שאלה:
שלום,
קבעתי סעודה על מאכל מזונות
ואכלתי 216 גרם
בהתחלה נטלתי ידיים בברכה ובירכתי המוציא
(המאכל היה בורקס)
אבל אכלתי את המאכל שיעור זמן של יותר משבע דקות וחצי,יותר בכיוון של רבע שעה
במקרה הנ"ל,אני צריך לברך ברכת המזון למרות שלא אכלתי תוך שיעור זמן של שבע דקות וחצי?
תודה רבה!
תשובה:
שלום וברכה
אם אכלת כזית בתוך ארבע דקות שזה לרוב השיטות הזמן של שיעור קביעות סעודה, גם אם האכילה של שאר הכמות נמשכה זמן רב יותר יש לברך ברכת המזון, על עצם הכמות של שיעור קביעות סעודה נחלקו הפוסקים מהו – יש אומרים שהשיעור הוא 200 -230 גרם ויש אומרים שהשיעור הנ”ל הוא דוקא אם שבע מאכילה זו אבל אם אינו שבע מאכילה כזו אינו נחשב קביעות סעודה, אמנם אם אכל שיעור של 345 גרם לכל הדעות זה נחשב לקביעות סעודה, ויש אומרים שהשיעור הוא כפי שרגילים לאכול בסעודה שלמה.
יש לציין שמנהג האשכנזים לשער תמיד את השיעורים הנ”ל בשיעור של נפח, כלומר נפח של 200 – 230 סמ”ק. כמו כן למנהג האשכנזים פחות יש משמעות לשיעור המדוייק ויותר מדובר בכמות שרגילים לאכול בארוחה, שזה הרבה יותר.
ולכן ירא שמים ראוי לו להחמיר ולא ליכנס לספק ברכות, ולכן לא יאכל יותר משיעור 200 – 230 גרם, אבל מי שאינו שבע משיעור זה ואוכל פחות משיעור של 345 גרם ומברך בורא מיני מזונות, יש לו על מי לסמוך.
נ.ב
בורקס שעשוי מקמח וממולא בתפוח אדמה או בגבינה, מכיון שהם דברים שהדרך לאוכלם ביחד עם פת, יש אומרים שכשמשערים את שיעור הנפח או המשקל מצרפים גם את הנפח של התפוח אדמה, אמנם יש אומרים שמשערים רק את הנפח של הבצק ולא של התוספות, ולכן לכתחילה יש להחמיר ולשער גם את הנפח של התפוח אדמה, אבל מי שרוצה להקל ולשער רק את הנפח של הבצק יש לו על מי לסמוך.
ראה בכל הנ"ל שו"ע סי' קסח סעי' ו ומשנה ברורה שם.
ישר כח התשובה מפורטת ומנומקת!
דרך אגב, הייתי אומר שירא שמיים ראוי לו שלא יכנס בבית הספק, ולא יאכל אפילו שיעור של 3 ביצים (דעת הרמב"ם) ולכן כבר כשמתקרב לשיעור 150 גרם עליו לעצור את האכילה.
דבר נוסף, למנהג הספרדים לא נהוג כלל לצרף את המילוי של המאפה, ואומנם כתב כבודו שלכתחילה יש להחמיר ולצרף את נפח המילוי לחישוב, אבל לכאורה מי שמחמיר את זה ומגיע לשיעור של קביעות סעודה יחד עם המילוי בחישוב, לבני ספרד לענ"ד נכנס לחשש ברכה לבטלה אם מברך ברכת המזון.
ברור שמה שכתבתי לגבי המילוי זה לחומרא ולא לקולא… לגבי מה שכתבתם להמנע גם ב150 גרם, אין לדבר סוף, קשה לומר לאנשים אל תאכלו בכלל מיני מזונות… במיוחד שחשוב לדעת שבענין זה אין הבדל בין בני אשכנז לספרד, וזו טעות נפוצה מאוד, המשקל אף פעם אינו מודד בהלכה, הוא רק כלי עזר לחשב נפח למי שזה נוח לו, ולכן במאכל קל שנפחו גדול, המשקל לא יהווה צד קולא. ממילא לאסור אכילת 150 סמ"ק שזה 3/4 כוס חד פעמית, זה קצת גזרה קשה…
ברור לי שאין הבדל בין בני אשכנז לבני ספרד, ההערכה במשקל רק נועדה לנוחות כיוון שקשה לאנשים לאמוד לפי נפח, במיוחד שאפשר לטעות ולחשב את האווירים.
נקח לדוגמה אדם שיעריך בנפח במבה, היעלה על הדעת שאדם יאכל כמה יחידות במבה ויברך ב.נפשות?!
הרי אדם שאוכל כמה יחידות במבה ודאי מגיע לנפח של כזית, אבל לא יעלה על הדעת שיברך ברכה אחרונה על כך.
לגבי מה שכבודו אומר על גזירה שקשה לעמוד בה לגבי מאפה, בדיוק על זה נאמר שהרוצה להיות חסיד ידקדק בענייני ברכות (ב”ק ל, א)
חסיד נאמר ולא צדיק שהרי חסיד עושה יותר, גם מה שאינו חייב.
כל אחד לפי דרגתו ומקומו, והלוואי שנזכה להגיע לכזו דרגה נעלית.
אני על כל פנים רחוק שנות אור לצערי
מה שכתבת לגבי הבמבה אינו מדוייק כלל! בהחלט יעלה על הדעת שיאכל כמה חתיכות במבה ויברך ברכה אחרונה ובדיוק על זו כוונתי, לגבי צירוף האויר ידוע החילוק והאריך בזה בשו"ת אור לציון ועוד רבים, בין אוירים קטנים טבעיים שהם מגוף המאכל, כמו שיש בלחן או בבמבה, לבין אוירים גדולים שהם לא מצטרפים, לכן באמת בבמבה אינני יודע לאמוד מדוייק כי יש גם אויר גדול לפעמים, אבל בהחלט בכמה חתיכות במבה יש לברך ברכה אחרונה. בספר כזית השלם כתב שעל שבע חתיכות – 6 גרם יש לברך ברכה אחרונה, אינני יודע בדיוק בגלל השוני בגודל האוירים, אבל בהחלט זה לא פשוט.
מחילה מכבוד תורתו, אחר אלף מחילות, דיברתי בערב שבת עם חתנו של מרן הרב עובדיה זצ"ל כדי לבאר את הדברים לדעת הרב עובדיה זצ"ל ואלו הדברים שעלו:
דעת הרב ברורה חד וחלק, גם אם מחשבים בנפח, לא מחשבים חללי אוויר שנוצרו בפעולה מלאכותית!!
רק בדברים טבעיים שהם כך בבריאתם כגון עלי חסה, צנון וכד', בהם מתחשבים באווירים כחלק מהנפח!
כל עיסה שלשו אותה ואפו אותה, נוצרים כיסי אוויר, ואת כיסי האוויר האלה לעולם, אבל לעולם, אין לקחת בחשבון בחישוב הנפח, אין בזה אפילו צל של ספק לדעת הרב עובדיה.
רק אם לוקחין חלה שנאפתה ושמים בואקום שמוציא את כל האוויר כולו, אז הנפח המתקבל הוא שמחשבים ולא מעבר לכך.
לכן יצור שלדעת הרב עובדיה ודאי שמי שמברך ברכה אחרונה על כמה יחידות במבה נכנס לא לספק ברכה לבטלה אלא לבכה לבטלה גמורה בלי פקפוק.
*יוצא שלדעת הרב עובדיה ודאי שמי שמברך…
בדקתי שוב את הדברים לאור דבריך, מקור הדין להחשיב את האויר הטבעי ולא החללים הגדולים, הוא מהמשנה במסכת עוקצין פרק ח משנה ח שם מבואר שפת סופגית משערין אותה כמות שהיא , ורק אם יש בה חלל, כלומר חור, ממעכין אותו, וזה מקור החילוק בין אויר לחלל. כך למדו רוב הפוסקים את המשנה ולכן המנהג הוא כך. אמנם בשו"ת זרע אמת סי' כט נקט שדין זה נאמר רק לחומרא לגבי טומאה וטהרה ולא לגבי ברכות, ואף שבמשנה ברורה בסי' רי הזכיר דבריו, בסי תפו שער הציון ס"ק ז נקט בפשיטות כדעת רוב הפוסקים שמשערים את הנפח כמות שהוא, כפשטות המשנה ודעת רוב הפוסקים. יתכן שהגר"ע יוסף חשש לדברי הזרע אמת, אינני יודע, ועל פי זה החמיר שלא להחשיב אויר.
מה שכן מצאתי מעניין, בקובץ של הרב הדר מרגולין המומחה לעניני שיעורין, שהביא בשם הגרש"ז אויערבך שחלק על בעל המחבר של כזית השלם, וסבר שבמבה שכולה אויר, ויש כאן הליך מיוחד לנפח אותה באופן שהאויר תופס בה נפח מאוד משמעותי יותר משאר מאכלים, האויר שבה אינו נחשב. זה חידוש שלא ברור לי גדרו ומקורו, אבל כך הביא שם וזה מעניין..
כל הנושא מעניין.
אבל הגע בעצמך, הרי ברכה אחרונה אנו מברכים על הנאת המעיים.
וכי אדם שאכל 4 או 6 יחידות במבה, איזו הנאה יש לו בזה? הוא אפילו לא מרגיש את זה בבטן.
במבה זו עיסת בוטנים\תירס מעורבת בשמן ומלח שניפחו אותה באוויר כדי ליצור את צורת הבמבה.
הוא מברך על 3 או 4 גרם "חומר" שנכנס למעיו, וכל השאר זה אוויר! זה מצחיק!
הרב עובדיה עליו השלום פעם אמר בלשון הלצה שאם יגידו לו שמשלמים כסף על אוויר הוא יאמין, אבל אם יגידו לו שמברכים ברכה אחרונה על אוויר, לזה הוא לא יאמין..!
ההנחה שברכה אחרונה היא על הנאת מעיים דוקא לא ברורה לי, נכון שניתן לברך עד שיעור עיכול, אבל הנושא של כזית הוא אחר, שבפסוק כתוב ואכלת ושבעת וברכת ושיעור אכילה בתורה הוא בכזית, וכזית אין חולק שהוא שיעור נפח [גם לפי השרע אמת והרב עובדיה וכו']. כמו כן, הרי גם לדעת הרב עובדיה העידו שאם האויר הוא בטבע הדבר זה מצטרף, ומכל מקום ודאי דעת רוב ככל הפוסקים והכרעת המשנה ברורה שלחם או סופגניה מברכים עליה בצירוף כל האויר שבתוכה ורק החללים ממועטים, לכן הבדיחה לא ברורה לי כל כך..
מי שאכל והקיא בטרם ברך על המזון, לא יברך שהרי אין כאו "הנאת מעיו" (חזון עובדיה ועוד). וה"ה בכל ברכה אחרונה, אלא אם בטוח שהקיא רק חלקית. מאידך, למרות ש"הנאת מעיים" היא הקובעת, חולה הניזון דרך זונדה, ובכך בא לידי שובע, לא יברך ברכה אחרונה (ברכת הנהנין בוודאי לא שהרי אין הנאת גרונו) כי אין זו אכילה ולא תקנו עליה ברכה.
אני חושב שהחילוק בין דבר טבעי שכך דרך גידולו כמו צנון, לבין חטיף מנופח רובו באוויר כמו במבה לעניין ברכה אחרונה הוא מאוד הגיוני ומתיישב על הדעת.
אבל מעולם לא אמרתי קבלו את דעתי
אין ויכוח על דין אדם שאכל והקיא, וממה שציינת יש דוקא ראיה לדברי ולא לדבריך… למה מי שהקיא חלקית כן מברך? הרי אין לו הנאת מעיים בכזית? אלא שאלו שני נושאים שונים, ואני חוזר על מה שכבר כתבתי, הברכה אחרונה כי אכל כזית, לא כי נהנו מעיו בכזית! אלא שאם לא נהנו מעיו כלל חסר בענין יסודי באכילה. כמו כן אם הקיא הכל, לא גרע מאם עבר שיעור עיכול.
אגב זה קצת פרשת שבוע… החזון איש שואל, כיון שהמן נבלע באיברים ולא התעכל במעיים איך בירכו ברכת המזון – משה תיקן ברכת הזן, הרי זה תמיד אחרי שיעור עיכול? וחידש, ששיעור עיכול זה נושא כשעשה הפסק בין האכילה לברכה, אבל אם מברכים מיד אחרי האכילה, אף שכבר עבר שיעור עיכול ניתן לברך. והראיה גם מכל ברכות הראייה, שזמנן מיד כשרואה, ואם השתהה אינו מברך.
השאר תגובה