שימוש בכלי שאינו טבול – דאורייתא או דרבנן?

שאלה:

שלום כבוד הרב,
היינו מסורתיים בעבר, אבל כל הכלים רוב סיכויים, או חזקה שהוטבלו.
1) אך עדיין יש לי חששות אולי לא הטבילו בצורה נכונה, יש לנו כל כך הרבה כלים, אולי שכחו להטביל אחד או שתיים, להתייחס לזה ?
2) אם זאת האם למעשה זה איסור תורה לאכול, דרך קבע, בתוך כלים לא טבולים ?
3) ידוע שיש דין שמי שטובל בים וחושש (מהסכנה, או מהמדוזות וכדו.) טבילתו פסולה, האם אותו הדין הוזכר גם לגבי כלים, שאם חוששים שהכלי ייטבע במים של המקווה או בים זה פוסל ?

תשובה:

שלום וברכה

אם אתה יודע שהיו לוקחים את הכלים לטבילה, אין צורך לחשוש שאולי משהו לא הוטבל, השימוש בכלי שאינו טבול אינו אוסר את המאכל, ולדעת הרבה אחרונים אין בו איסור תורה, גם אם חיוב הטבילה מצד עצמו הוא כן מן התורה. וכאן הרי גם חזקה שכן טבלו.

הטבילה בים מועילה, החשש שהזכרת הוא בטבילת אשה שיש בה הרבה פרטים כיצד לא מגיעים לחציצה.

חודש טוב ומבורך.

מקורות:

באור זרוע סי' רצג נקט שהאיסור להשתמש בכלי שאינו טבול [במידה וחיוב טבילתו מהתורה, תלוי בסוג הכלי] הוא מהתורה, וכן דייקו אחרונים בשאגת אריה סי' נו, אולם בישועות יעקב בתחילת סי' קכ כתב, שאף שחיוב הטבילה מהתורה, איסור השימוש בכלי קודם טבילה הוא דרבנן, וכך נקט המשנה ברורה בביאור הלכה בסי' שכג, וכן כתב בשו"ת מנחת יצחק ח"א סי' מד, וכך היא ההכרעה הלכה למעשה, ממילא גם אם נגדיר זאת כספק, הוא ספק דרבנן.

אמנם בס' טבילת כלים עמ' קב הביא מהגרש"ז אויערבך שהגם שאיסור השימוש הוא מדרבנן, יש בשימוש כזה גם ביטול עשה, כיון שניתן להטבילו, אבל בשו"ת מנחת יצחק שם חלק על דבריו, וכתב שלפי ההגדרה הנ"ל, החיוב מהתורה הוא שכאשר יזדמנו לו מים יטביל את הכלי, אבל כל עוד לא הזדמן לו, מותר להשתמש, וממילא אין כאן אלא איסור דרבנן.