שאלה:
סבא מעדות החסידים שנהג למשל לא לאכול שרויה בפסח, ובנו שלא היה חסיד נטש מנהג אבות [שלא כדין לכאור']. האם הנכד חייב לנהוג בחזרה מנהג סביו. ומה הדין אם הנכד המשיך כאביו לא לנהוג, וכעת האב חזר למנהג אבותיו. האם גם הנכד מחוייב בעקבות כך.
תשובה:
שלום וברכה
באופן כללי כל מנהגי האבות אינם קשורים לאב הביולוגי, אלא למנהגי הקהילה אליה משתייכים, מנהג האבות הקדום, ולכן כאשר האב נטש מנהגו זה לא משנה כלום לגבי הבנים, אלא אם כן האב משתייך באופן מובהק לקהילה אחרת שישלה מנהגים קבועים, לא מצוי במקרה שציינת, כי הציבור הליטאי אינו ציבור בעל אופי והנהגות קהילתיות לא מבחינה חברתית ולא מבחינה הלכתית, אבל מצוי למשל חסיד גור שמחליט להיות חסיד ויז'ניץ וכדומה, שדינו כאדם העוקר דירתו ממקום למקום, שנוהג בכל דבר כמנהג המקום שבא לשם.
לא הבנתי אם למשל הסבא היה מקהילה חסידית, האבא לא חסיד ולא ליטאי [אלא משהו לא משוייך] והנכד כבר ליטאי מובהק, בוגר ישיבות, בעל קו חשיבה והנהגה ליטאית לגבי כל העניינים, דרכי הלימוד, רבותיו, דרכי החשיבה וכו'. [הדבר היחידי שנשאר זה נוסח ספרד….]
האם הבן מחוייב עדיין למנהגי פולין והקהילות החסידיות
למשל ראיתי שהקה"י עשה התרת נדרים למנהג שרויה, וראיתי שהחזו"א אחז שלא מועיל התרת נדרים לשרויה. ולפי דבריכם מי שאיננו כבר כלל חסיד וכל רבותיו ליטאיים, עדיין נקרא שמשתייך לקהילה חסידית לגבי חובת שמירת המנהגים?
יש לדון דיון רחב מאוד מה נקרא מנהג אבות שמחייב, הרבה מאוד ממנהגי החסידות הם יותר עניני תרבות ממנהג, למשל מנהג לאכול מאכלים מסויימים בזמנים מסויימים או לשיר פיוטים שונים או ניגונים שונים אינו מנהג מחייב, אבל מנהגי הלכה כמו שרויה, שיש גם ליטאים שמקפידים בכך וכיוצא בזה, אכן לכאורה מחייבים אותו. לגבי נוסחאות התפילה יש מחלוקת אחרונים גדולה אם יש בה תוקף של מנהג מחייב. ובנוגע לשאלה אם מועילה התרה זה דיון רחב בפוסקים אם מועילה התרה על מנהגי אבות.
מחייבים אותו למרות שיצא ממקום למקום?
כלומר כיום אינו חסיד? לובש תפילין כתב ב"י, לא טובל במקוה כל בוקר…לא לובש גרטאל…עדיין נקרא חייב במנהגי החסידים? [האם גם אסור לו לאכול מצות מכונה כל ז' ימים]
הנקודה היא שכפי שהסברתי בקצרה היום שינוי המנהגים אינו תלוי במיקום גיאוגרפי אלא בהשתייכות קהילתית, וכאן יש שאלה, באדם שאינו משתייך לשום קהילה מסויימת, סתם מזניח חלק ממנהגי קהילתו, האם נחשב שעקר משם, לכאורה לא… אמנם, יתכן כדבריך שאם בהרבה פרטים עושה כליטאי למשל התפילין שזו נקודה משמעותית [מקווה וגרטל אינני יודע אם זה בגד מנהג או לכתחילה הנהגה טובה בעלמא] וכן מצות מכונה, יתכן שכבר פרע ממנו דין זה. אבל לגבי שרויה שאינו תלוי בחסידים וליטאים וישמכל הקהילות אנשים שלא אוכלים שרויה, לכאורה זה לא יעזור, ובעל הקהילות יעקב יוכיח… שכל קשר בינו לבין חסידות היה מיקרי לגמרי ואעפ"כ…
כתבתם "היום שינוי המנהגים אינו תלוי במיקום גיאוגרפי אלא בהשתייכות קהילתית וכאן יש שאלה, באדם שאינו משתייך לשום קהילה מסויימת, סתם מזניח חלק ממנהגי קהילתו, האם נחשב שעקר משם, לכאורה לא"
מה נחשב קהילה היום? בית כנסת שבו מתפלל כל תפילותיו? בחגים/בשבתות?
ואולי הכיוון החינוכי של מוסדות החינוך של ילדיו?
או שיש קהילות כלל- ישראליות: אשכנזים, ספרדים, חסידים, ליטאים, מרוקאים, תימנים…?
לדבריכים בערים הגדולות, אדם לא יכול לעקור מהקהילה הכלל ישראלית של אבותיו?
אשמח למקורות
אכן, בזמנינו מנהג שמחייב יקבע או על פי מנהגי אבות, ספרדי אשכנזי וכדומה, או על פי השתייכות קהילתית מובהקת, שייך יותר בקהילות חסידים ולא בציבור הכללי, או אשה בבית בעלה, כלומר ההשתייכות שלו משליכה עליה לחלק מהפוסקים מדין מנהג המקום, שכך המנהג בביתו. בחו"ל יש מקומות שיותר שייך מנהג המקום גם בזמנינו.
השאר תגובה