שאלה:
שלום לרבנים החשובים,
דבר שמנקר בראשי כבר שנים, איך זה שיש עלינו ציווי 'לא להאמין ללשון הרע', זה הלא דבר קשה נורא נגד הטבע האנושי, המשפחה מספרים סיפור האמא האבא ופשוט לא להאמין, וזה ממש דומה לגדר "מספר לפי תומו" שאי אפשר לא להאמין וגם אם ננסה זה נראה שאנחנו פשוט עובדים על עצמנו כי אנחנו באמת בתוך תוכינו יודעים שזה אמת.. אשמח שהרב יבהיר לי את הנושא החשוב הזה.
תשובה:
שלום וברכה
אני חושב דוקא להיפך! וכאן בא הנושא של לדון לכף זכות. נניח אני מספר לך שמישהו התפרץ על מישהו בבית הכנסת, נשמע נורא. אתה לא יודע מה גרם לכך, אם זה באמת היה כך או שזו התרשמות שלי. מה הבוקר שעבר עליו וכו'. אני מספר לך שמישהו מעל בכספי החברה. אלף פעם התברר בסוף שזה לא נכון. יתכן שטעה, יתכן שזה לא הוא, יתכן שיש בינו לחברה דין ודברים ועשה דין לעצמו וכו' וכו'… אם נתרגל ללמד זכות על אנשים יקל עלינו שלא לקבל לשון הרע.
שבת שלום.
אמת הדבר שיותר קל לדון את העניין לכף זכות מאשר לא להאמין בכלל, זה מה שהרב מציע לעשות? כלומר האם זה מותר הלכתית להאמין ל'לשון הרע' כביכול ולדון את אותו עניין לכף זכות?
אם אתה מצליח לדון לכף זכות ולהטותו לזכות לגמרי זה לא נקרא קבלת לשון הרע. ומכל מקום הכל לפי הענין. איתרע מזלי לעסוק באיזה ענין ציבורי לאחרונה שנגע להרבה אנשים, אדם אחד שאני מכירו כאיש רב פעלים וכו', היה מגיע אלי מפעם לפעם ומספר לי עובדות שקשורות לענין [טכניות, אבל שהיו חשובות להתנהלות שלי], אני פעלתי על פי סיפוריו, וכמה וכמה פעמים ראיתי שרק הגחכתי את עצמי, משום שלא דובים ולאיער, אין לי הסבר מדוע איש מעשי זה מדמיין, אבל התברר לי שיש לו את זה… מאז אני נזהר… כלומר, חשוב לדעת שבאמת באמת אנשים מספרים סיפורים ןהם לא נכונים… אם זו פרשנות מעוותת או בכלל דברים שיצאו מהקשרם או לא היו, וזה ורה אצל אנשים הכי נורמטיבים..
תודה רבה לרב!
השאר תגובה