לתרומות לחץ כאן

מדוע ספרדים לא עושים נפילת אפיים?

שאלה:

שלום רב ותודה מראש !!

שאלתי: מדוע אין נהוג אצל עדות המזרח לפול אפיים בשעת התחנון למרות שכך נראה בשולחן ערוך [ המחבר] ? תודה וישר כח

תשובה:

שלום וברכה

לגבי נפילת אפיים הזהיר הזוהר הק' מאוד לאומרו בכוונה גדולה כיון שענינו מסירות נפש, ומי שאינו אומרו בכוונה בעצם מביא על עצמו קיטרוג. מחמת הסכנה שבענין זה, נאמרו חילוקי מנהגים: בני אשכנז אמנם נופלים אפיים, אבל החליפו את הפרק, ולא אומרים מזמור לדוד אליך נפשי אשא אלא רחום וחנון, כדי שלא לבוא לידי קיטרוג. בני ספרד נהגו להיפך, לומר את המזמור המיועד, אבל בלי נפילת אפיים. מנהג חב"ד לעשות את הענין כצורתו, לומר את המזמור של לדוד אליך נפשי אשא ובנפילת אפיים, ושיהיה בכלל שומר מצוה לא ידע דבר רע. ברור שמי שנוהג כמנהג זה חייב לכוון מאוד בכל כוונת הלב בעת אמירת המזמור ולא יאמרו כלאחר יד. וראה הרחבה בענין זה באשל אברהם בוטשאטש בסי' קלא.

מקורות:

פסקי תשובות אורח חיים סימן קלא

כתב בס' רבינו בחיי (פ' קרח ט"ז, כ"ב) "דע, כי ענין נפילת אפים בתפילה יש בו שלש כוונות. האחד למורא השכינה לפי שכוונת המתפלל שהשכינה כנגדו, לכך תיקנו בתכסיסי התפילה כיסוי הפנים, והכל ליראת השי"ת, כענין שכתוב במשה ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים, וילבש בזה בושת וצניעות, כי כיסוי הפנים מדרכי הענוה והבושת. והשנית להראות צער והכנעה, כי הנופל על פניו מצטער ונכנע, וההכנעה מעיקרי התשובה, ואז תפלתו מקובלת והקב"ה חושש על צערו וממלא שאלתו. והשלישית להראות אסירת חושיו וביטול הרגשותיו, והוא כי הנופל על פניו מכסה עיניו וסותם פיו, והוא מסכים במחשבתו שאינו רואה נזקו ותועלתו, ואינו יודע דרכיו ועניניו, ואין בידו להפיק רצונו אם אין הקדוש ברוך הוא מסכים על ידו וכו', ולא יוכל לראות ולדבר כי אם בהפקת רצון מהשי"ת, וזה דוגמת מה שמסכים עם לבו בכוון רגליו בתפילה כאלו רגליו כבולים ואין חפצו תלוי בעצמו, עכתו"ד.

ועפ"י הזוה"ק יש בנפילת אפים ענין של מסירות נפש, כלשונו (במדבר ק"כ: הובא בב"י ומג"א ועוד פוסקים) "בעי ליה לבר נש לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא דעמידה כאילו אתפטר מן עלמא וכו' למינפל ולימא לגביה אליך ה' נפשי אשא וכו', ולאו בפקדונא כמו בלילא, אלא כמאן דאיתפטר מהאי עלמא ודאי" וכו'

והנה, לגבי כוונת מסירות נפש כבר הזהיר בזוה"ק שיש מאד ליזהר שיהיה בכוונה נכונה ולא מן השפה ולחוץ, וכלשונו (שם) "ותיקונא דא בעי בכוונה דליבא, וכדין הקדוש ברוך הוא מרחם עליה ומכפר ליה לחוביה, ווי ליה למאן דאתי למפתי למריה בליבא רחוקא, הא גרים עליה לאיסתלקא מעלמא עד לא מטי יומו וכו', בגין דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" וכו', ועקב דברים חמורים אלו נתפשט המנהג מקדמת דנא אצל רבים לא לומר המזמור אליך ה' נפשי אשא (וכדלהלן אות ז'), אך לכוין את כוונות הרבינו בחיי הנ"ל ראוי ונכון מאד לכל אחד, וזוכה למעלות רבות.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל