שאלה:
נפטר בשבת נקבר יום ראשון האם האבל יכול להניח תפילין בלא ברכה
תשובה:
מניח בלא ברכה. הכלל הוא כך: ביום הראשון של האבלות, ובאופן שמת ביום ונקבר ביום ועוד לא הניח היום תפילין – אינו מניח אותו היום. אבל אם מת ביום ונקבר בלילה נחלקו הדעות אם ביום הקבורה – למחרת אותו לילה מניח תפילין, ויש להניח ללא ברכה.
בשורות טובות.
מקורות:
ראה משנה ברורה סי' לח ס"ק טז ובאר היטב שם בשם מהריט"ץ, וחיי אדם כלל יד סעי' יט, וראה פני ברוך עמ' קלז בשם הגרש"ז אויערבך שנכון לחוש לדעת מהריט"ץ ולהניח ללא ברכה גם ביום זה.
וז"ל המ"ב שם: (טז) ביום ראשון – פי' אפילו ביום שנקבר שאינו יום המיתה כיון שהוא יום ראשון לאבילות ולמנחמים וע"כ אפילו אם נקבר בלילה לא יניח תפילין ביום אבל אם מת או נקבר בחוה"מ מניח תפילין בין בחוה"מ [והפמ"ג בסימן ע"א מפקפק בזה דמ"מ יום מר הוא לו היום הראשון ועכ"פ צריך ליזהר שלא לברך עליהן ובלא"ה המנהג שלא לברך על תפילין בחוה"מ] ובין לאחר המועד אף שהוא יום ראשון לאבילות מ"מ כבר נחמוהו מנחמים במועד וכן כשנקבר ביום טוב שני יניח תפילין בא"ח דיו"ט שני עולה למנין שבעה ויום שאחר המועד יחשב לשני וכן אם שמע שמועה קרובה [דהיינו בתוך שלשים אפילו ביום ל' עצמו] ג"כ דינו כיום הקבורה ולכן אפילו אם שמע בלילה לא יניח תפילין ביום ואפילו בא לו שמועה קרובה כשכבר הניח תפילין והתחיל להתפלל חולצן. ואם שמע שמועה רחוקה דהיינו לאחר שלשים שאין האבילות רק שעה אחת מותר להניח תפילין וכ"ש שא"צ לחלצן וע"כ אם בא לו השמועה באמצע פסוקי דזמרה וכה"ג לא יחלוץ התפילין רק יחלוץ מנעליו משום אבילות ואם ע"י השמועה בא לידי בכי צריך לחלצן כדמוכח מיו"ד סימן שפ"ח ס"ב וסימן ת"ב בש"ך סק"ב ועיין לקמן בס"ט:
