שאלה:
שלום וברכה.
אני נולדתי בברזיל ואימצו אותי זוג הורים יהודיים.
עשו לי כמובן ברית לשם גיור, ולפני 5 שנים הרב משה ברנדסופר עשה לי גיור לחומרא (אע"פ שהוא אמר לי שלא צריך רק שזה טוב (מבחינת ניירת) לעניין השידוכים.
חזרתי בתשובה לפני 12 שנה וכיום אני חסיד בעלזא. עד כאן ההקדמה.
למדתי שגר לא יכול להיות דיין אלא רק דיין ממונות.
רציתי לדעת:
האם מדובר רק על גרים מעל גיל חינוך או בר מצווה קל וחומר על גדולים.
והאם המקרה שלי הוא שונה וכן יש באפשרותי להיות כזה.
אשמח למקורות אם אפשר.
תשובה:
שלום וברכה
אין הבדל באיזה גיל נעשית גר, אבל גם אין לכך הרבה משמעות היום שאין דנים דיני נפשות [הנושא יהיה רק בעשיית חליצה, ראה שו"ע סי' רסט סעי' יא]. מה שכן חשוב מאוד לדעת, שהדין הזה אינו נובע חלילה מחולשת מעמדו של הגר, או ממעלתו הנמוכה יותר כביכול, ממש ממש לא, נושא היחוס ככלל אינו נוגע למעמדו וחשיבותו של האדם שלעולם הוא נמדד רק לפי מעשיו, אלא הוא חלק מכבוד בית הדין, שיהיה הדיין ממשפחה מיוחסת. ואגב, יש דרך שיוכל להיות דיין, אם אין חכם כמוהו בעל יחוס, כמו שמעיה ואבטליון שהיו שניהם גרי צדק ושימשו זה כנשיא וזה כאב בית הדין בתקופת הזוגות שהיתה מלאה בתנאים קדושים. ראה דעת זקנים לבעלי התוס' פרשת קדושים בענין זה.
ואם יורשה לי להטריח אותך, אני מעתיק לך מס' משנת הגר לגאון רבי משה קליין, שהיה בעריכתי לפני שנים:
בס' יערות דבש (דרוש א, ביאור ברכת על הצדיקים) כתב: "בברכת על הצדיקים יתפלל ביחוד על גרי הצדק, וישים ליבו לאהוב אותו כנפשו, ולקיים מצות ואהבתם את הגר, ומכל שכן בזמן הזה שאנו בתכלית השפלות ושחים עד לעפר, כמעט לא נשאר בנו עוד רוח חיוני, ורשעים בתכלית הרוממות, והוא הכיר האמת, הרי זה ממש מעשה אברהם אבינו שהכיר ה' בתוך עולם חשוך והאיר ממזרח צדק, ואף הוא כמוהו, הלא חיוב עלינו לאהבו ולנשק רמיסת רגלו, והמרבה לאהוב הגר אוהב ה' ותורתו, כי אהבתו לגר תלוי באהבת המקום ותורתו, כי הלא זה סיבת אהבתו", עכ"ל.
[1] ולהיות שהזהירה תורה פעמים רבות על אהבת הגרים ואיסור אונאתם, ראיתי להרחיב מעט היריעה ולהעתיק לשונות חז"ל בדבר מעלת הגרים ושורשם:
כבוד הגרים ומעלתם שווה למעלת שאר ישראל
וז"ל התנא במסכת גרים (פרק ד הל' ב – ה): "חביבין הגרים שבכל מקום הכתוב מכנה אותן כישראל, שנאמר ואתה ישראל עבדי יעקב וגו'. נאמר אהבה בישראל, שנאמר אהבתי אתכם אמר ה', ונאמר אהבה בגרים, שנאמר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה. נקראו ישראל עבדים, שנאמר כי לי בני ישראל עבדים, ונקראו גרים עבדים, שנאמר להיות לו לעבדים. נאמר רצון בישראל, שנאמר והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה', ונאמר רצון בגרים, שנאמר עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי. נאמר שמירה בישראל, שנאמר ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך, ונאמר שמירה בגרים, שנאמר ה' שומר את גרים. נאמר שירות בישראל, שנאמר ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם, ונאמר שירות בגרים, שנאמר ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו.
מסירות נפשם במעשה המילה
חביבין הגרים שלא מל אברהם אבינו לא בן עשרים ולא בן שלשים אלא בן תשעים ותשע שנה, שאילו מל אברהם בן עשרים או בן שלשים לא היה גר שנתגייר מן עשרים שנה ומעלה או מן שלשים שנה ומעלה, אלא שהקדוש ברוך הוא היה ממשמש עמו ובא עד שהגיע לתשעים ותשע שנה, שלא לנעול דלת בפני הגרים, ולתת ימים לשבים, ולהרבות שכר לעושי רצונו, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
אברהם אבינו קרא עצמו גר, שנאמר גר ותושב אנכי עמכם. דוד מלך ישראל קרא עצמו גר, שנאמר כי גר אנכי עמך, וכן הוא אומר כי גרים אנחנו לפניך.
חביבות א"י על שהיא מכשרת גרים
חביבה ארץ ישראל שהיא מכשרת הגרים. האומר בארץ ישראל גר אני, מקבלין אותו מיד, ובחוצה לארץ אין מקבלין אותו אלא אם כן היו עדיו עמו. חביבה ארץ ישראל שהיא מכפרת על עונות ועל פשעים, שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. וכן אתה מוצא בארבע כתות העומדות לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה. זה יאמר לה' אני, זה שכולו למקום ולא נתערב בו חטא, וזה יקרא בשם יעקב, אלו גירי הצדק, וזה יכתוב ידו לה', אלו בעלי תשובה, ובשם ישראל יכנה, אלו יראי שמים". עכ"ל התנא במסכת גרים.
שכר הגרים
וכן אמרו בבראשית רבה (פרשה ע): "'ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש', עקילס הגר נכנס אצל ר"א, אמר לו: הרי כל שבחו של גר שנאמר (דברים י) 'ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה', אמר לו וכי קלה היא בעיניך דבר שנתחבט עליו אותו זקן שנאמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ובא זה והושיטו לו בקנה. נכנס אצל רבי יהושע (נ"א: עקילס הגר בא ושאל את ר"א, אמר לו הרי חיבה שחיבב הקב"ה את הגר דכתיב ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה, כמה טווסין אית לי כמה פוסייני אית לי אפילו על עבדי לא משגיחין, נזף ביה ואזיל לגבי ר' יהושע). אמרו לו תלמידיו: רבי דבר שנתחבט עליו אותו זקן את מושיטו לזה בקנה. אזל לגבי רבי יהושע התחיל מפייסו בדברים, לחם, זו תורה דכתיב (משלי ט) לכו לחמו בלחמי, שמלה, זו טלית, זכה אדם לתורה זכה לטלית, ולא עוד אלא שהן משיאין את בנותיהם לכהונה והיו בניהם כהנים גדולים ומעלים עולות על גבי המזבח. ד"א: לחם זה לחם הפנים, ושמלה, אלו בגדי כהונה, הרי במקדש, אבל בגבולים לחם זו חלה, ושמלה זו ראשית הגז, אמרו אלולי אריכות פנים שהאריך ר' יהושע עם עקילס היה חוזר לסורו וקרא עליו (משלי טז) טוב ארך אפים מגבור".
וכן אמרו בשמות רבה (פרשה יט): "'זאת חקת הפסח', הה"ד (ישעיה נו): 'ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו'. אמר איוב (איוב לא) בחוץ לא ילין גר, שאין הקב"ה פוסל לבריה אלא לכל הוא מקבל, השערים נפתחים בכל שעה וכל מי שהוא מבקש ליכנס יכנס, לכך הוא אומר בחוץ לא ילין גר, כנגד (דברים לא) 'וגרך אשר בשעריך', (איוב לא) 'דלתי לאורח אפתח', כנגד הקב"ה שהוא סובל בריותיו, א"ר ברכיה כנגד מי אמר בחוץ לא ילין גר אלא עתידים גרים להיות כהנים משרתים בבהמ"ק שנאמר (ישעיה יד) 'ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב', ואין ונספחו אלא כהונה, שנאמר (שמואל א ב): 'ספחני נא אל אחת הכהונות שעתידין להיות אוכלין מלחם הפנים' לפי שבנותיהן נישאות לכהונה.
וכן שאל עקילס הגר את רבותינו, אמר להם: מה שכתוב (דברים י) 'ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה', הרי כל הבטחות שהבטיח את הגר שהוא נותן לו לחם ושמלה. אמר לו יעקב ששמו ישראל כך שאל מלפני הקב"ה (בראשית כח) 'ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש', ואתה שבאת אצלנו לא דייך שאתה כמותינו, אלא דייך שתהא כיעקב בכורו של הקב"ה, וסוף דבר לא תעלה על דעתך שיעקב לחם ושמלה שאל, אלא אמר יעקב, הבטיחני הקב"ה שהוא עמדי ויעמיד ממני את העולם, אימתי יודע אני שהוא עמדי ושמרני, כשיעמיד ממני בנים כהנים אוכלים מלחם הפנים ולובשים בגדי כהונה. שנאמר: 'ונתן לי לחם לאכול' – זה לחם הפנים, ובגד ללבוש – אלו בגדי כהונה, שנאמר (שמות מ): 'והלבשת את אהרן את בגדי הקדש', וכן כאן, 'ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה' – כלומר, שמעמיד בנים מן הגר שאוכלים לחם הפנים ולובשים בגדי כהונה, הוי בחוץ לא ילין גר. אמר הקב"ה אחר כל הכבוד הזה שאני עתיד לעשות לבעלי תשובה אתם קורים תגר, הוי 'ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' וגו".
אהבת ה' לגרים
וכן אמרו בבמדבר רבה (פרשה ח): "איש או אשה וגו', הה"ד (תהלים קמו) 'ה' אוהב צדיקים וגו". כך אמר הקב"ה, אני אוהבי אהב, וכן הוא אומר (שמואל א ב): 'כי מכבדי אכבד', הם אוהבים אותי ואף אני אוהב אותם. ולמה הקב"ה אוהב צדיקים שאינן נחלה אינם משפחה, את מוצא הכהנים בית אב הם, הלוים בית אב הם, שנאמר (תהלים קלה): בית אהרן ברכו את ה', בית הלוי ברכו את ה', אם מבקש אדם להיות כהן אינו יכול, להיות לוי אינו יכול, למה שלא היה אביו לא כהן ולא לוי, אבל אם מבקש אדם להיות צדיק, אפילו גוי יכול, הוא שאינו בית אב. לכך הוא אומר יראי ה' ברכו את ה', בית יראי ה' לא נאמר, אלא יראי ה', אינו בית אב אלא מעצמם נתנדבו ואהבו להקב"ה, לפיכך הקב"ה אוהבם. לכך נאמר (תהלים קמו): ה' אוהב צדיקים וגו'.
הרבה הקב"ה אוהב את הגרים. למה הדבר דומה, למלך שהיתה לו צאן, והיתה יוצאת בשדה ונכנסת בערב, כן בכל יום. פעם אחד נכנס צבי אחד עם הצאן, הלך לו אצל העזים היה רועה עמהם. נכנסה הצאן לדיר, נכנס עמהם, יצאת לרעות יצא עמהם. אמרו למלך, הצבי הזה נלוה עם הצאן והוא רועה עמהם, כל יום ויום יוצא עמהם ונכנס עמהם, היה המלך אוהבו, בזמן שהוא יוצא לשדה היה מפקיד רועה יפה לרצונו, לא יכה אדם אותו הזהרו בו, ואף כשהוא נכנס עם הצאן היה אומר להם תנו לו וישתה, והיה אוהבו הרבה. אמרו לו, מרי, כמה תישים יש לך, כמה כבשים יש לך, כמה גדיים יש לך, ואין את מזהירנו, ועל הצבי הזה בכל יום ויום את מצוינו. אמר להם המלך, הצאן רוצה ולא רוצה, כך היא דרכה לרעות בשדה כל היום ולערב לבא לישן בתוך הדיר, הצביים במדבר הם ישנים, אין דרכם ליכנס לישוב בני אדם, לא נחזיק טובה לזה שהניח כל המדבר הרחב הגדול במקום כל החיות ובא ועמד בחצר. כך אין אנו צריכין להחזיק טובה לגר שהניח משפחתו ובית אביו והניח אומתו וכל אומות העולם ובא לו אצלנו, לכן הרבה עליו שמירה, שהזהיר את ישראל שישמרו עצמם מהם שלא יזיקו להם. וכן הוא אומר: ואהבתם את הגר, וגר לא תונה וגו'. וכשם שחייבה תורה לגוזל לחבירו תשלום ממון וקרבן איל הכפורים, כן חייבה תורה לגוזל את הגר לשלם לו ממונו, ויביא קרבן איל הכפורים. שכן כתיב, דבר אל בני ישראל איש או אשה, והפרשה הזו בגוזל הגר אמורה, דכתי' (תהלים קמו): ה' שומר את גרים, שהרבה בשמירתם כדי שלא יחזרו לסורן.
