יחס של ניצול בין חברות / אי הבנה בחברות

שאלה:

I had a good friend I got to know in the summer while working together in a day camp. she has a personality that she makes friends very fast, pulls the friend to become very close to her, drops the friend when she doesn't have patience to continue the friendship, and then blames all the closeness on the friend she dropped
so this is basically what happened to our friendship. we were friends for 2 months. but then when the summer ended, she slowly drifted away. the reason why it bothered me, was because my family moved to a different neighborhood, and I wanted to finish the school year in my old school. I had no dorm, so she offered me to sleep with her by her grandmother who's a widow. (she sleeps there every day because she lives in the same apartment building as her grandmother) since I had no other option, I agreed to go. we didn't move right away, so there was a break from the summer until our move that happened after Chanukah. I tried telling her what she is doing but she always managed to make me feel that I'm the guilty one here. I decided to wait until I get there and then straighten everything. when I arrived. she barely spoke to me anything. a week passed, and her grandmother who has anxiety issues, decided that she doesn't need any strangers in her house. so I left. I took off a week until I found a nice middle age couple that took me in. I stayed with a huge grudge. I don't care for this friendship anymore. I just cant forgive her. why didn't she tell me that her grandmother is suffering from anxiety? this isn't the only problem, why did she act in such a cold way when I tried talking to her and fixing our friendship? whenever I see her on the street, I feel a big lump of hatred in my throat. but in a way I feel bad for her because maybe because of this, she wont be able to get engaged… I therefore need guidance to know what to do
thank you

תשובה:

שלום וברכה

אני מקווה שהבנתי נכון את שאלתך, כי האנגלית זה לא התחום החזק אצלי… ובודאי לא אוכל להשיב באנגלית. הנקודה שאת מעוררת מצויה לפעמים לצערנו בקשרי חברות, כאשר בעצם יש צד אחד חזק יותר ודומיננטי שמנצל את הצד השני לצרכיו, ואז כאשר הוא לא חש יותר בצורך כזה הוא פשוט עוזב והצד השני מרגיש נבגד נעזב ומרומה. התופעה הזו מאוד לא נעימה אבל אני רוצה קצת להסביר אותה כדי להחליש מעט את תחושת הכאב:

את מרגישה שהיא בעצם מנצלת אותך, היא מתייחסת אלייך כמו לסמרטוט "השתמש וזרוק", וזו תחושה מכעיסה ומקוממות בצורה שהלב מתקשה להכיל. זה יכול להיות נכון במידה מסויימת אבל לגמרי לא מדוייק. למעשה זה קצת שונה: את בגלל שאת חלשה ממנה נפשית, היחס שנתת להצעה שלה לבוא להיות איתה כמשהו מאוד עמוק, חברות קרובה מאוד, קשר נפשי, ואפילו פיתחת תלות מסויימת בה. ואז, כאשר היא עזבה אותך, הרגשת מרומה ונבגדת. היא שכנראה חזקה יותר באופי, ופחות נזקקת לתלות כזו ולקשר עמוק כזה, כבר מתחילה לא ראתה כך את הדברים, היא טכנית היתה צריכה מישהי שתהיה איתה בזמן שהיא אצל הסבתא וזה הכל! היא מעולם לא התכוונה ליותר מזה, לא היתה נזקקת ליותר מזה, וממילא לא התייחסה לקשר ביניכן מעבר לעצם הצורך הזה. ולכן היא לא באמת תבין על מה את כועסת כל כך… היא מודה לך על העזרה באותם ימים שהיתה זקוקה לכך, והכל בסדר גמור מבחינתה…

האמת שאלו הם דברים פשוטים ומובנים לכל אדם, אבל בכל זאת הייתי רוצה להתעכב ולהביא לכך מספר מקורות כבר אצל רבותינו הקדושים שעומדים על הדבר, שאכן יש אנשים שונים ויש להם דעות שונות וכאמור משום כך הם רואים את הדברים באופן אחר. מקור אחד הוא הגמ' במסכת ברכות דף נח עמוד א שם כתוב כך: ואמר רב המנונא: הרואה אוכלוסי ישראל, אומר: ברוך חכם הרזים. אוכלוסי נכרים אומר: בושה אמכם וגו'. תנו רבנן: הרואה אוכלוסי ישראל אומר: ברוך חכם הרזים. שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה. ונרחיב בכך מעט כמו שלכל אדם יש אף ופה ואוזניים ואתם איברים בדיוק, למרות זאת כל פרצוף הוא שונה לגמרי מן השני ואין פרצוף אחד דומה לחבירו, וניתן בקלות לזהות כל אדם כי הוא שונה. כך גם בדעות, נכון שכולם מדברים באותה שפה ועל אותם דברים אבל כל אחד רואה מעט אחרת את הדברים, ובדרך כלל שמדברים על זה רואים זאת ממש.  באופן דומה גם מופיע במדרש רבה: כשם שאין פרצופיהן [=של בני אדם] שוין זה לזה, כך אין דעתן שווה זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו, שכן משה מבקש מן הקדוש ברוך הוא בשעת מיתתו ואומר לפניו: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתם של כל אחד ואחד, ואין דעתן של בניך דומה זה לזה. כשאני מסתלק מהן, בבקשה ממך, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל לכל אחד ואחד לפי דעתו. וכך גם מפרש רש"י בחומש במדבר פרק כז פסוק טז את הדברים"אלהי הרוחות" – למה נאמר אמר לפניו רבש"ע גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו.

כלומר, לכתחילה נתתן כל אחת פרשנות שונה לגמרי לשהות המשותפת, ולכן כאשר הצורך שלה נגמר, ומבחינתה הכל מצויין, אצל זו היתה בגידה.

אןם היית מבינה אותה מראש ולא מפתחת בה כזו תלות ולא נותנת פרשנות כה מרחיקת לכת לבקשה שלה, גם את היית רואה כך את הדברים ולא היית מאוכזבת כל כך!

לכן היא לא באמת אשמה, אולי לא לגמרי נחמדה, אבל גם לא כזו מרושעת וצינית כמו שאת מרגישה, וממילא אין מקום אמיתי לכל הכעס הגדול שיושב לך בלב, זה בעצם סך הכל סוג של אי הבנה.

ברכותי שתצליחי בעזרת ה' למצוא חברת אמת ולחיות חיים מאושרים ושמחים.

[אם מה שכתבתי אינו רלוונטי, נא לתלות את הדבר בהבנתי הכושלת באנגלית]

חודש טוב ומבורך.