סעודה רביעית על פירות או מזונות

אם אדם ממש שבע ויש חשש לאכילה גסה, יכול לאכול מזונות, ובדיעבד גם פירות ולא רק שבעת המינים, ואם גם זה אינו יכול יש אומרים שיוצא גם בשתיית כוס תה חם וכיו”ב, אבל אין לסמוך על כך אלא בשעת הדחק ממש ממש.

מקורות:

המשנ”ב בסי’ ש’ סק”א כתב שאם חושש לאכילה גסה יקיימה במזונות או עכ”פ בפירות, ובקיצור שולחן ערוך (סי’ ע”ז סעיף ט”ז) שעדיף שיהיו פירות מבושלים.

ולענין משקה חם שמועיל בדיעבד כן כתב המנחת שבת וקצוה”ש (הביאם השש”כ פס”ג ה”ח).

ויש לצרף לזה דברי הא”ר והבאר היטב בסי’ ש’ שאם האריך בסעודה שלישית אחרי הלילה א”צ לאכול מלוה מלכה (אמנם המטה אפרים סי’ תר”ב כתב שצריך לכוין באכילה זו לצאת ידי מלוה מלכה), אמנם התהל”ד חלק עליהם שם, וגם המ”ב לא הביא דבריו.

ונחלקו הפוסקים האם גם כשאינו אוכל פת צריך לאכול יותר מכביצה (בסי’ רצ”א כתב הפמ”ג מ”ז סק”ב דגם בשאר דברים צריך יותר מכביצה, אבל תהל”ד סי’ רצ”ב סק”ב כתב דסגי בכזית) , אך בשעת הדחק סגי בכזית כמש”כ המ”ב סי’ רצ”א סק”ב.

וז”ל השו”ע סי’ רצ”א “והחכם עיניו בראשו שלא ימלא בטנו בסעודת הבוקר כדי ליתן מקום לסעודה שלישית”, וה”ה לענין מלוה מלכה.

וכל זה מעיקר הדין, אבל ידוע שהגר”א החמיר מאד באכילת פת במלוה מלכה [כמובא בספר שערי רחמים שהגר”ח מוואלז’ין זצ”ל הגיע לגר”א במוצש”ק, ושאלו הגר”א אם אכל מלוה מלכה, והשיב לו שאכל עוגת דבש כיון שאינו בקו הבריאות. והגר”א שחק עליו וציוה לו ליטול ידים ולאכול פת, ועוד מעשים בספר תוספת מעשה רב], וכן כתב הגר”ח קניבסקי שליט”א בשם החזו”א דצריך פת דוקא (מובא בגיליון אליבא דהלכתא על סי’ ש’) ועדיף לאכול אחרי חצות פת מאשר מזונות לפני חצות.

 ומ”מ נראה שאם אכילת הפת היא ממש אכילה גסה בשבילו באופן שמזיקו אין להחמיר בזה כיון שבלאו הכי אינה נחשבת אכילה ולא יצא בה ידי חובה כמש”כ המ”ב (סי’ רצ”א סק”ד).