שאלה:
שאלה קטנה שאיני מבין בהלכות הגעלת כלים, כידוע הכלל בהכשר שכבולעו כך פולטו.
א"כ מדוע סיר שבושל בו איסור או חמץ וכד' צריך להגעיל את כולו.
מדוע לא מועיל לשים אותו על האש מלא במים רותחים, באותה צורה שבה בושל.
הרי החלק החיצוני גם בשעת הבליעה, לא נבלע בו האיסור ישירות. וא"כ מדוע צריך שכל הסיר גם חלקו החיצוני יכנס לתוך המים?
תשובה:
שלום וברכה
יש טעות נפוצה בהבנת המושג כבולעו כך פולטו. הכלל הזה נאמר רק לענין אופי ההכשרה, כלומר, האם צריך הכשרה, ליבון, עירוי מכלי ראשון וכדומה, אבל כאשר כבר החלטנו על הגעלה והשאלה כיצד לבצע, בזה לא נאמר כלל זה, ויש לבצע לפי כללי דין הגעלה. למשל, אם זה בלע בכלי ראשון כשהיה בחום של 80 מעלות, לא נאמר שמספיק חום כזה כדי להכשיר, אלא כיון שיש חובת הגעלה, צריך מים מבעבעים על אש גלויה וכן על זה הדרך וזה מיישב גם את שאלתך.
אבל אני יודע שלגבי סתימות בשיינים וכד', אומרים שמספיק חום ברמה שבה שותים את המשקאות החמים בפה, ולא אומרים שצריך חום של הגעלה
מה ההבדל?
מה שאומרים הוא שלא צריך הגעלה, כי החום שנכנס לפה אינו אוסר.
ראיתי אבל בשו"ת מנחת יצחק ח"ח ל"ז שמביא:
ראה שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קצ"ז, דבשיניים תותבות גם בצונן יש להחמיר להדיחן, ע"י עירוי ברותחין קודם פסח
ראיתי אבל בשו"ת מנחת יצחק ח"ח ל"ז שמביא:
ראה שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קצ"ז, דבשיניים תותבות גם בצונן יש להחמיר להדיחן, ע"י עירוי ברותחין קודם פסח
ואני מעתיק מפסקי תשובות תנ"א כג
הכשר שיניים תותבות, וכשיש סתימות וכתרים וכדו'
שם: כפי תשמישן הכשרם. ועפי"ז כתבו107 הפוסקים לענין שיניים תותבות, שדי108 להכשירם במים חמים בכלי שני, כיון שרוב רובם של המאכלים הנכנסים לפה הרי הם מכלי שני, ועכ"פ אינם חמים שהיד סולדת בהם, לכן די בהכשרם במים חמים שבכלי שני, ולכל היותר109 בעירוי רותחין מכלי ראשון, וינקם קודם לכן היטב במברשת שיניים מכל פירורי אוכלין שדבוק בהם, ויש110 שהקילו וכתבו שמדינא אין צריכים שיניים תותבות כלל הגעלה בחמין אלא די בניקויים מהפירורים הדבוקים בהם.
ומי שיש לו שיניים תותבות הקבועות בפה, וכן סתימות, כתרים, העשויים ממתכת או עצם ושאר חומרים, נכון111 שיקפיד 24 שעות לפני תחילת זמן איסור חמץ לא לאכול חמץ חם כגון פשטידא או מרק עם אטריות וכדו', ובער"פ אחר שגמר אכילתו ינקה היטב שיניו במברשת שיניים בכל החורים וסדקים, וידיח112 פיו במים חמים (במדת חום מקסימלית המאפשרת הכנסתם לפה) מכלי שני ודי בכך. ויש113 שהיו מהדרים לא לאכול ולשתות במשך כל ימות הפסח רותחין שהיד סולדת בהם.
חומרא בעלמא, לא מעיקר הדין
לא הבנתי מה מצאת בציטוט מהפסקי תשובות שלא כדברי
בפסקי תשובות כתוב "וידיח פיו במים חמים (במדת חום מקסימלית המאפשרת הכנסתם לפה)"
כלומר יש דין הגעלה, אך לא צריך מבעבע [וגם לא אפשרי] אלא במידת החום שבה שתה את הנוזלים החמים.
הוא אומר לעשות מה שאפשר… זה לא קשור לכלל הרגיל.
יש כזה דבר לעשות משהו שאינו נחשב כלל הגעלה?
בד"כ חצי שווה כלום…[חוץ מחצי שיעור באיסורין…]
ראשית יישר כח על האתר הנפלא, ועל היכולת להגיב ולהתבטאות. רק רציתי להעיר למערכת על בעיה טכנית שיש כאן באתר כבר ימים רבים, שאי אפשר לעלעל בכל התשובות באתר בכותרת "שאלות אחרונות", ולאחר העמוד הראשון שהוא עדכני כשמעבירים ולוחצים לעבור לעמוד 2 זה חוזר לשאלות ישנות מב' ניסן, ולא מתעדכן וזה חבל מאוד…. ומסתבר שאני מדבר משמם של רבים ועל כן נשמח מאוד אם הבעיה תטופל ותתוקן בהקדם האפשרי. ולעצם הענין, עקרונית סברא כעין זו מוזכרת בפוסקים לגבי הכשר תנור שאפשר להסיקו ברמת החום הגבוהה שיש בו אף שלא מגיע לרמת ליבון חמור כיון שתמיד בלע רק במעלת חום כזו, וכך אומרים בשם הגר"א קןטלר ועוד פוסקים (וזכורני שיש לזה מקור משו"ת ערוגת הבושם), ובאמת באור לציון ח"ג הל' הכשרת כלים לפסח תמה על זה כפי שכתב הרב בתשובתו שכל מה שמצאנו דין כבולעו כך פולטו הוא לגבי צורת השימוש אך לא בדרגות מעלות החום וכדו' יעו"ש.
זה דומה לדבר שבלע בעירוי שמספיק לו עירוי.
מודעים לבעיה ומנסים לטפל. תודה. לעצם דבריך זה לא מדוייק,ף הסקת התנור לחומו הגבוה מועילה מדיםן ליבון קל, כלומר קיימת הגדרה כזו בפוסקים, זה לא ליבון חלקי אלא ליבון קל.
השאר תגובה