, כמו בהרבה מקומות שנתפס לשון האחרון כמו במקרה הפוך אם ספר לא נכון ותוך כדי דיבור ספר נכון הספירה נכונה מבטלת השאינה נכונה וכך פעולה של תוך כדי דיבור.
ומזה התעוררה ב' שאלות:
א- לפי דעת רב אלישיב האם מקור לחידושו הוא מדקימא לן שמצות אינם צריכות כוונה ואז כיון שיצא מפיו המספר נכון הרי יצא דרך משל שואלים לאדם מה השעה, והוא התבלבל עם שעון קייץ והורף והסתכל בשעון ואמר קודם נכון "עכשיו שלוש בצהרים" ותוך כדי דיבור חשב שעוד היה שעון קייץ ואמר "ארבע", הרי המציות היא שהשעה שלוש, וכיון שאמר שלוש אף שהתבלבל ואמר שעה אחר כבר ענה נכון וזה הודיעה השעה.
האם זאת המקור?
ב- למעשה אף שמחלוקת בן שני ההרים ויש על מי לסמוך, ירא שמים לא ראוי להיכנס עצמו במחלוקת לוקיים מצוה בכהאי גאונה, ואז מוטב שיספור שוב כדי לצאת ידי כולם. אבל ברך לא מברך ויכול לסמוך על ברכתו או גם בזה היה לבטלה לטעם דעת השני וברך יברך שוב יספור ואז רק יצא?
תודה
ברכה הצחלה ושלום
ל"ג בעומר מצויין לכם
תשובה:
שלום וברכה
הנושא הזה אינו קשור לדין מצוות צריכות כוונה, משום שבנידון דידן הרי מדובר שהיתה לסופר כוונה גמורה למצווה והוא בירך עם כל ההתלהבות, רק שלאחר שאמר את המספר התבלבל לרגע וחשב שטעה ותיקן, ובכזה מקרה כל השאלה היא האם תוך כדי דיבור שבדרך כלל נחשב תיקון וחזרה ממה שנאמר, האם זה רק במקום שיש טעות אמתית שהתוך כדי דיבור מתקן אותה, אבל אם לא הייתה טעות אמיתית אז בכל זאת האמירה חלה, או שבכל אופן שהוא שיש חזרה תוך כדי דיבור תופסים את הלשון האחרון ורק הוא חל ונמצא אם כן שלא אמר כלל את הספירה הנכונה. וכלומר השאלה האם דין תוך כדי דיבור ניתן רק כדי לתקן טעות אמיתית או שהיא גם הפקעה של ספירה שנעשתה כהלכתה, וזה הדיון שהרב שלכם עסק בו.
ברכות אינן מעכבות בקיום המצוה, ולכן גם בספירה בלא ברכה מקיים את המצווה כך שודאי יצא ידי חובה לכל הדעות גם אם יספור מספק בלא ברכה.
יום נעים.
