שאלה:
שלום, האם דין מלוח כרותח נאמר גם לענין שבת (לגבי מלאכת מבשל)?
תודה רבה!
תשובה:
שלום וברכה
לכאורה היא מחלוקת הרמב"ן והר"ן בחולין קיח ב, ראה שם, וראה שו"ת נודע ביהודה תנינא סי' מג שהאריך לבאר את השיטות השונות החלוקות בזה, וראה עוד מנחת חינוך מוסך השבת אות יא שדן אף הוא במחלוקת זו. יסוד המחלוקת היא האם במשכן נאסרה רק מלאכת בישול בתולדות האור, או כל מה שבכלל בישול נוהג בו אסיור זה מהתורה.
מקורות:
שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא – יורה דעה סימן מג: מה ששאל מעלתו בדברי הר"ן סוף מסכת ע"ז שהביא בשם הרמב"ן להוכיח אף דחום של כלי שני אינו מספיק לבשל מ"מ יכול להבליע ולהפליט וראיה לזה מהא דאיתא בפרק כל הבשר דקדרה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח ואף על פי שאין במליח משום מבשל לגבי שבת ואפילו כדקבעי ליה לאורחא כדאיתא בפ' כלל גדול עכ"ל הרמב"ן. וכתב עליו הר"ן ולא הבינותי ששם בפ' כ"ג לא אמרו אלא שאין בו משום מעבד ואם התרו בו משום מעבד פטור אבל שלא יהיה בו משום בישול לא למדנו עכ"ל הר"ן. והפר"ח בסימן ס"ח החזיק דברי הרמב"ן ע"ש. וכתב מעלתו וז"ל ונראה מדברי הפ"ח שלמד בהר"ן די"ל מדאורייתא חייב משום מבשל גבי מליחה לכן משיג עליו דא"א לומר כן והראיה דהרמב"ן הוי שפיר מח"ש דגבי מליחה לית ביה משום בשול מן התורה. לא הבנתי לפ"ז מה הוי ראייתו דרמב"ן דלעולם דתלי בליעה ופליטה בבישול והא דאינו חייב גבי מולח בשבת משום מבשל לא הוי טעם משום דמליחה אינו מבשל אלא אף אם מבשל נמי פטור משום מלאכת שבת כמה דאיתא בשבת דף ל"ט דמדאורייתא אינו חייב משום מבשל לגבי שבת אלא היכא דהוי תולדת אור ומש"ה פטור אם מבשל ע"י תולדת חמה או בחמה עצמה וכמו שפירש"י שם והא גם אם בישל בחמי טבריא פטור אף דודאי מתבשל ביה. וכן אמרינן בפסחים בפ' כ"ש דפסח שבישלו בחמי טבריא אינו חייב על אכילתו משום אל תאכלו מבושל הואיל דסתם בשול דכתיב בתורה הוא דוקא ע"י אור וא"כ לפ"ז גם גבי מליחה אף דמבשל מ"מ פטור אם מלח בשבת הואיל ולא הוי תולדת אור. ע"כ דברי מעלתו:
הנה גם אני למדתי כן בספרי צל"ח על מסכת פסחים. ולענין שבת ליכא גבי מליחה איסור בשול היינו משום דבשבת גמרינן ממלאכת המשכן ובעינן תולדת האור וכן בב"ח אין במליחה איסור בישול ומבושל בחמי טבריא יוכיח ע"ש בספרי צל"ח בריש פ' כיצד צולין הארכתי קצת. אבל לא בשביל זה יוקשה על הרמב"ן והרמב"ן סובר דאפיה יוכיח שלא היה במשכן ואעפ"כ כיון שבישול הוה במשכן בסמנים לכן אפיה הוי בכלל בישול והא דפטור בחמי טבריא אין הטעם משום דלא הוי בישול שאינו דומיא דמשכן רק הטעם משום שאינו דרך לבשל בו מה שאינו תולדת האור לכן פסק הרמב"ם שאפילו בבב"ח דודאי לא גמרינן ממשכן ואפ"ה המבשל בו אסור ואין לוקין עליו משום דאין דרך בישול. וכן פסק לענין שבת בפ"ט מהלכות שבת הלכה ג' שהמבשל בחמי טבריא פטור. אבל עיקר טעמו לפי שהוא מסופק אם דרך לבשל בו אבל במליח אם היה מבשל היה אפילו חייב כי דרך למלוח למאן דבעי לאורחא ולכן אם היה מבשל היה חייב מן התורה ושפיר הוכיח הרמב"ן שאין מליח מבשל כלל:
ומה שהקשה מעלתו על הרמב"ן ממסכת ברכות דף ל"ח ע"ב שמביא ראיה דר' יוחנן ס"ל על ירקות המבושלין מברכין בפ"ה כמה דאמר ר"ח בר אבא אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל זית מליח ובירך עליו תחילה וסוף ומפרש רש"י ותוס' שם דראיה שלו משום דמליח הוי כרותח ואי איתא דמליח לא עושה פעולה להיות כרותח רק לענין בליעה ופליטה היאך מביא שם ראיה מליח לבשול עכ"ד. ידע מעלתו שעולא וכן ר' בנימן בר יפת שאמרו משמיה דר"י ששלקות מברכין עליהן שנ"ב =שהכל נהיה בדברו= בכל שלקות מיירי אפילו נשתנו למעליותן אפ"ה אמר ר' בנימן בר יפת שמברכין עליהן שנ"ב וע"ש בתוס' בד"ה משכחת לה כו' וטעמא דר"ב בר יפת משום דאיננו כמו בתחלה וכי היכי דפליג ר"ב בר יפת בשלקות ה"נ פליג במליח אפילו אינו מבשל רק שמבליע ומפליט עכ"פ משתנין על ידן ונקט שלקות משום רבותא דרב ושמואל ור"ח בר אבא אליבא דר"י דאפילו שלקות מברך עליהן בפ"ה אבל לעולם אליבא דר"ב בר יפת לעולם מברך שנ"ב אפילו ע"י מליח וא"כ שפיר מביא ראיה לסתור דעת ר"ב בר יפת ותדע שאפי' אם נימא דמליח מבשל אפ"ה אינו מבשל רק בצלי ואיך מביא ראיה ממנו על שלקות. ולפי מה שכתבתי הכל ניחא:
