שאלה:
יהודים שיש חסרון בגופם למשל חסרון איבר או אדם שהוא נכה, נמוך, מכוער וכו' האם מהשמיים מתייחסים לאותו אדם בצורה פחותה יותר מאשר לאדם השלם בגופו ? הרי מצאנו למשל שכהן בעל מום פסול לעבודה וכן מצאנו יחס בתורה למראה ושלימות הגוף.
אני יחדד את השאלה: האם כלפי שמיא חסרון כל שהוא בגוף האדם מבטא פחיתות מסוימת מאת הבורא כלפי אותו אדם חסר ביחס לשאר בנ"א השלמים בגופם ?
האם אותם השלמים גם בגופם נבחרו לכך ע"י הבורא מכיוון שהם ראויים יותר לשלימות מאת השם, מאשר אותם בנ"א שחסרים שהם פחותים לפניו ולכן הם גם חסרים בגופם ?
תשובה:
שלום וברכה
חלילה לחשוב כך… אדם שנברא חסר בגופו זה פשוט חלק מהתפקיד שלו בעולם, לעבוד את הבורא מתוך אותו קושי, זה יכול להיות גם כפרה על איזה חטא, אבל לעולם אין בזה פחיתות עבורו, אדם נמדד לפי רמת יראתו ואהבתו את ה' ולא לפי צורת גופו החיצוני שאינו אלא לבוש לנשמה.
המקומות שמצינו שבח במעלת הגוף הנאה והשלם כמו בעבודת המקדש, הוא לא בגלל מעלתו של אותו אדם, אלא משום שהמקדש הוא פלטרין של מלך גם בצורתו הנאה. הרי נקל להבין שאין ערך רוחני לכלי זהב, אם כן למה הם קיימים במקדש? "לכבוד ולתפארת". כלומר כדי להראות כבוד לה' יתברך הכל נעשה שם בהדר מלכות. לכן כהן בעל מום אינו ראוי לעבודה, למרות שמעלתו הרוחנית עליונה הרבה יותר מכהנים אחרים.
