עלייה להר הבית בזמנינו

בס"ד פרשתנו עוסקת במגוון רחב של טומאות המוגדרות כטומאות היוצאות מגופו האוסרות למי שנטמא בהם להכנס להר הבית, מאמרנו עוסק האם ניתן להטהר מהם להכנס לחלק מהר הבית? האם יש היתר להכניס את האצבעות ולהתרפק על הכותל? האם מותר לטוס בשמי ירושלים מעל הר הבית? היכן היה המקדש ממוקם בתוך הר הבית? מהו כתב החידה היכן מקום המקדש? והאם נצליח לפענח אותו? מי פענח את החידה לפני הקמת בית ראשון? ואיזה מצוה מקיימים בפענוח החידה?  לאיזה כיון מתפלל אדם העומד מול הכותל המערבי? מה מקור השמועה שאבן השתיה נמצא בכיפת הסלע? מדוע יש כה הרבה קרבנות לכפר על טומאת מקדש וקדשיו?  

איסור העליה להר הבית בזמנינו

הטומאות שנמנו בפרשה

פרשתנו 'תזריע מצורע', עוסקת במגוון רחב של טומאות, טומאת יולדת, נדה, מצורע, זב, זיבה, שכבת זרע, חז"ל מגדירים את כל הטומאות הללו בשם טומאות היוצאות מגופו של אדם, ויש להם הלכות שונות משאר דיני טומאת מגע [אדם הנוגע בדבר המטמא], בפרט לגבי המקומות שמותר לטמא להכנס אליו, כפי שנפרט. מאמרנו השבוע עוסק בשאלה האם לאור הלכות שבפרשה מותר לעלות להר הבית בימינו? האם יש היתר להכניס את האצבעות ולהתרפק על הכותל? האם מותר לטוס בשמי ירושלים מעל הר הבית? וכפועל יוצא מהנידון במאמר נדון לאיזה כיון מתפלל אדם העומד מול הכותל המערבי?

3 מחנות במדבר

יש חיוב לשלוח את הטמאים בטומאת טמא מת, או טומאה היוצאת מגופו מחוץ למחנה, אולם במצוה זו הדין של כלל הטמאים אינו אחיד, ויש מספר דרגות מאיזה מחנה כל טמא חייב לצאת. במדבר היו 3 מחנות: א. מחנה שכינה והוא מקום המשכן, ובמחנה זה יש איסור אפילו על טמא מת להיות. ב. מחנה לויה והוא מקום אהלי בני לוי במדבר, ובמחנה זה יש איסור על כל טמא בטומאה היוצאת מגופו להיות, אולם לטמא מת מותר להיות שם. ג. מחנה ישראל והוא מקום אהלי בני ישראל בתוך הענן, ובמחנה זה יש איסור על מצורע להיות, אולם שאר הטמאים יכולים להשאר במחנה זה.

3 מחנות בימינו

הגמרא (זבחים קטז:) כותבת: "כשם שמחנה במדבר, כך מחנה בירושלים, מירושלים להר הבית מחנה ישראל. מהר הבית לשער נקנור מחנה לויה. מכאן ואילך מחנה שכינה". כלומר שגם לאחר שבנו את בית המקדש בירושלים, היו בירושלים 3 מחנות שבכל אחד היתה דרגת קדושה אחרת. א. מקום העזרה נחשב מחנה שכינה. במקום זה טמא מת שנכנס חייב כרת. ב. כל שאר הר הבית נחשב מחנה לויה. במקום זה יש איסור לאדם הטמא בטומאה היוצאת מגופו להכנס. ג. כל שאר ירושלים נחשב מחנה ישראל. [וראה רמב"ם (ביאת מקדש רפ"ג); בית הבחירה (פ"ז הי"א)]. בנוסף לכך יש איסור מדרבנן (זבחים קטז: רמב"ם ביאת מקדש פ"ג ה"ה-ו) לנכרי טמא מת ואדם שבעל נדה, להיות בעזרת הנשים במקדש, וכן בחיל שהקיף את המקדש. מקור האיסור מדרבנן זה נתקן בימי המלך יהושפט, וכפי שפירשו חז"ל את הפסוק (דברי הימים ב' כ ה): "וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּבֵית ה' לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה", ופירשו חכמים שהחצר החדשה זהו עזרת נשים שחידשו חכמים בימיו איסור חדש עליו, אולם נחלקו הראשונים איזה איסורים הם מימי יהושפט, ואיזה איסורים מאוחרים יותר, ולא נכנס לכך במסגרת מאמר זה.

סיכום

מצורע: אסור להכנס לכל שטח ירושלים שבין החומות שהיו בימי חז"ל. [שטח זה אינו תואם את תוואי חומות ירושלים של ימינו שנבנו בתקופה מאוחרת יותר, ושלא על בסיס החומות הקדומות]. טמא בטומאה היוצאת מגופו: אסור לעלות להר הבית. טמא מת: אסור להכנס למקום העזרה וכן אל החיל המקיף את העזרה, ולעזרת נשים. בימינו אנו, כולנו טמאים בטומאת מת, ואין לנו אפשרות להטהר עד שיהיה לנו אפר פרה אדומה. אדם בוגר נטמא בטומאות שונות היוצאות מגופו, אולם לכאורה יש דרך לטהר מכך בימינו, בחלק מהטומאות במקוה רגיל, בחלק מהטומאות יש צורך במעיין מים חיים, חלקם צריך גם 7 ימים נקיים מטומאה. במסגרת מאמר זה לא נכנס כיצד נטהרים מטומאות אלו, האם צריך גם הערב שמש, ובעיות שונות הקיימות באפשרויות הטבילה בימינו, אלא נדון רק באופן תיאורטי מה הדין אם אדם נטהר מהטומאות הללו. טומאת מצורע בימינו אינה קיימת ולכן אינה רלוונטית. לאור הדברים למדנו כי אין לנו שום היתר ופתרון להכנס אל המקום שבו היה בית המקדש, מהאיזור הקרוי חיל ופנימה, אולם להר הבית לכאורה קיימת לפחות באופן תיאורטי אפשרות לעלות להר הבית שלא למקום שבו היתה העזרה, אם אדם יטהר מכל טומאה היוצאת מגופו.

המנהג שלא לעלות להר הבית

למעשה שאלה זו לא היתה בעבר כמעט רלוונטית, משום שהמוסלמים שלטו על הר הבית ומנעו מעלית כל אדם שאינו מוסלמי להר הקודש. אולם בכל זאת מצינו עדות קדומה כי כבר בימי קדם היה מנהג שלא להכנס כלל להר הבית משום שהוא השטח המוגדר כמחנה לויה. הכפתור ופרח (פ"ו ד"ה מסכת) שבירר בהרחבה את גבולות מקום המקדש, איזה חלק הוא מחנה לויה שבו ניתן להכנס לאחר טהרה, ואיזה חלק נחשב מחנה שכינה שבו אי אפשר להכנס ללא אפר פרה אדומה, ונביא את שיטתו להלן. אולם הוא מסיים את דבריו: "אם כן אין לנו לקרב מפתח הר הבית ולפנים, כי משם והלאה הוא מחנה לויה". ובהמשך הוא כותב שם, שבימינו ניתן להתקרב להתפלל להשתחוות עד חומות הר הבית [הכותל המערבי הדרומי והמזרחי ובצפון בקו המקביל]. וכן כותב שהמנהג בימיו היה שמתקרבים רק עד שערי רחמים [שבכותל המזרחי של הר הבית] ושם מתפללים, ועל כך התפלל שלמה המלך שכל אדם שיתפלל במקום הזה תפילתו תענה, כפי שנאמר בפסוק (מלכים א' ח כט-ל): "לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחוֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם, לִשְׁמֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל  מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ". האחרונים הוכיחו מדברי הכפתור ופרח שהיה מנהג קדום שלא להכנס כלל גם למחנה לויה אף לאחר שבעה נקיים וטבילה במים חיים, ודנו האם סיבת המנהג הוא משום שארון הקודש נטמן בהר הבית ולכן עשו סייג שלא לדרוך על אדמת ההר, או משום שיש חשש להכשל בכמה איסורים ולכן נהגו להמנע לעלות כלל להר. הנידון המעשי הראשון התעורר כאשר הבריטים כבשו את ארץ ישראל, ואיפשרו ליהודים לעלות להר הבית, למעשה כל רבני ארץ ישראל מכל החוגים באותה תקופה, הן הרבנים החרדים והן רבני הציוניות הדתית בראשות מרן הראי"ה קוק והרבנות הראשית, הכריזו איסור חמור לעלות להר הבית. ונשאלת השאלה מדוע לא התירו לעלות לחלקים שבהם ניתן לעלות ע"י טבילה? למעשה התשובה על כך נוגעת למספר רב מאד של סוגיות, אשר בחלקם הם סוגיות שהכרעה בהם מסורה לגדולי ישראל. במסגרת מאמר זו לא נוכל לדון בכל הבעיות הקיימות, אולם נתמקד בבעיה מרכזית אחת, האם יש אפשרות לזהות היכן בהר הבית עמד בית המקדש והוא מחנה שכינה והיכן הוא רק מחנה לויה? לשאלה זו יש השלכה מעניינית, שהרי יש הלכה שבשעת התפילה עלינו להתפלל לכיוון בית המקדש, ונשאלת השאלה כשאדם מתפלל ליד הכותל המערבי, או בכלל ברובע היהודי בירושלים, לאיזה כיון הוא פונה האם הוא מתפלל ישר לכיוון מזרח, או שמא הוא מטה את עצמו לכיוון דרום מזרח או צפון מזרח, כאשר נדע באיזה חלק מההר עמד בית המקדש נוכל גם לפתור שאלה זו.

מיקום הר הבית היום

על מנת להגדיר היכן הוא מקום המקדש עלינו קודם כל לדעת היכן הוא הר הבית ההלכתי. במשנה (מידות פ"ב מ"א) נאמר שהר הבית הוא 500 אמה על 500 אמה. המתחם הקיים היום מוקפות בחומות משלשה כיוונים, חלקם שלמות וחלקם שרידי ויסודות החומה, והוא בצורת טרפז. אורך חומות הר הבית לפנינו הם: אורך הכותל המערבי הוא 490 מטר, ואורך הכותל המזרחי שכנגדו 462 מטר, הכותל הדרומי 283 מטר, והקו הצפוני של המתחם 315 מטר. כלומר לפי שיעור החזון איש  המתחם הוא בערך 800 אמה על 500 אמה. ולשיעור הגרא"ח נאה המתחם הוא קרוב ל1000 אמה על בערך 570 אמה. ההסבר להפרש הוא לכאורה ע"פ מה שכתב יוסף בן מתתיהו (מלחמות היהודים פ"ה) שהורדוס הכפיל את שטח ההר לצד צפון, כשחידש את הבית.  ולפי זה החלק הנוסף הוא תוספת שהוסיף הורדוס ואין בו קדושה. ואילו המשנה מונה רק את החלק שקידשו חכמים והוא מהוה את מחנה לויה. לכן דבר ראשון עלינו לדעת היכן הוא הר הבית המקודש, ואחר כך לברר על איזה חלק ממנו עמד בית המקדש. במסגרת מאמר זה נצא מתוך נקודת הנחה שהמדבור על החלק הדרומי של ההר, אולם נדגיש כי אין הוכחה הלכתית ברורה לכך [לדעת רוב השיטות] והוא רק השערה על ממצאים שונים.

המצוה לברר היכן מקום המקדש

החלק המעניין הוא שבעוד שחכמים מסרו לנו במסכת מידות תיאור ומידות המקדש לפרטי פרטים, את המיקום של המקדש בתוך הר הבית נמנעו מלפרט, ומסרו לנו רק כתב חידה לפענח על פיו היכן הוא מיקום המקדש בהר. המעניין הוא שגם בתורה בפרשת ראה מוצאים אנו נקודה דומה, מצד אחד לגבי מיקומם של הר גריזים והר עיבל, הרי הברכה והקללה, התורה נותנת מידע מדויק היכן מיקומם המדויק: "הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה, מוּל הַגִּלְגָּל, אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה". ואילו לגבי מיקמו של בית המקדש התורה כותבת (דברים יב ה-ו): "כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם, לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, וּבָאתָ שָׁמָּה". והספרי (ראה פיסקא סב) מבאר שהתורה מצווה עלינו לדרוש על פי נביא היכן מיקומו של בית המקדש, אולם אין לך להמתין עד שתגיע הנבואה, אלא יש מצוה לדרוש ולחפש ולמצוא את המקום, כפי שנאמר לשכנו תדרשו, ולאחר שמצאת יאשר לך נביא שאכן זהו המקום הנכון. כך מסופר בגמרא (זבחים נד:) כי שמואל ודוד עסקו כל הלילה בחיפוש אחר מיקום בית המקדש בהסתמך על דרשות שונות ורמזים שונים מהפסוקים. ועל כך נאמר בתהלים (קלב א-ו): "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ. אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב. אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי. אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה. עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב". ומוסיף הספרי שלאחר שמצאו את המקום, נגלה נבואה לגד הנביא (שמואל ב' כד יח) שאישר את הדברים. נקיים במאמר זה מצוה זו, וננסה לפענח את כתב החידה.

כתב החידה היכן מקום המקדש

המשנה כותבת (מידות פ"ב מ"א): "רובו מן הדרום, שני לו מן המזרח, שלישי לו מן הצפון, מיעוטו מן המערב. מקום שהיה רוב מדתו שם היה רוב תשמישו". כלומר המשנה אינה מוסרת לנו פרטים מדויקים היכן בהר המקדש עמד, אולם מוסרת לנו רמז שע"פ נוכל לפענח את מקום המקדש בהר. אך בפירוש הרמז יש מחלוקת קיצונית בין הראשונים. הרמב"ם (ביה"ב פ"ה ה"ו) המפרש לתמיד (כז.) המאירי (מידות פ"ב מ"א) והכפתור ופרח (פ"ו) סברו שהמשנה מסרה לנו את מידת המקום הפנוי הריק בין כותל העזרה לחומות הר הבית, ונמסר שמספר האמות מכותל העזרה הדרומי, עד לחומת הר הבית הוא גדול יותר ממספר האמות שמכותל העזרה המזרחי עד לחומת הר הבית שבמזרח. ומספר האמות שמכותל העזרה המזרחי עד לחומה הינו גדול מהשטח הריק שבצפון, והשטח הפנוי בצפון גדול מהשטח הפנוי במערב. לא נכנס כרגע לחישובים, ולשיטות השונות כיצד מחשבים זאת, רק נציין שהדבר אומר שהכותל הדרומי של עזרת נשים היה בין 209-365 אמה מהכותל הדרומי של הר הבית]. מצד שני רבינו שמריהו (מידות פ"ב מ"א) והרא"ש (מידות פ"ב מ"א) מפרשים להיפך שבנין המקדש היה בעיקר בחלק הדרומי של ההר, ונטה לחלק המזרחי של ההר, והיה רחוק מהצד הצפוני של ההר, וביותר היה במרחק מהכותל המערבי. [הר"ש שנדפס בתלמוד בבבלי בצד מסכת מידות הוא מרבינו שמריהו תלמיד רש"י, ואינו הר"ש משאנץ שנדפס בצד משניות זרעים וטהרות בתלמוד בבלי].

שיטת רש"י

בספר יחזקאל (מ ב): "בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים הֱבִיאַנִי אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיְנִיחֵנִי אֶל הַר גָּבֹהַּ מְאֹד וְעָלָיו כְּמִבְנֵה עִיר מִנֶּגֶב", רש"י מפרש שהר הבית עתיד להיות הר גבוה מאד, ועל דרום ההר יהיה כבנין עיר. בפשטות הדברים נראה שכוונת רש"י כדעת תלמידו רבינו שמריהו, שהמקדש יהיה בחלקו הדרומי של הר הבית.

סיכום ביניים

מהדברים עולה כי קיימת קושי רב לקבוע את מיקומו המדוייק של מחנה שכינה בתוך הר הבית, משתי סיבות: א. לא ידוע לנו בדייקנות היכן הוא החלק המקודש שבתוך המתחם של הר הבית היום. ב. לדעת הרמב"ם ועוד עלינו לחפש את מקום המקדש בחלק המערבי עם נטיה צפונה של ההר, בעוד שלדעת הר"ש והרא"ש עלינו לחפש את מקום המקדש דוקא בחלק הדרומי של ההר עם נטיה מזרחה. לדוגמא נציין כי לדעת הרמב"ם שרוב השטח הפנוי הוא בדרום ההר, לפי החישוב הנ"ל הוא בין 209-365 אמות שהם מחנה לויה, ואח"כ מתחיל ספק מחנה שכינה. ובנוסף יש 10 אמות של החיל. והיו מעלות בין החיל לעזרה, וקשה לשער מהו שיעור המעלות, הגר"ז קורן (בחצרות בית ה') שיער שלדעת הרמב"ם מהכותל הדרומי עד החיל היה לכל הפחות 183 אמה. [ע"פ מדידה לא מדויקת שמדדתי במפה שער המוגרבים הוא בערך כ83 מטר מהכותל הדרומי, והיינו 173 אמות לדעת הגרא"ח נאה, בפועל אי אפשר להכנס יותר דרומית בשל העדר פתח, ובשל העובדה ששם נמצא מסגד אל אקצה. ועכ"פ אף לדעת הרמב"ם הנכנס משער המוגרבים כמה פסיעות צפונה נכנס כבר לחשש מחנה שכינה]. אך לדעת הר"ש והרא"ש אדרבא עיקר החשש הוא בדרום ההר ובודאי שיש להזהר מלהכנס באיזור זה.

רמזים נוספים

על מנת לפתור את החידה עלינו למצוא רמזים נוספים, שיסייעו בידנו לקבוע היכן הוא היה המקדש בהר, במסגרת המאמר לא נוכל להכנס לכל הרמזים, בפרט שכמעט כולם הם השערות שאי אפשר לקבוע ע"פ הלכה, ונתמקד בשני רמזים שהובאו בפוסקים שיכולים לסייע לנו לקבוע את מקום המקדש, ולכאורה יש להם סמכות הלכתית יותר משאר ההשערות. במשנה מבואר ששער שושן שהיה בחומה המזרחית של הר הבית היה מכוון כנגד פתח ההיכל, והעומד בהר הזיתים היה יכול לראות את ההיכל דרך שער שושן. ולכן אם נדע היכן הוא שער שושן נוכל לדעת באיזה קו בהר נמצא פתח ההיכל. רמז נוסף שיתכן וקיים הוא, שאם נדע היכן הוא אבן השתיה, נוכל לדעת היכן קדש הקדשים, וננסה לברר מה מקור השמועה שאבן השתיה נמצא בכיפת הסלע.

שי' הכפתור ופרח

הכפתור ופרח (פ"ו) מסיק כי החומות מסביב להר הוא כותלי הר הבית, ומוסיף "עוד היום ניכר שער שושן למזרח והוא סגור אבני גזית. ואם תחלק זה הכותל לשלשה חלקים יהיה זה הפתח בחלק הראשון מצד קרן מזרחי דרומי. וכו'. ולצפון הפתח הסגור אשר במזרח שאמרנו עליו שהוא שער שושן כמטחוי קשת, יש בכותלו שני שערים גבוהים מאד בכיפות מחוץ ודלתותיהם ברזל והם סגורים לעולם, וקורין להם ההמון שערי רחמים. והישמעאלים הורגלו בזה וקורין להם 'באב אלרחמא' [שער הרחמים]". כעת ננסה לחשב את מקום שער שושן לפי מה שכתב הכפתור ופרח, מצד אחד הכפתור ופרח סבר כשיטת הרמב"ם שרוב השטח הפנוי היה בדרום ההר, ומצד שני הכפתור ופרח כותב ששער שושן הוא בשליש הדרומי של החומה. ובהכרח שכוונת הכפתור ופרח שאם ניקח את החומה הקיימת בימינו, ונחלק אותו לשליש, הפתח הוא בסוף השליש הראשון, משום שהחומה ממשיכה צפונה מעבר לחמש מאות אמה של הר הבית המקודש. [אך אין כוונתו שאם בנוסף לא ברור לנו כמה היה הוא שיעור כמטחוי קשת, אולם ברור שהוא די דרומה משער הרחמים, ואינו באיזור כיפת הסלע הצפונית רק מעט מכיפת הסלע. אורך הכותל המזרחי בערך 465 מטר, וממילא השליש הראשון של הכותל הוא בערך 155 מטר. ולכן שער שושן וקדש הקדשים שהוא בקו ישר מולו אינו יכול להיות יותר צפונה מ155 מטר, ומצד שני כיון שהוא סבר כדעת הרמב"ם שהשטח הפנוי בדרום ההר אינו יכול להיות פחות מ209 אמה שהוא לפחות 104.5 מטר, הרי לנו שקדש הקדשים היה באיזה מקום מול החלק בכותל המערבי שאנו מתפללים שם היום על ידו. אמנם יש מספר קושיות על השערה זו, ולא נכנס לנושא, רק נציין שהכפתור ופרח עצמו לא סמך על כך להתיר עליה להר הבית, וכבר שאסור לעבור את כותלי הר הבית.

האם כיפת הסלע הוא אבן השתיה?

מקור השמועה שאבן השתיה הוא הסלע שבכיפת הסלע אינו יהודי, ומקורו כאשר עומר כבש את ירושלים הגיע עימו יהודי תימני שהתאסלם רח"ל וחי בסוריה, והוא מסר לעומר שזהו אבן השתיה. כמובן שאין ערך לשמועה זו, בלי שתהיה לנו מסורת יהודית הלכתית לשמועה זו אי אפשר להסתמך עליה להלכה. בפרט שיש מספר בעיות לסדר את השיעורים והמידות במקום זה. אולם יש מקור הלכתי יהודי אחד לשמועה זו, והוא שהרדב"ז (ח"ב סי' תרצ"א) כתב: "וזה כי הדבר ברור שתחת הכיפה שם אבן השתיה בלי ספק הנקרא אצלם אלסכרא [הסלע]". ואם כן לכאורה יש לנו מקור הלכתי מוסמך שדרכו נוכל לדעת היכן הוא מקום המקדש בהר הבית. אולם הבעיה הקשה לקבל את הדברים היא שבתשובה זו יש קושי גדול להבין את כלל התשובה, משום שהוא כותב שהכותל המערבי שלנו הסמוך לבאבאל קטאנין [לשער מוכרי הכותנה] הוא כותל העזרה. וכן כתב שהכותל הדרומי שבדרומו עמק יהושפט שניכר שם אבני היסוד שהם אבנים גדולות, וששם בנין הנקרא מדרש שלימה הוא כותל העזרה מצד דרום. ובפרט שהרי מכיפת הסלע עד כותל המערבי ושער הכותנה יש בערך 100 מטר, ואילו בתשובה זו כתוב שיש רק 11 אמה. וכן שהרי מהכותל הדרומי שליד מדרש שלמה [אל אקצא] יש קרוב ל250 מטר עד הסלע, בעוד שרוחב העזרה מצפון לדרום הוא רק 135 אמה [81-65 מטר], ואבן השתיה אמור להיות במרכז רוחב העזרה. הפאת השולחן (סי' ג סי"ב ובבית ישראל ס"ק כו) עמד על כך שאי אפשר להבין את כוונת הרדב"ז, וכן הסכימו כל פוסקי זמנינו שלמרות שלפי הרדב"ז הנ"ל אסור להתקרב לכותל המערבי ללא טבילה, ברור שהתשובה משובשבת ואי אפשר לסמוך עליה. ומשכך קשה מאד להוציא מספר מילים מהתשובה להסתמך עליהם, ומצד שני לומר שכל שאר התשובה משובשת. ומשכך אין לנו מקור יהודי הלכתי מוסמך היכן נמצא אבן השתיה. ובפרט שהרדב"ז מסיים את דבריו במילם הבאות: "הנה כתבתי לך טעם המנהג [להתקרב עד שער הכותנה] אבל אתה תהיה מן הנזהרים ולא תכנס לא לבית ולא לעלייה אם לא תהיה רחוקה מהכיפה הרבה".

הכנסת אצבעות לכותל המערבי

האבני נזר (יו"ד סי' תנ)  הרחיב שאף שאין לעבור את הכותל המערבי, מותר להכניס את האצבעות לתוך הכותל המערבי, אולם בשם המהרי"ל דיסקין נמסר שהחמיר בכך, ורבים נוהגים להקל ע"פ האבני נזר, אך יש מחמירים כדעת המהרי"ל דיסקין.

טיסה מעל הר הבית

הגר"ע יוסף (יביע אומר ח"ה יו"ד סי' כו אות ט) כתב על המקרה שבו השר משה מונטפיורי נכנס להר הבית ורבני ירושלים מחו בו שלא עשה כדין, וכתב ששמע בילדותו שהשר נכנס בתוך קופסא כשהוא נישא באויר ע"י נכרים, אולם הגר"ע הרחיב בכך שאף שיש מקורות להתיר הדבר כיון שרק הקרקע התקדשה אולם האויר לא התקדש, ולכן אדם שנמצא בתוך דבר הנמצא באויר לכאורה אינו עובר על איסור, אולם הגר"ע הרחיב שם במקורות רבים לאסור, וסיים שבכל מקרה הוא עדיין ספק איסור ואין להתירו, ומסיבה זו כתב שאין לטוס בשמי הר הבית, משום שיש לחשוש שקדושת הר הבית עולה עד לרקיע.

סיכום

אין לעלות להר הבית מכמה וכמה סיבות כפי שהורו רבני זמנינו, עמדנו על אחת הסיבות והוא הקושי הגדול לדעת היכן מקום המקדש שהוא איסור כרת עד שנזכה להטהר מטומאת מת, אולם כפי שכתבנו ישנם עוד סיבות לאיסור. אין לטוס בשמי הר הבית. אין לחשוש לדעת הרדב"ז המצריך לטבול  לפני הגעה לכותל המערבי. נחלקו הפוסקים האם מותר להכניס את האצבעות לכותל, והמיקל יש לו על מי לסמוך. עמדנו על הקושי הגדול לקבוע את מקום המקדש, האם הוא בדרום ההר כשיטת רש"י הר"ש והרא"ש, או יותר צפונית כשיטת הרמב"ם. או מול הכותל המערבי, כפי שנראה בכפתור ופרח. אולם כפי שנאמר בספרי גם אם אינך יכול לברר את מקום המקדש אלא ע"פ נביא יש מצוה לברר עד כמה שידנו משגת, והשתדלנו במאמר זה לקיים מצוה זו של לשכנו תדרשו. חייל שצריך להכנס משום פקוח נפש, אולם יכול לבחור באיזה מקום בהר הבית יעמוד, יעשה שאלת חכם היכן עדיף לעמוד, וכיצד להטהר מטומאה היוצאת מגופו. לגבי מי שמתפלל ליד הכותל, כיון שאין הכרעה ברורה הוא יכול להתפלל ישר או לצדד מעט לכיון צפון כדעת הרמב"ם או מעט דרומה כדעת רש"י הר"ש והרא"ש. נציין שבתשובות והנהגות (ח"ג סי' לט) כתב שיותר מסתבר שהמקדש היה לכיוון דרום, ולכן אין לצדד לכיון צפון. ואסיים ששמעתי מראש ישיבת חברון הגאון רבי דוד כהן שליט"א שאביו הגאון רבי יוסף כהן אב"ד ירושלים כשהיה מתפלל ליד הכותל המערבי היה מצדד בצידוד קל מאד דרומה, והוא לא שמע ממנו את הסיבה אך כנראה הוא סבר שהעיקר כשיטת רש"י ר"ש והרא"ש.

החיוב לכפר על טומאת המקדש

לסיים את הדברים נביא את דברי המהרי"ל (מנהגים, יום כיפור רמז יח), שהתפלא מדוע תיקנו את רוב הפיוטים ביום כיפור על הקרבנות שבאו לכפר על טומאת מקדש וקדשיו, ולא על שעיר המשתלח המכפר על כל עבירות של עם ישראל, והנה בימי המקדש הדבר מובן שהביאו כל כך הרבה קרבנות לכפר על טומאת מקדש וקדשיו, כדי שעבירה זו לא תקטרג על כל עבודת המקדש, אולם בימיו לא היה מצוי מי שיכנס בטומאה למקום המקדש. ועל כך השיב, שעדיין קדושת המקדש נוהגת ומפני חומר הענין עיקר עבודת יום הכיפורים של בני חו"ל צריך להיות לכפר על אותם מעט יהודים בארץ ישראל ששגגו ונכנסו למקום המקדש בשגגה.