לתרומות לחץ כאן

עמידה בצפירה – חוקות הגויים?

שאלה:

ראיתי כאן כמה תשובות באתר לגבי עמידה בצפירה. הצד השווה שאין בזה איסור, ואפילו כתבו שראוי לעצור ולהתייחד עם זכרם וכו'.
כמה שאלות (לא לקנטר חלילה)
א. קודם כל כפי שמופיע באתר, לדעת הגר"א יש בזה וודאי בעיה של דרכי האמורי. לכן לכאור' יש כאן שאלה חמורה של דאורייתא, ומי אמר שבגלל "מה יאמרו החילונים" ראוי לעבור על איסור דאורייתא לדעת הגר"א. [וכידוע דבר שנמנעים ממנו בגלל איסור וודאי אין בו חילול ה' בגלל דעת עמי ארצות]
ב. גם לפי הרמ"א שלפי מה שנכתב באתר אין כאן דרכי האמורי כיון שיש כאן הגיון. באמת לא ברירא לי כלל. הרמ"א דיבר בדבר שיש בו הגיון גם יהודי. ואילו כאן כל ההגיון לעצור ולא לעשות כלום במהותו הוא הגיון של גויים. יהודים מעולם לא חשבו שכך תהיה תועלת כל שהיא לנפטרים או "התייחדות עם זכרם" כלומר גם אם נצליח למצוא הגיון בזה. זה יהיה הגיון של גויים. אין שום צד שחז"ל מעצמם היו מחליטים לעשות כזה תקנה. ביחוד אם זה גורם לביטול תורה וכד' [כגון שממהר לכולל] שאז זה וודאי נוגד הגיון יהודי, וא"כ בעצם זה הליכה בדרכי הגויים [כי הרי סברת הרמ"א שכיון שיש בזה הגיון לא עושה זאת בגלל הגויים, אלא רק החכים מהם]
כלומר זה וודאי שונה מלמשל לשים עשבים בבית כנסת בשבועות או מללבוש חלוק מיוחד לרופאים וכד' שזה דברים עם הגיון אמיתי
ג. כל התשובה שהופיעה כאן באתר בשם רב אחד שבעבר היה כותב באתר [ומאז כבר יצא עליו עוררין והפסיק לכתוב באתר] וכתב במעלת ההזדהות איתם וכו', אמנם כמובן הם הגנו עלינו. אך הזדהות עם אנשים שנהגו בחייהם בצורה שאינה בדרך המצוות יש בזה סכנה גדולה וגדול האפשרות לנזק מהתועלת
ד. אני יודע שזה נקודה נפיצה. אבל באמת בכנות האם יש הכרת הטוב כלפי מי שבחייו הפרטיים חילל שבת ועבר על גילוי עריות וכד' ובזה הביא סכנה גדולה לכלל ישראל? הרי אנו מאמינים שהצבא במתכונתו הנוכחית רב בו הנזק על התועלת לשמירה על כלל ישראל. והני חרובי קרתא נינהו. כלומר כל רב שנשאל יגיד שהצבא כפי שהוא היום שנעשים בו ג' עבירות אסור לו להתקיים. וא"כ וכי שייך להכיר טובה לכזה גוף?

תשובה:

שלום וברכה

ראשית, הנה בודאי ידוע לך שכל הפוסקים חולקים על הגר"א שהחמיר בענין זה, ונקטו כדעת הרמ"א (יו"ד סי' קע"ח סעי' א') שכתב בשם המהרי"ק (שורש פ"ח): וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשם פריצות… או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר… ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם. אבל דבר שנהגו לתועלת, כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד… מותר ללובשו. וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר, מותר.

ועוד הסיף בשם הר"ן (לרי"ף ע"ז דף ב' ע"ב ד"ה שורפין): ולכן אמרו, שורפין על המלכים אין בו משום דרכי האמורי. וראה אריכות רבה מאוד בזה בשו"ת יביע אומר יו"ד ח"ג סי' כד.

ב. מה שכתבת שמה שכתבו שלדעת הגר"א גם אין חשש כיון שיש בזה הגיון, ושאלת שזה הגיון של גוי, מה זה משנה? העיקר שזה לא נעשה כדי להתדמות לגוי אלא כדי לכבד את הנופלים, זו הנקודה המרכזית, התחושה של העומד שכך הוא מביע כבוד.

לגבי שאלות ג'-ד' אני מתבייש שאני בכלל צריך לענות… מלצר במסעדה מגיש לך אוכל, הוא מקבל משכורת וכו', וכל ילד מבין שאומרים תודה מכירים טובה, וכאשר אדם מסר כל חייו בשבילך, הוא לא אידיאולוג גדול בדוקא, סתם נער צעיר שחלם לגדול ולהקים בית ולחיות ולראות שמחה ונחת, וסיים את חייו בגיל 19 על מה? כדי שנוכל לחיות כאן, וכי לא מכירים לו טובה? כאן הזמן לפשפש בציציותיו? אם מטבעך היית נוטה מיד לאוהבו ולהכיר לו טובה עצומה, רק מצד השכל היית נטלץ לנסות לכוף יצרך ולחשוב אולי לא להכיר טובה היה מה לדון, אבל משום מה נראה לי שזה בכלל לא מאבק בשבילך… מי זה הטמא הזה שאכיר לו טובה… אני חושב שהגיע הזמן שנגדל ונתחיל להבין את המורכבות של התקופה, את המורכבות של האנושות, את הרבגוניות, רק כך נוכל להבין מה זה תינוק שנשבה, איך יכול להיות שגם אדם שלא שמר שבת מעולם הוא בן של בורא עולם, איך גם אדם שחטא בנקודה אחת יכול לקיים מצוה גדולה אחרת, איך גם חייל או שוטר שמפנה הפגנה הוא לפעמים בעצם יהודי חם וטוב, איך אם היינו מאירים פנים לזולת ואוהבים באמת, היינו יכולים להשפיע רוב קדושה על עם ישראל התועים ולקרב יהודים לאביהם שבשמים וכך להביא את הגאולה השלמה.

על עצמנו אנחנו יודעים לומר את כל דברי הסניגוריה האפשריים, ואחרים אנחנו שופטים בכל חומרת הדין… עם יד על הלב, האם אדם שנולד חרדי בבית חרדי בהכרח התקדם משהו לבורא עולם במשך חייו? האם הוא יכול להצביע תמיד במה הוא עכשיו במקום יותר טוב מאשר בשנה שעברה? למה אחרים אנחנו יודעים לשפוט ואנחנו בעינינו צדיקים? בגלל שאיתרע מזלנו להוולד "במקום הנכון"? האם אנחנו יכולים לומר על עצמנו בבטחה שאם היינו נולדים בתנאים בהם נולד אותו חייל היינו טובים יותר? אולי פחות?

חשוב על כך, וקבל על עצמך: אני מכיר את בוראי! יש לי תפקיד! להרבות אהבה וקירבה ולקדש שם שמים, וזה מתחיל באהבת ישראל. עלינו להודות לה' על כל מה שזכינו לו ולהבין שאנחנו בעצם דלים וריקים, הכל מתנה, אנחנו לא יותר נעלים מאנשים שלא זכו למתנות שזכינו להן.

שבוע טוב ומבורך ושנזכה לגאולה השלמה.

הצטרף לדיון

18 תגובות

  1. שלום לרבנים אין מדינה שעומדת בצפירה משנת 1950 א"כ מה שייך לדון על חוקות הגויים אין גויים שעושים את זה היום .כמו הלבוש החסידי הרי היה פעם של גויים .יישר כח

  2. תודה על המענה
    לגבי שאלה א' וב' הטענה היתה שכיון שאדם רוצה להחמיר כמו הגר"א לכאור' זה ראוי. לגבי הרמ"א ניתן להתווכח ולדון, דלדידי לא ברירא כלל…
    לגבי שאלה ג' וד' אני מקבל את התוכחה באהבה….
    אבל זה ממש לא הגיע מהמקום של כפיות טובה.
    אדרבה, אני חושב שלרובינו הכרת הטוב כלפיהם זה הרגש הבסיסי, כ"כ בסיסי שאנחנו מרגישים צורך בסיסי לפנק אותם וכד' במה שאפשר ומותר ע"פ ההלכה. אך אדרבה נראה לי שדווקא ביחס לכעס על עוברי עבירה קצת חסר לנו ברגש של הכעס כלפי עוברי עבירה. אם הציבור החרדי והדתי מסוגל להעריץ שרים וחברי כנסת שהם מחללי שבת בפרהסיא [שחלקם אינם תינוקות שנשבו, ואכמ"ל] זה מראה שמשהו נשחק לנו בכעס על עוברי עבירה. שהתרגלנו אליהם…. ואנחנו לא מבינים שהם "חפצא" של מכעיסי ה'…
    בשביל השאלה נקצין לרגע…
    אם החייל שנפל בקרב הוא ממש אפיקורס "למהדרין", חרדי שחזר בשאלה, מחלל שבת מגדף ומחרף וכו'. והוא התגייס לצבא ונפל למענינו. האם גם אז דבריכם תקפים? אם בכזה חייל תודו לי שאסור לשבת עליו שבעה וכד'. אז א"כ בסה"כ יש כאן ויכוח הלכתי איך להסתכל עליהם..
    הרי בסה"כ הרב אלישיב אחז שהם לא תינוקות שנשבו, וא"כ לפי דבריו יש להם את כל הדינים של אפיקורסים… אז מה שייך כל המלל הרגשי?
    חוץ מזה טענתי טענה עניינית. האם בפועל הצבא במצבו הנוכחי לצערינו שמגייס בנות שעוברות על יהרג ואל יעבור…. שנעשים בו עבירות חמורות וכו'….האם כיהודים מאמינים אנחנו חושבים שבלעדיו המצב היה יותר טוב או פחות טוב?
    כיהודי מאמין נראה לי שהכלל הכי בסיסי זה להאמין שלא תבוא שמירה והצלה מעבירה! אי אמר רחמנא שזה עבירה, אז לא זה מה ששומר עלינו! זה שלחיילים הצעירים יש כוונות טובות, זה מצויין וראוי להערכה. השאלה האם בהסתכלות הכוללת המציאות של צבא שכולו בנוי על עבירות וכד' מגן עלינו או ההפך?

  3. למעשה בדבריך עירבבת שלושה נושאים שאין ביניהם כל קשר… ראשית, שנה ופירש אפיקורס גמור וכו' שהזכרת, לא מתאבלים עליו זה נכון, אבל אם הוא יעשה לך טובה, נניח לצורך הענין אדם מתעלף באמצע הרחוב ואותו אפיקורס מציל אותו ולוקח אותו לבית חולים ודואג לו וכו', לא חייב להכיר לו טובה בגלל שהוא שנה פירש? רק למצרים וליאור צריך להכיר טובה כי גר היית בארצו? יש לנו הרבה מה ללמוד על הכרת טובה.
    מה שהבאת מהגרי"ש אלישיב מלבד מה שהוא מסולף כיון שלא הכריע בזה, הוא גם לא רלוונטי לרוב הנופלים, והאמן לי שאם אני כמשיב באתר דין אספר למרן הגרי"ש שאלות רק מהשבוע האחרון הוא יסכים איתי שמדובר בתינוקות שנשבו, הוא מדבר על אנשים מבוגרים שמכירים ושמעו והיתה להם הזדמנות. האמן לי שאם אשה שואלת שאלה מסוג: "נדרתי לשמור שבת שנה שלמה, האם חודש אדר ב' בכלל", והיא שואלת ברצינות, זה אומר שהיא כלל לא מבינה שהתורה היא דבר מחייב, זה רחוק ממנה, שבכלל לא נפל לה האסימון מה היחס לנושא, וזה עוד אלו שיודעים משהו… וזה תינוק שנשבה אמיתי, וכאלו יש היום לאלפים ורבבות. והרבה יש להאריך בזה. לכן ברור שהעום לגבי רוב החילונים ובודאי הנוער ההכרעה היא שהם תינוקות שנשבו.
    היחס לצבא אם הוא טוב ומועיל אינו רלוונטי בכלל לשאלה שדיברנו עליה, אם אדם מת למענך, גם אם לדעתך האופן בו ביצע את מעשיו אינו נכון, לא תכיר לו טובה? לכן הנושא הזה אינו רלוונטי.
    [בדרך אגב, האמירה כביכול אנחנו לא צריכים את הצבא ובלי צבא לא היו פיגועים וכו', היא אמירה מנותקת מהמציאות ומעולם לא חיבבתי אותה… אין סומכים על הנס וברור שבעת הזו חובה שיהיה כאן צבא שיגן וישמור. נכון שזה נעשה כרגע באופן הכי נורא שיכול להיות, אבל סגנון האמירות אם כולם יהיו בישיבה לא יהיה צריך צבא, היא אמירה ילדותית].

  4. תודה על המענה
    רק שתי נקודות
    הרב חידש כאן שיש חיוב הכרת הטוב לאפיקורס [מצרי הוא גוי וזה שונה], זה נראה לי חידוש עצום, איך יתכן שמצד אחד מצוה לשנאותו ומורידין וכו' ומצד שני יש חיוב הכרת הטוב.
    לגבי הנושא שאין צורך בצבא, ברור שלא התכוונתי שאם לא היה צבא היינו חיים בשלווה. ברור שאין סומכים על הנס.
    השאלה היתה האם כיהודים מאמינים נכון לחשוב שע"י עבירה באה תועלת.
    מה היה קורה עם לא היה צבא? לא יודע…זה שאלה דמיונית..לכאור' ע"פ ההלכה היינו חייבים לארגן צבא, מאד יתכן שאם כל עם ישראל היה שומר מצוות בשלימות אז היה יותר סייעתא דשמיא והצבא היה יותר מובטל…לא יודע…זה עולם דמיוני נכון להיום שקשה לעסוק בו..
    רק אמרתי שלכאור' אם היה לנו עיניים רוחניות והיינו רואים כמה נזק עושים עבירות, אז היינו רואים שהצבא הנוכחי מזיק יותר ממה שהוא מועיל. אך ברור שאם לא היה אותו היה צריך צבא שומר מצוות כי לצערינו אנחנו לא בדרגה שכולם יראים ושלמים ולא זכינו עוד להבטחות התורה שאם בחוקתי תלכו.

  5. הכרת הטוב היא בראש ובראשונה מרכיב בנפש שלך, אדם שאינו מכיר טובה למי שמת עבורו, בגלל שאותו אדם חוטא, בעיני זה פגם.
    2. מה שכתבתי הוא בדיוק זה, אנחנו לא עוסקים בשאלות היפוטטיות, השאלה שלי היא פשוטה, אני עובר במחסום 700 ביום קייץ 37 מעלות בצל ועומד שם חייל מיוזע ומיוגע עם חגור מלא ובודק רכב רכב של ערבים כדי לדעת שלא נכנס מפגע לירושלים, בלי משכורת… מגיע לו תודה כן או לא. האמן לי, הוא לא אפיקורס ולא יודע מחייו ומראשו רק דבר אחד, שחם לו נורא…. יש לשמור על האנושיות שלנו ואין לכך כך קשר ליחסינו ודעתנו על אופי ניהול המדינה והצבא ואסון החילוניות.

  6. טוב
    זה דיון מורכב
    לא נראה לי כל כך שחור לבן
    אני מרשה לעצמי לשער שלא כל אדם גדול היה עונה ככה
    כמעט בטוח למשל שהגרי"ז לא היה מסתכל על זה ככה
    החזו"א אני מסופק

  7. לסיום אספר לך סיפור ששמעתי ביום שישי מהגה"צ רבי אלימלך בידרמן, על שאר בשרי הגה"צ רבי חיים ברים זצ"ל, זה בנושא אחר, אבל אפשר להבין. אשה קשת יום ראתה את רבי חיים באמצע הרחוב, מיד ניגשה אליו ואמרה לו ר' חיים, מגיע לי מזל טוב! הבת שלי התארסה. התפעל ר' חיים מאוד: שמחה גדולה מאוד, ב"ה עם מי? השיבה לו עם פלוני. הגיב ר' חיים בהתפעלות עצומה: פלוני? הוא הרי ממש הר' עקיבא איגר שבדור, איך זכיתם לדבר כזה? זה הרי לא יאומן כי יסופר? זרחה האשה באטר יקרות ואמרה: באמת? לא ידעתי! זה כנראה בזכות אבותי הצדיקים, איזה יופי. אמר לה ר' חיים, לא ולא: אני מכיר את תפילותייך, זה רק בזכות מעשייך הטובים התפילות והחינוך שלך וכו'. לאחר מכן שאלו ידידו שהתלווה אליו: רבי, מי זו האשה ומי הבחור הכה מיוחד? השיב לו ר' חיים: אינני יועד, אינני מכיר לא אותה ולא את הבחור, אבל זיהיתי בה שהיא אשה קשת נפש, וראיתי לשמחה, ולענין השקר? עיין בכתובות אם מותר או אסור… עד כאן.
    מסקנה: הדיון מורכב, אבל מוטב ונכשל באהבת חינם ולא בשנאת חינם… הלואי ונכשל בריבוי כבוד שמים ולא בחילולו.

  8. שלום וברכה.
    אכן דיון מרתק. אודה על האמת, גם לי חידשתם מס' דברים.
    לעצם הענין ולאור האמור לא זכיתי להבין (לא מתוך מטרה לקנטר חלילה אלא תורה היא וללמוד אני צריך) למה ישנה התנגדות עצומה ליסוד גדודים חרדים שכן יקפידו על התרי"ג? עד עכשיו הבנתי שהצבא הציוני מעבר היותו מקור לחילולי שבת ולג' חמורות הוא גם "כוחי ועוצם ידי". אך אם הם באמת שומרים על העם ויש להכיר טוב וכל הבעיה היא החילוניות שבה אז מה הבעיה בעצם בגיוס בני-ישיבה שאינם מסוגלים לשבת ללמוד וכל מה שעושים בישיבה זה רק התחמקות מגיוס אחרת היו מוצאים לעצמם מסגרת מתאימה למה שלא נבנה להם את המסגרת הזאת בתוך הצבא? בכך גם נוריד את מפלס הלהבות של "החרדים המשתמטים" וגם נפתח את הדלת לאותם חבר'ה שיוכלו לאחר שנתיים גיוס להתפרנס בכבוד בכל מקצוע שמתאים להם ללא סינון על בסיס אי-גיוס! כמובן שלא מדובר על כאלו שבאמת שוקדים על תלמודם בחינת שבט לוי אלא על אלו שמחממים את הספסל?

  9. ראשית להזכירך הנח"ל החרדי הוקם בעידודו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, כך שהרעיון לכשלעצמו אינו מופקע, בלי להכנס כרגע בדיוק למי הוא מיועד. למעשה הרעיון די התמוסס ולא הצליח, זאת מלבד בעיות שנוצרו, שכן הפיקוד העליון יותר תמיד חילוני ומערים בעיות וקשיים, עוד לא נמצא הנוסחא שאכן הכל יתנהל כדת וכדין… אבל הנושא הזה הרבה פחות כואב לי, מה שכואב לי זה כיצד ניתן לשאול "איך מותר להשתתף בצער הזולת"… אני רואה בעיני רוחי את האמהות היהודיות ששולחות בנים – ילדים במחילה, בני 18-20 לאיזורים הכי קשים ומסוכנים, שעם כל הכבוד אני לא הייתי מוכן אפילו לחלוף שם עם הרכב ביעף, לא יום ולא יומים, שנים, הם מסכנים שם את חייהם, איך אפשר בכלל לתפקד במשך היום? הפחד הוא הרי נורא… ואם ננסה ללכת עם המחשבה הלאה, אותה אם, כל פעם כשהיא שומעת איזה קול גברי מלמטה היא הרי רצה לחלון אולי הוא בא לחופשה קצרה בלי התרעה?! ובאחת הפעמים האלו שהיא רצה לחלון, היא לא רואה אותו, היא רואה שני חיילים מבוגרים חמורי סבר שבאו מקצין העיר, והיא מבינה, מבינה היטב עוד לפני שעלו במדרגות… הרי מדובר בשבר שלא ניתן לתארו, בכאב שלעולם לא יחלוף! ואז לאחר שבוע או שנה היא פותחת את אתר דין, כדי לשאול מה לעשות לעילוי נשמתו, מה אומרים על קברו, והיא מוצאת שם דיון, האם מותר להתאבל עליו… מה היא חושבת?! אני מנסה רק לדמיין… איך אפשר להשאר שווה נפש מול כאב עצום כזה של אם שכולה, אח, חבר, אב, שכן?! האם הפכנו לרובוטים? לכן הדבר הכי חשוב זה להעצים את הנפש שלנו, לבוא לעם ישראל שכולו בעצם משפחה אחת גדולה שכולה, מי מקרוב יותר ומי פחות אבל רובם ככולם בתוך הסירה, ולחבק חיבוק ענק ומקרב, רק זה יעשה אותנו עם אחר, עם מלוכד, עם שמתחזק ומתקרב לאבינו שבשמים. עם שמבין את המשמעות של ילדים שכמעט ולא הספיקו לטעום את טעם החיים ונפלו על היותם יהודים. אין לכל זה כל קשר ליחס שלנו למוסדות המדינה, לביקורת החריפה שלנו על החילוניות, על אופן ניהול הצבא וכו', אין כל קשר בין הדברים, וחשוב להבין זאת..
    לדעת לכאוב את כאבו של האחר, להכיר טובה לאדם גם אם אתה חלוק עליו בדרך החיים מחלוקת נוקבת, זה מרכיב מאוד חשוב בבשלות הנפשית שלנו.

  10. במחילה מכבוד תורתכם
    הגראי"ל שטיינמן מאד כעס על כל מי שאמר שהוא עודד את הנח"ל החרדי. הוא ראה בזה ממש הוצאת שם רע.
    לשאלת השואל, תרשה לי לענות.
    כמו שאף אמא חילוניה לא תסכים לשלוח את ילדיה למוסד חרדי עם רבנים חרדים וצוות חרדי שמא "חלילה" הוא יחזור בתשובה…[וגם אם יציעו לה לשים אותה בתוך המוסד בכיתה קטנה מעורבת של חילונים]
    כך אף הורה שומר מצוות וכ"ש חרדי לא יכול להרשות לבן שלו ללכת למוסד שראשיו פקודיו וכו' חילונים וכד' שהרוח חילונית, שהערכים חילונים וכו'. וזאת מלבד שעצם ההכרעות בשאלות חמורות של פקוח נפש במקום שיתקבלו ע"י גדולי הדור וגדולי בעלי ההוראה מתקבלים עי יהודים שאינם שומרי מצוות, וחלקם מקבלים את ההחלטות על בסיס אגו, דבר שיוצא לאור העולם רק כשרואים את אופיים "הטוב"…בזמן שהם בפוליטיקה

    ביום שיעשו צבא חרדי עם אווירה חרדית ושפה חרדית שכפוף למועצת גדולי התורה נוכל בכלל להתחיל לדון. לפני זה שלא יצפו שנבוא…

  11. ברור שהצבא היום לא מתאים לאדם דתי, אין בזה ספק בכלל, ולא זו אמרתי, מה שאמרתי הוא רק שלא נאבד את הרגש שלנו כלפי אחים כאובים. אין לזה שום קשר עם שום נושא השקפתי.

  12. הצבא אכן איננו מקומו של אדם חרדי. אך לאור האמור מדוע לא אומרים במחוזותינו את התפילה לשלום החיילים שיצליחו במשימתם? הרגש הרי אמור לפעול לא רק אחרי שהם נפלו. אם נצא מהרכב הודות להם על עמידה בשמש הקופחת ובקור המקפיא ע"מ לשמור על העם ונכאב את כאב הנופלים ומשפחותיהם לא היה מן הראוי להתפלל להצלחתם והצלתם?

  13. התשובה מאוד פשוטה, והיא בעצם מחולקת לשתים: 1. הציבור החרדי בכלל ביחסו למדינה ולקיבוץ גלויות שנעשה, וגם לצבא, נמצא בעמדה מורכבת, מצד אחד, כל מי שעיניים לו בראשו מודה לה' על חסדי ה' איתנו, מי שרואה את ההסעות למיר בבוקר ומנסה לדמיין איך היה מגיב על כך יהודי באירופה לפני מאה שנה, מבין שהרבה מאוד ניסים אירעו לנו. מצד שני חובת ההתבדלות מהחילוניות ומהציונות ומכל הכוחי ועוצם ידי, ומוסדות השלטון הכפרניים, מחייבים אותו להמנע מכל השתתפות עם משהו שמתפרש אצל הנוער כחלק וכהזדהות עם המוסדות הללו, ולכן ככל שהם תיקנו תפילה לשלום חיילי צה"ל אנחנו נבדל ממנה, משום שאחרת זה יתפרש כהזדהות עם אופיו של הצבא ואופיה של המדינה שהם כולם חילול ה' נורא שאין כמותו. בפרט בחינוך ילדים יש לנו את הנקודה הזו. 2. יש לנו רתיעה טבעית משינויים בסדר בהתפילה ובנוסח התפילה.
    כל זה לא סותר שאדם שעומד בשמש בשבילנו וכל שכן אם מסכן נפשו בשבילנו צריך להכיר לו טובה, ולא נורא אם באמת תברך אותו או תתפלל עליו בינך לבין עצמך…

  14. מה שכתבו:
    "הרב בעל אוהב ישראל אמר על אנשים חילונים וכד. עדיף להכשל מאה פעמים באהבת
    חינם. מאשר פעם אחת שנאת חינם!!"
    צ"ע מדוע לומר כן? הרי זה עבירה וזה עבירה. לאהוב בעל עבירות במקום שיש מצוה לשנוא זה עבירה לא פחות מלשנוא מי שמצוה לאהוב לכאור'.

  15. הוא לא התכוון לדברים כפשוטם אלא לרוח הדברים, לא טוב להכשל בכלום, אבל משום מה יש אנשים שיותר בנקל ששים לשנוא את משנאי ה', מאשר הם להוטים לאהוב את אוהביו… וכל אחד צריך לחפש בנפשו את נגיעתו, או את הרצון לאהוב יהודים ולעסוק בנתינה ובחסד.

  16. נ.ב. זכיתי להיות תלמיד של אחד הרבנים היותר מתנגדים לציונות והצבא והנחל וכו' וכו' וכו'… ובבית הכנסת שלו הקפידו לעשות מי שבירך לחיילים אבל בנוסח מי שבירך רגיל ללא הוספות… וכן שהתפללנו בבית כנסת ששם נהגו לעמוד ואני לא עמדתי העיר לי על כך ואמר לי שאין שום סיבה לא לעמוד, כך שנראה לי שמי שישאל את רבותיו ישמע דברים דומים

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל