לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

מסחר דרך הרשת המכשיל יהודים או נכרים

בס"ד

מאמרנו השבוע עוסק באיסור 'לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל', ומתמקד במסחר הנעשה דרך הרשת, האם מותר להחזיק חנות ברשת פתוחה בשבתות שבו נעשים עסקאות גם בשבת? האם יש לחשוש שאני מכשיל יהודים שאינם שומרים שבת? האם מותר למכור נשק בצורה המותרת ע"פ החוק? או שמא עלי לחשוש שאני אשא בתוצאות אם האדם שמחזיק ברשיון יחליט לעשות פשע בעזרת הנשק שמכרתי? האם מותר לספק מנות לא כשרות לבית אבות, מרכז רפואי, מחנה צבאי, בית הסוהר שעלולים להיות בו יהודים? והאם די בכך שאני מספק גם מנות כשרות למי שרוצה, או שנרשם כיהודי? או שאני חייב לספק לכל השוהים מנות כשרות על אף העלות הכספית היקרה יותר? ולסיום כיצד יתכן שמותר לאדם להגיש לסועד מאכל במקרה והוא מכיל בשר חזיר, אולם אם אותו מוצר בדיוק מכיל בשר הפרה הדבר אסור באיסור מדאורייתא?

מכירה באמזון בשבת, מכירת נשק, מכירת מזון שאינו כשר

בפרשה  נאמר 'לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל' (ויקרא יט יד). חכמים (ע"ז ו:) דרשו שפסוק זה אוסר גם להכשיל אדם אחר בעבירה. ונשאלת השאלה עד כמה אחריות יש לאדם שלא יכשלו ממעשיו? האם מותר למכור דברים דרך הרשת, כאשר מסתבר שגם יהודים שאינם שומרי שבת יכנסו לאתר בשבת ויבצעו בו רכישות? האם מותר למכור נשק כאשר יתכן והלקוח הוא אדם הגון אשר הנשק ישמש לו רק להגנה עצמאית, הגנת הציבור, או להפחיד פושעים מלהתנכל לו. אולם גם יתכן והלקוח אינו כה ישר, והוא יעשה בנשק דברים שאינם ראויים בלשון המעטה. האם המוכר יהיה אחראי על כך? האם מותר לשווק מוצר שאינו כשר, ולקוות שרק נכרים יקנו את המוצר, או שמא אני גורם למכשול ליהודים שיקנו את המוצר?

הנידון המרכזי הוא איסור לפני עור לא תתן מכשול, אך יש גם נידונים של מסייע לעוברי עבירה, ותקנות חכמים בשבת, במכירת נשק, ובמסחר במאכלות אסורות. ונתמקד במאמר בפרט באיסור האמור בפרשה 'לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל'.

כאשר ניתן להשיג את המוצר דרך מוכר אחר ברשת

שאלה זו מתחלקת לשנים: א. כאשר ניתן להשיג מוצר זה ע"י מוכרים אחרים ברשת, אולם אני כמובן מעדיף שהרכישה תהיה דרכי. ב. כאשר אני מוכר מוצר יחודי שאין אפשרות להשיגו ברשת, בין אם המוצר יחודי, בין אם יש לי בלעדיות על איזור מסוים, ותושבי אותו אזור אינם יכולים להזמינו אלא דרכי.

נתחיל באפשרות המצויה, שאמנם יתכן ואני מכשיל את הקונה, אולם אם אני לא אשווק לו את המוצר, הוא יכנס לאתר המתחרה ויקנה את הסחורה, האם אני מחוייב להשבית את החנות בשבת, למרות שהכל פועל בצורה אוטומטית, ומלבד הקונה אין אף אחד שמחלל שבת מטעמי [העסק אינו מעסיק עובדים בשבת]? והאם עלי לחשב מכניסת השבת ביפן מזרח, שמא יהודים במזרח ביפן ואוסטרליה יקנו דרך האתר, ועד יציאת השבת במערב בהוואי, שמא יהודים שם יקנו בשבת?

הגמרא (ע"ז ו:) דנה באיזה אופן נאמר האיסור של 'לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל', והגמרא דנה במקרה של נזיר שאסור לו לשתות יין, והוא רוצה בכל זאת לשתות יין אלא שאין לנזיר יין. במקרה זה אומרת הגמרא שאיסור 'לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל' נאמר רק במקרה שבו היין נמצא בצד השני של הנהר ולנזיר אין יכולת לעבור את הנהר, ואני מעביר לו את כוס היין מעבר לנהר. אולם במקרה שיש יין גם בצד הנהר של הנזיר, ואני מושיט לו יין שהוא יכול לקחת בעצמו, אין איסור של 'לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל'.

כלומר איסור 'לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל' אמור רק במקרה והנכשל אינו יכול לעבור את עבירה ללא הסיוע שלי, אך במקרה והנכשל יכול לעבור את העבירה גם ללא הסיוע שלי, אין בכך איסור.

ולכן במקרה ואותו יהודי שלצערנו מחלל שבת, גם ללא האתר שלי יחלל שבת, או אותו פושע שמנסה להשיג נשק ישיג את הנשק אצל המתחרה, או אותו יהודי שלצערנו אינו אוכל כשר ישיג את המאכל שאינו כשר אצל המתחרה, אין כאן איסור דאורייתא של 'לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל'. ולהלן נדון האם יש איסור מדרבנן בענין.

אולם במקרה ואני מספק מוצר יחודי שלא ניתן להשיגו במקום אחר, ואם האתר יהיה מושבת אותו אדם לא יכשל בעבירה, בהחלט יש איסור של 'לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל'.

הדבר יכול להיות אם אני משווק דבר יחודי שאם האתר שלי יהיה מושבת הקונה לא יבצע את הרכישה בשבת, או שלא יקנה מאכל שאינו כשר, או שהפושע לא יוכל לבצע את מעשיו ללא הנשק היחודי שאני מספק, במקרה זה יש כאן איסור מהתורה של 'לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל'.

כמו כן הדבר מצוי במקרה ואני זכיין בלעדי על איזור מסוים, כאשר אין שום אפשרות לבצע הזמנה של מאכלים אלו או מוצרים אלו או רכישת נשק שלא דרכי. בפרט הדבר מצוי כשאדם הוא בעלים של בית אבות או זכיין של הספקת אוכל למרכז רפואי, מחנה צבאי, בית סוהר, כאשר השוהים במקום אינם יכולים להשיג אוכל שלא דרכי. ובמקרה ויש שם יהודים חל איסור לספק להם מזון לא כשר. גם במקרה ואני מספק מנות אוכל כשר ליהודים, ומנות רגילות שאינם כשרות לשאר השוהים במקום, במקרה וידוע לי שישנם יהודים שלצערנו רוצים לקבל דוקא את המאכל שאינו כשר, יש בכך בעיה של 'לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל', ולכן צריך לעשות כל מאמץ לשכנע אותם לקחת את המאכל הכשר. ובמקרה ואי אפשר חובה לעשות שאלת חכם, לבדוק האם יש אפשרות למצוא פתרון במקרה היחודי הזה, או שיש כאן איסור אף שהדבר כרוך בהפסד ממון.

מסייע לדבר עבירה

אולם עדיין יש איסור נוסף של מסייע לדבר עבירה, כלומר גם אם הנזיר יכול לקחת את כוס היין בעצמו, אסור לסייע לדבר עבירה, וכאשר ע"י האתר שלו נעשים מעשי עבירה לכאורה הוא מסייע לדבר עבירה.

מקור האיסור נאמר במשנה (שביעית פ"ה מ"ט) כי מותר לסייע לאשת עם הארץ שמכינה לחם בטומאה [ובזמנם היה בכך איסור משום שהיא מטמאה את החלה שאמורה להנתן לכהן בטהרה] במלאכות המקדימות להכנת הלחם, אולם משעה שעירבו את הקמח במים, משום שאסור לסייע לדבר עבירה בידים. ולכן אסור לסייע בידים לאדם שעובר עבירה, אולם כאשר הסיוע אינו בידים אינו בכלל האיסור הזה.

אמנם המשנה ברורה (סי' שמז סק"ז) הביא מחלוקת אחרונים האם במקרה ואני מספק לאדם מוצר שהוא יכול להשיגו בחנות אחרת אני עובר על איסור מדרבנן. דעת המגן אברהם שאף מדרבנן אין איסור, אך דעת הגר"א (יו"ד סי' קנא סעיף א) החיד"א (ברכי יוסף שם) והאמונת שמואל (סי' יד הובא בפ"ת שם סק"ב) שיש בכך איסור.

אולם יש לצרף את דעת הש"ך (יו"ד סי' קנא סק"ו) שאיסור מסייע לדבר עבירה, נאמר רק כלפי יהודי שומר תורה ומצוות, אלא שלפעמים מתגבר יצרו עליו, אולם לנכרי ויהודי מומר אין איסור זה נוהג.

ספק איסור

אולם במקרה ויש ספק האם יהודי יעבור איסור, ויש הסתברות שהיהודי לא יעבור על האיסור, לדוגמא כשאדם מוכר נשק ואינו יודע מה הקונה יעשה עימו, או שאדם מספק מנות כשרות ולא כשרות ואפשר לקוות שהיהודים יקחו את המנות הכשרות, כתב המשנה ברורה (סי' שמז סק"ז) שאין איסור, ורק במקרה שמסתבר שהיהודי יעבור על האיסור ויקח את המנה לא הכשרה באיזה סיבה, ויש רק אפשרות רחוקה שהיהודי לא יעבור על האיסור, אז יש איסור בדבר [של לפני עור או של מסייע לדבר עבירה].

השפת אמת (שבת ג. תוד"ה בבא) כתב, שבעוד שבאיסור רגיל, אם עברתי עליו בשוגג יש איסור בשוגג ותצריך כפרה, כאן האיסור הוא רק כאשר אני מודע שיש מכשול לחבר, ובכל זאת אני מניח אותו לפניו. אולם אם בטעות הנחתי מכשול בלי שאהיה מודע שהוא מכשול אין כאן איסור כלל, והמניח אינו נחשב כמי שעבר על איסור בשוגג.

קנין בשבת

אמנם בשבת יש איסור נוסף לעשות קנין או לסגור עסקה בשבת, וטעם האיסור הוא משום שמא יבואו לכתוב את פרטי העסקה, ונשאלת השאלה האם איסור זה קיים גם במקרה והוא אינו יוצר את העסקה בעצמו, אלא נכרי נכנס לאתר ומבצע את העסקה, האם גם במקרה זה שישנו איסור זה?

מקרה זה דומה לנידון אחר שעליו הסתפק רבי עקיבא איגר (קמא סי' קנט) האם מותר לעשות ביום שישי קנין, אשר יחול ביום השבת. ובמסקנתו נוטה לאסור, ואם כן אסור להכין מערכת שתבצע עסקאות בשבת עצמה. וכן דעת הנצי"ב (מרומי שדה יומא יג. ד"ה והנה) והכתב סופר (או"ח סי' מו).

אמנם אחרונים רבים (שפת אמת עירובין לט: ד"ה תניא; אור שמח שבת פכ"ג הי"ב; תורת חסד או"ח סי' יג; עמק יהושע סי' ט; אמרי יושר ח"ב סי' צו; הר צבי או"ח ח"א סי' קכו) נחלקו על כך וסוברים שהדבר מותר כל עוד שאינו עושה מעשה בשבת עצמה.

בנוסף יש כאן ספק נוסף כיון שנחלקו האחרונים האם האיסור הוא גם על המוכר, או שרק על הקונה יש איסור, דעת המקנה (קידושין קו"א סי' מה) שרק הקונה עובר על האיסור, ולפי זה במקרה זה אין על בעל האתר איסור שנעשים עסקאות בשבת. אולם בהגהות רעק"א (או"ח סי' שלט מג"א סק"ו) ועוד אחרונים רבים (ראה בהר צבי הנ"ל) סוברים שיש איסור גם על המוכר.

צד נוסף להתיר הוא ע"פ דברי האמרי בינה (תרומות ומעשרות סי' ו) שרבי עקיבא איגר אסר רק באופן שהאדם יכול לחזור בו בשבת מהקנין שעשה ביום שישי שאמור לחול בשבת, ובשבת הוא צריך להכריע האם לחזור בו מהקנין. אולם במקרה שלנו שהאם אינו יודע כלל אם נעשים עסקאות ואלו עסקאות נעשו, והדבר אינו תלוי בו, יתכן שרבי עקיבא איגר לא אסר. וכן כתב המהרש"ג (ח"ב סי' קי"ז ד"ה איברא) שבמקרה כזה התיר רבי עקיבא איגר.

למעשה באגרות משה (או"ח ח"ג סי' מד) דן בנידון דומה, האם מותר לתת הוראה לברוקר נכרי שימכור את מניותיו במקרה והם יגיעו לשער מסוים, וכתב שקשה להקל כנגד דעתו של רבי עקיבא איגר, אולם אם הקנין ביום שישי יהיה קנין גמור התלוי במציאות שאינו בשליטת היהודי כגון, שהוא מוכר את המניות לברוקר ביום שישי, בתנאי שמחירם בשבת יהיה בשער מסוים, גם לדעת רבי עקיבא איגר אין חשש.

ובשבט הלוי (ח"י סי' נז) כתב לגבי מחשב המספק שירותי מידע בתשלום בצורה אוטומטית, שיש בכך בעיה מצד קנין בשבת וכן חששות נוספים, ובשעת הדחק ישכיר את המחשב לנכרי למשך השבת, ותמורת השכירות יכול לקבל חלק מהרווח.

ולמעשה יעשה שאלת חכם.

מכירת נשק

אולם במכירת נשק ישנו בעיה נוספת, משום שנאמר במשנה (ע"ז טז.) שחכמים אסרו למכור לנכרי דובים אריות וכל דבר שגורם נזק לרבים, כגון כלי נשק או אפילו אזיקים ושלשלות שבהם כובלים את האסירים. וכן אסור לבנות להם בתי משפט או אתרי הוצאה להורג, או איצטדיון שבהם אסירים או עבדים צריכים להלחם עם שוורים להנאת הצופים.

וכך נפסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' קנא סעיף ה-ו) שאסור למכור לא לנכרי ולא לישראל החשוד למכור לנכרי, ולא לישראל העוסק בשוד, נשק או כבלים לאסור בהם את האסירים או השבויים, וכן אין לבנות מקומות שדנים בהם בני אדם.

אולם במקרה ויש ברית שלום בין היהודים לבין הנכרים, וחיילי המלך שומרים על העיר, מותר לספק להם נשק. ועל פי זאת כתב הש"ך (ס"ק יג) שבימיו נהגו למכור לנכרים נשק, כיון שבכך ניצלו מהאויבים שבאו להלחם על העיר. [יש להעיר שבימי הש"ך מסתבר שבהחלט היו מקרים שבהם אנשי החוק של אותם ימים עשו בנשק גם פעולות שאינם ראויות בלשון המעטה].

יש להעיר שהתורה מגנה את יצור נשק, והיא קוראת לאחד מבניו של למך (בראשית ד כב): 'תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל', במדרש (בראשית רבה פרשה כג סימן ג) שהובא ברש"י (שם) מוסבר, כי תובל קין היה הראשון בעולם שיצר כלי נשק, ועל המצאתו זו ו"תרומתו" לאנושות" התורה מכנה אותו 'תובל קין' – 'תובל' מלשון 'תבלין', שהוא תיבל והתקין את אומנתו של קין אבי הרוצחים, כלומר הוא הפך את הרצח לדבר קל יותר ונח יותר.

בכל אופן למעשה הורה לי מורי ורבי הגרי"ד ויזל שליט"א כי במדינה שנדיר מאד שאדם המחזיק בנשק ברשיון מסודר מבצע פשע, מותר למכור לאדם המחזיק ברישיון ובהתאם לתנאי החוק, וכפי שהתיר הש"ך, כיון שהנשק נועד להגנה עצמית או הגנת הציבור. אולם במדינה שבה לצערנו חלק ניכר מהפשעים מבוצעים ע"י פושעים שמחזיקים ברשיון חוקי, על אף שהם יכולים להחזיק את הנשק בחנות המתחרה יש את האיסור שאסרו חכמים, וצריך לעשות שאלת חכם ולקבל הדרכה מפורטת למי וכיצד מותר למכור נשק.

מאכלות אסורות

אמנם לעסוק בצורה קבועה באספקת מזון שאינו כשר, ישנו איסור נוסף, כפי שנאמר במשנה (שביעית פ"ז מ"ג) שאסור לעסוק בסחורה קבועה במסחר במאכלות אסורות לנכרים האסורים מהתורה, ורק כאשר הזדמן לו במקרה דבר איסור מותר למכרו לנכרי. מלבד איסור חלב שיש פסוק מפורש המתיר זאת. וכן בדבר שאסור באכילה רק מדרבנן, אין איסור לסחור בהם.

כמו כן צריך להזהר שלא לסחור ולספק מאכל שאסור בהנאה, כמו בשר בחלב, יין נסך, חמץ שהיה ברשות יהודי בפסח ללא מכירת חמץ. משום שאסור להנות ממכירתו.

ולכן אדם שרוצה לעסוק בעסק הקשור לאספקת מזון שאינו כשר יעשה שאלת חכם לבדוק את האפשרויות והפתרונות במקרה הספציפי שלו.

מוצר שאם מכיל חזיר מותר להגישו, אך אם הוא מכיל פרה אסור?

לסיום נביא חידה מעניינת, שבו יש מוצר שעלינו לברר את הרכיבים שלו, אם הוא מכיל בשר חזיר מותר לנו להגישו לסועד, ואילו אם הוא מכיל בשר פרה אסור לנו להגישו לסועד?

תשובה: אדם שהזדמן לו מוצר שבושל בחלב, במקרה והמדובר בבשר פרה שבושל בחלב, הרי הוא אסור באיסור של בשר בחלב, והוא אסור בהנאה, ולכן אסור למכרו לנכרי גם במקרה חד פעמי. אולם אם הזדמן לו בשר חזיר שבושל בחלב אין עליו איסור בשר בחלב, והוא מותר בהנאה, לפי שהתורה אסרה רק בשר טהורה בחלב טהורה, ולכן מותר למוכרו בצורה חד פעמית לסועד נכרי. (שו"ע יו"ד סי' פז סעיף א-ג).

סיכום

כאמור יש בשאלה זו נידונים רבים, ובהרבה המקרים יש פתרונות מקומיים, ומטרת המאמר היא בעיקר לעורר את תשומת הלב באיזה מקרים יש לעשות שאלת חכם, ולברר כיצד לקיים את המסחר בצורה הנכונה.

ונסכם את עיקרי הדברים: איסור לפני עור מדאורייתא הוא רק במקרה ואין אפשרות להשיג את הדבר בלי עזרתי. יש איסור נוסף של מסייע לדבר עבירה, והאיסור הוא כאשר אני מסייע בידים. במקרה ואני מוכר לאדם דבר שניתן להשיגו בחנות אחרת, יש מחלוקת האם יש כאן איסור מדרבנן. כשיש ספק האם אני מכשיל יהודים אין איסור. אמנם יש נידון נוסף האם מותר לגרום לכך שיעשה קנין בשבת, ויעשה שאלת חכם בענין. בנוסף יש גזירה של חכמים שלא למכור נשק למי שעלול להשתמש בנשק לרעה, והעוסק במכירת נשק צריך לעשות שאלת חכם באיזה מקרים התירו את הדבר. יש איסור נוסף שלא להתעסק בצורה קבועה במסחר במאכלות אסורות, אולם כאשר הזדמן לאדם במקרה, מותר למכרו.

הצטרף לדיון

2 תגובות

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *