לתרומות לחץ כאן

חמץ על השולחן בפסח

שאלה:

עלתה לי שאלה. הבן שלי נמצא כעת בארה"ק בישיבה. הוא התארח אתמול אצל אחי. האם כשם שבבשר וחלב יש את הדין שאסור להעלות על שולחן א' או ששני מכרים לא יאכלו זה חלב וזה בשר ללא סימן הכיר האם אותו הדין היה נוהג גם כאן והיה אסור לאחי להעלות חמץ בצד השני של השולחן במקום קצת מרוחק כשאין חשש מגע ביניהם אך יתכן שתהיה הבעיה הנ"ל שמא יבא לאכלו

תשובה:

אכן, הש"ך בסי' פח ס"ק ב כץתב בפירוש בשם הרשב"א שאסור להעלות חמץ על שולחן אחד עם הישראל, שם מדובר על חמצו של גוי, וזכיתם בזה לכוון לדעת גדולים. וראה שם שהביא שדין זה עוד חמור יותר, כיון שחמץ אסור במשהו ושי חשש שיתערב איזה פירור, וכן הוא לא בודל ממנו כל השנה.

ערב טוב.

מקורות:

שו"ת הרשב"א חלק א סימן קעז

שאלת עוד גוי מהו שיאכל חמצו בביתו של ישראל? מי שרי לישראל להניחו להכניס חמץ שאין זה כעבודה זרה שעובר על (דברים ז) לא תביא תועבה אל ביתך או לא?

תשובה דבר ברור הוא זה שהרי מקבלין פקדונות מן הגוים בשלא קבל עליו אחריות. ולא עוד אלא שנראה בגמרא שאם ייחד לו בית אפילו בקבלת אחריות מותר. אלא שהרב ז"ל השמיטה להחמיר בדבר וכן ראוי להחמיר. ואפילו בעבודה זרה בכי הא מנין שהוא אסור? שלא אסרו ואפילו בארץ אלא להשכיר לו ביתו. אבל אם נכנס גוי לביתו של ישראל ועבודה זרה שלו בידו לא שמענו שיהא חייב ישראל בעל הבית להוציאו דלא תביא אמרה תורה. ובהדיא תניא בפרק קמא דפסחים (דף ו) גוי שנכנס לחצרו של ישראל ובצקו בידו אין זקוק לבער. הפקידו אצלו זקוק לבער ייחד לו בית אין זקוק לבער. והפקידו אצלו דוקא בשקבל עליו אחריות. ומדהפקידו באחריות ייחד לו בית נמי אפילו בשקבל אחריות ואפילו הכי אין זקוק לבער. ואף על גב דשכירות לא קניא וביתו של ישראל הוא הא אמרינן התם /פסחים ו'/ טעמא משום דאפקיה רחמנא בלשון לא ימצא מי שמצוי בידך יצא זה שאין זה מצוי בידך. אלמא אף להשכיר לו או להשאיל לו להכניס בו חמצו מותר ואפילו לכתחלה. והא דגרסינן בירושלמי בפרק כל שעה גמרא חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח תני לא ישכור ישראל ביתו לגוי ליתן בתוכו חמץ. אני אומר דההיא פליגא אהא בריתא /ברייתא/ דגמרין. דקסבר ההוא תנא דכיון דשכירות לא קניא הרי זה כמופקד אצלו ובשקבל עליו אחריות. ואם תמצא לומר דפשטה דההיא אפילו בלא קבלת אחריות משמע להו אנן אגמרא דידן סמכינן. ואני נמי יש לי לומר דההיא בישראל יושב ומשמר בשכר היא. וכיון דאסור בהנאה אסור לו לכתחלה להיות יושב ומשמר בשכר. ואף על גב דבדיעבד שכרו מותר כדאיתא בריש פרק השוכר את הפועל (דף פ"ב) דביין נסך דוקא הוא ששכרו אסור ומשום קנס וכדאמר רבי יוחנן קנס הוא שקנסו בדחמרין וביין נסך. מכל מקום לכתחלה אסור. וקצת משמע לי כן מתוך אותה גירסא שבירושלמי. דהתם גרסינן חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה. בתוך הפסח מהו? רבי ירמיה אמר מותר רבי יוסי אמר אסור. התיב רבי יוסי והתני לא ישכיר ישראל בהמתו לגוי להביא עליה חמץ. פתר לה בבא עמו. והתני לא ישכיר ישראל ספינתו לגוי להביא עליה חמץ. פתר לה בבא עמו. והתני לא ישכיר ישראל ביתו לגוי ליתן בתוכו חמץ. אית לך מימר עמו. אנן לפום גמרין נאמר בבית נמי עמו ולכתחלה שמשתעבד באיסורי הנאה. וסוף דבר לכשתמצא לומר דההיא אפילו בלא עמו אנן לא קיימא לן הכי אלא כברייתא דמייתי בגמרין. ואידך מדלא אותיבו מינה בגמ' לא מיתניא ביה רבי חייא ורבי הושעיא. וכן בחמץ זה אין צריך לעשות לו מחיצה. שלא אמרו אלא במופקד אצלו שמא ישכח ויאכל כיון שמסור בידו ולא בדיל מיניה. אבל כאן בעליו משמרו ואף ישראל בדל ממנו ודומה לחמץ של הקדש דמחמת חומר ההקדש נזהר בו ובודל ממנו. כל שכן זה שאינו מסור בידו כלל שהוא בודל ממנו ושבעלים משמרין אותו. אבל בודאי אסור להעלותו עמו על השולחן דקרוב הדבר לבא לידי פשיעה כיון שמכירין זה את זה. דכמו שאין ישראל מקפיד על הגוי שלא יאכל משלו כן הגוי לא יקפיד עליו. ואפילו בהפסק מפה אסור כאן דכיון שחמץ במשהו רחוק הוא שלא יתערב פירור אחד משלו בשל ישראל וסחור סחור לכרמא לא תקרב.

ש"ך יורה דעה סימן פח ס"ק ב

ב (פמ"ג) אסור להעלות על השלחן. ונראה דוקא בשר אסור להעלות על השלחן שאוכל חלב או איפכא משום דלא בדילי אינשי מיניה מפני שכל אחד היתר בפני עצמו אבל מותר להעלות בשר נבילה על השלחן שאוכל עליו בשר כשירה וכן מבואר בדברי הר"ן ומביאו ב"י בסימן צ"ז מיהו ממ"ש הרא"ש בפירושו לנדרים סוף דף מ"א גבי המודר הנאה מחבירו אוכל עמו על השלחן וז"ל ולא חיישינן שמא יאכל עמו דכיון שהדירו מסתמא שונאים זא"ז טפי מב' אכסנאים האוכלים על שלחן א' זה בשר וזה גבינה עכ"ל ומביאו ב"י לקמן סי' רכ"א משמע דאפילו בשאר איסורים נמי דינא הכי וי"ל דנדרים כיון שאינו אסור אלא מצד נדרו חשוב כבשר וחלב שכל א' היתר בפני עצמו אבל בשאר איסורים י"ל דמודה הרא"ש והא דכתב הרשב"א בתשובה ס"ס קע"ז ומביאו ב"י בא"ח סימן ת"מ דעובד כוכבים הבא עם חמצו לבית ישראל אסור להעלותו עמו על השלחן כו' ופסק כך בש"ע שם נראה דהתם משום חומרא דחמץ שאני דכיון דחמץ במשהו רחוק הוא שלא יתערב פירור א' משל עובד כוכבים בשל ישראל כמ"ש הרשב"א שם תדע דהא אפילו בהפסק מפה קאסר התם אכן מדברי הא"ח שהביא הב"י לשם לא משמע הכי לכאורה שכתב שם וז"ל אם רוצה העובד כוכבים לאכול חמץ בבית ישראל מותר ואפילו על שלחן ישראל קרוב הדבר להתיר זה מצה וזה חמץ דומיא דשני אכסנאים ע"כ ומדהתיר מטעמא דומיא דשני אכסנאים דוקא מכלל דס"ל דאפילו דבר שהוא אסור בפני עצמו אסור להעלות עמו על השלחן ומ"מ דברי הר"ן נראים וכן משמעות כל הפוסקים שלא כתבו איסור זה אלא גבי בשר וחלב וגם נ"ל דהא"ח מודה לזה אלא דשאני התם דעל הלחם יחיה האדם ורגיל בו כל השנה ולא בדילי אינשי מיניה וכה"ג כתב הרא"ש בפרק אין מעמידין גבי בישול עובד כוכבים דפת צריך הרחקה טפי משום דעל הלחם יחיה האדם ומביאו ב"י לקמן ר"ס קי"ד ע"ש תדע דהא ע"כ הר"ן גופיה מודה בלחם דהא אמרינן ר"פ כ"ה דף ק"ד ע"ב חלת ח"ל אי לאו דהיא דרבנן הוי גזרינן העלאה אטו אכילה (וע"ל סימן שכ"ג ס"ק ב') אף על גב דאסירה באפי נפשה א"ו דבלחם שייך למיגזר טפי ודו"ק, ולפ"ז אסור להעלות לחם של איסור על השלחן כדרך שאסור בבשר וחלב

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל