שאלה:
בכל ערב אני אומר עם בני בן השנתיים וחצי את קריאת שמע וברכת המפיל. האם מותר לומר את ברכת המפיל עם שם ה' מדין חינוך ע"מ להרגיל אותו, או שמא כיוון שאינו מבין את עניין הברכה ולמי מברכים אין לומר?
ובאותו עניין, האם כשאומרים איתו ברכה על אוכל וכדו' מותר לכוון אותו לומר את שם ה'?
ועוד, האם זה בסדר לכוונו לענות אמן באופן שעונה אמן אף על ברכת עצמו?
תשובה:
שלום וברכה
כאשר הגיעו לגיל חינוך לברכות וניתן ללמדם ויש צורך להזכיר שם ה’ אחרת לא ידעו לומר, מותר להזכיר שם ה’. ילד בן שנתיים וחצי גילו גבולי, לא תמיד הגיע כבר לחינוך ברכות, אני לא בטוח מה הוא מבין שהוא אומר…
מקורות:
ראה ילקוט יוסף חינוך קטן עמ’ קנב ע”פ הרמב”ם ברכות א,טו.
מקורות:
רמב"ם הלכות ברכות פרק א הלכה טו: כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן, התינוקות מלמדין אותן הברכות כתיקונן ואף על פי שהן מברכין לבטלה בשעת לימוד הרי זה מותר ואין עונין אחריהן אמן, והעונה אחריהן אמן לא יצא ידי חובתו.
וכך כתב שם הילקוט יוסף: על האב לשים לבו לבניו הקטנים שלא ירגילו להזכיר שם שמים לבטלה שלא לשם חינוך. ובהערה ד' שם כתב: בענין לחנך את הקטנים שלא יזכירו שלם שמים לבטלה. עי' בברכי יוסף שהביא מה שכתב הא"ם בתוספתיו, דלא איכפת לן אי קטן מברך לבטלה, דהא ליתיה בעונשים, ואין אנו מצווים להפרישו. ע"כ. ובספר מורה נער הביא מה שכתב בשו"ת משיב דבר לבאר דבר הרא"ם, דודאי אסור ללמד קטן לברך ברכה לבטלה אם לא בשעת לימודו וחינוכו אבל ללמדו שיברך לבטלה ודאי שאסור. ע"כ. והגאון מהר"ח לאג'י בספר רוח חיים חלק יורה דעה סי' רמו בענין סדר הלימוד לרב עם התינוקות כתב שצריך להיות שומר אותם מה שנוגע לנפש שלא ירגילו להזכיר שם שמים לבטלה וכמו שכתב הרמב"ם פרק יב מהלכות שבועות הלכה יח. ולגבי ענית אמן על ברכותיהם של הקטנים, כתב שם בהערה ה', ז"ל המגן אברהם סי' פה ס"ק א כתב בשיבולי הלקט אין נכון לקרות קריאת שמע אצל תינוק דסתם תינוק מטפח באשפה, ע"כ. ונראה לי מטעם אחר שאינם מקנחים עצמם וצואה בפי טבעת אפילו היא מכוסה אסור. ובאחרונים תמהו על דבריו כי לא נאמר דין זה אלא לגבי אותם אדם עצמו דצואה במקומה אסור לקוא קראית שמע ובשו"ת פנים מאירות חלק ב סי' קסה ובמחזיק ברכה ועוד האריכו ליישב דברי המגן אברהם יעויין שם אולם אף להמגן אברהם יש לומר שמותר לחנך הקטנים לברך ולקרוא קראית שמע הואיל ואינו מצווה בדין והיה מחניך קדוש ואף שאין ליתן לקטן איסור בידים מכל מקום שאני ברכות ותפילות שבלאו הכי יש בהם דין איסור ברכה לבטלה כמשמלדין את התינוקות אם כן הכא נמי דיש להקל לענין נקיות גופם, וביחוד כשאין הדבר מוברר לנו היטב אם הקטן נקי וטהור שמותר לחנכו וללמדו קריאת שמע וברכות ותפילות. ולענין עניית אמן אחר ברכותיהם לכאורה אף שהקטנים אינם מוזהרים שלא לברך כשאין גופם נקי מכל מקום הגדולים מוזהרים בזהף ואיך יענו אמן אחר ברכה של מי שדופו אינו נקי הואיל וברכתו פגומה. ואף על פי שהתינוקות אינם מוזהרים על זה מכל מקום אין ראוי לענות אחריהם אמן. ואמנם לפי מה שכתב בספר דברי חיים חלק ב סימן ט שלפי מה שפשט המנהג שלא להרחקי בקריאת שמע מן הקטנים ודלא כהמגן אברהם סי' פא משום דלאחריני לא אכפת לן בצואה שבפי הטבעת ממילא מותר לענות אמן אחרי ברכת הקטנים ומרן אממו"ר שליט"א הביא כל הנ"ל בשו"ת יביא אומר חלק ב' סי' יג וכתב על דברי הגר"ח מצאנז דאין זה מוכרח דנהי שאין אנו מרחיקים ממנו הואיל והצואה מכוסה מכל מקום לענין עניית אמן אחר ברכה שיוצאת מפיו הואיל ולא נאמרה הברכה בטהרה כדעת אין לנו לענות אחריו אמן וכן כתב הגאון בעל קיצור שלחן ערוך בפאת השולחן סי' ה' וספק אמן יתומה לקולא ומכל שכן שלדעת המגן אברהם וסיעתו צריך להרחיק גם כן מהם ונהי דלא עבדינן הכי מכל מקום יש לצרף סברתו לענות אמן מיהא שאין לענות אחר קטנים שאין גופם נקי. אולם אחר שהקטנים הגיעו לחינוך שגופם נקי כהגון אין הכי נמי שיש לענות אמן אחר ברכותיהם אלא אם כן כשלא הגיעו עדיין לחינוך שאף אם יודעים לנקות את עצמם היטב אין לענות אחריהם אמן כדמשמע בסוגי' בברכות שאמרו שם אמר רב אחר הכל עונין אמן חוץ מתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשווין והני מילי בדלא עידן פמטרייהו אבל בעדין מפטרייהו עונין ופי' רש"י כשאומרים הפטרה ומברכים בתורה עונים אחריםה אמן והרא"ש שם בשם הראב"ד הוסיך שהיינו בשעה שפוטרים את עצמם מחיוב ברכה בשעה שאכלו דחינוך מצווה הוא וכן נפסק לדינא. ומ' מדבריו דרק בגוונא שיש בזה לחינוך עונין אחריהם אמן ואילו בגוונא שאין בזה חינוך כגון על ברכת עצמו אין צריך.
