שאלה:

שלום,
למה הכוונה כאשר מדובר במושג "מלאכה לצורך מועד" (למשל בשולחן ערוך סימן תקל במשנה ברורה סעיף קטן א')?
האם הכוונה למלאכה שיש בה צורך לחול המועד, או צריך שיהיה בה צורך דווקא ליום טוב?
תודה רבה

תשובה:

גם צורך חול המועד מתיר את המלאכה.

מועדים לשמחה.

מקורות:

מצרף מאמר חשוב על כל עניני חול המועד, אולי תמצא בו תועלת.

חול המועד – מה הוא מחייב?

סוף הפרשה מונה את מועדי ישראל ואת הקרבנות שצריך להקריב בהם, ובכללם ימי חול המועד של פסח ושל סוכות. מאמרנו השבוע עוסק בשאלה מה חול המועד מחייב אותנו, האם מדובר ביום חול שבו מותר לנו ללכת לעבודה כרגיל? או שמא מוטל עלינו להתייחס אליו כחלק מהמועד?

האם איסור מלאכה הוא מהתורה או מדרבנן?

הגמרא (חגיגה יח.) מביאה שיטות של תנאים שונים מנין נלמד שגם חול המועד אסור בעשיית מלאכה. וכן הוא בתורת כהנים (אמור פרשה יב פי"ד אות ז). ומסיימת הגמרא: 'הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת'.

הראשונים התחבטו בפירוש הגמרא, שהרי אם איסור מלאכה בחול המועל הוא מהתורה כיצד יתכן שחכמים יקבעו שמותר להקל בחול המועד בקולות שונות שנפרט להלן.

התוספות (חגיגה יח. ד"ה חולו) הרמב"ם (יו"ט פ"ז ה"א) הרא"ש (מו"ק פ"א סי' א) והמרדכי (רמז תתלה) הוכיחו מכח קושיא זו שבהכרח האיסור הוא רק מדרבנן. מאידך בחלק מהראשונים [ראה להלן] מצינו שדין זה הוא דאורייתא כמשמעות הגמרא והתורת כהנים, בלי לבאר כיצד יש כח לחכמים להקל.

אמנם הרמב"ן (ע"ז כב. ויקרא כג ז) הרשב"א (ח"א סי' תרצ; ח"ה סי' תלו הט"ו בסופו; מיוחסות סי' רלז) והריטב"א (מו"ק ב.) ביארו שהכוונה שהתורה חייבה לעשותו קצת יום טוב, אך לא הגדירה מה הדבר מחייב, ונתנה לחכמים את הסמכות לקבוע מה הכללים המותרים והאסורים ביום זה. הרמב"ן (ויקרא כג ז) ביאר שהתורה מצד אחד רמזה שיש בה איסור מלאכה, ומצד שני כתבה שאיסור המלאכה הוא ביום הראשון והאחרון של החג, ומכך נדע שהימים שבאמצע מסורים לחכמים לקבוע מה מותר ומה אסור.

לדעת הביאור הלכה רוב הראשונים והם: השאלתות, הרי"ף, רש"י, רשב"ם, האשכול, הרי"ץ גיאות, שבלי הלקט, רבותיו של היראים, רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, ותוספות חכמי צרפת, סוברים שהאיסור מהתורה. [נעיר רק שיש אחרונים שנחלקו על הביאור הלכה וסברו שאין הוכחה מחלק מהראשונים הנ"ל שזו דעתם].

הלכה למעשה

המחבר בעל השולחן ערוך בספרו בית יוסף לאחר שהביא את דעת הסוברים שהוא מהתורה ודעת הסוברים שהוא מדרבנן, כתב שלדעתו הוא מהתורה. ומכך משמע שהמחבר סבר להלכה שהוא מהתורה. וכן כתבו הבאר הגולה (או"ח סי' תקל) השולחן גבוה (או"ח סי' תק"ל) שלדעת השולחן ערוך שהוא מהתורה. אולם המגן אברהם (סי' תקל סק"א) רבי עקיבא איגר (הג' שו"ע או"ח סי' תקל) כד הקמח (סי' ב) והמשנה ברורה (ביאור הלכה סי' תקל) הוכיחו ממספר מקומות שהשולחן ערוך היקל בהלכות חול המועד שנראה שהוא פסק שהוא מדרבנן. אמנם הביאור הלכה סיים שאילו היה רואה הבית יוסף את כל הראשונים האוסרים יתכן והיה מחמיר. [ההכרעה שהוא מדרבנן אף שהבית יוסף סבר מסברא שהוא מהתורה, מתאימה עם הכלל של המחבר (הקדמת הבית יוסף לטור) שאין בכוחנו להכניס ראשנו בין ההרים ולהכריע מסברא, ולכן יש להכריע תמיד כדעת הרוב מבין שלשת עמודי ההוראה הרי"ף הרמב"ם והרא"ש, ומכיון שבדעת הרי"ף סבר הבית יוסף שאין ראיה, והרמב"ם והרא"ש פסקו שהוא מדרבנן, הרי שלפי כללי הפסק של הבית יוסף הוא מדרבנן].

אולם בדעת הרמ"א (או"ח סי' תקל סעיף א) כתבו הבאר הגולה המגן אברהם והמשנה ברורה (שם) שסובר שהוא מדאורייתא. וכן פסק המשנה ברורה (ביאור הלכה סי' תקל) משום שלדעתו כן סוברים רוב הראשונים, וכן פסק הגר"א (ראה שם).

ולכן למעשה במקרים שיש ספק האם הדבר מותר, או שיש בכך מחלוקת, לאשכנזים יותר ראוי להחמיר, כיון שנוקטים שהוא דאורייתא. אך לעדות המזרח יש יותר מקום להקל כיון שלדעת הרבה פוסקים המחבר סבר שהוא מדרבנן.

הפרי מגדים (או"ח סי' תקל א"א סק"א) כתב שבמחלוקת זה תלוי האם אדם שחלל את חול המועד, האם הוא נפסל לעדות לגמרי לכל הדעות כדין מי שעבר על איסור דאורייתא. או שהוא פסול לעדות רק מדרבנן, ולדעת הרמ"א (חו"מ סי' לד סעיף ג) במקרה זה רק אם הוא חלל את החול המועד מחמת חימוד ממון הוא נפסל לעדות.

אלו דברים התירו חכמים

הטור (או"ח סי' תקל) הביא שישנם 5 דברים שאותם התירו חכמים. כלומר שכל הל"ט מלאכות שאסור לעשותם ביום טוב מלבד צרכי אוכל נפש, אסור גם לעשות בחול המועד, אולם בחול המועד התירו עוד 5 דברים: א. דבר האבד, מלאכה שאם היא לא תעשה בחול המועד היא תגרום להפסד, וכפי שנרחיב להלן. ב. מלאכה הנעשית לצורך הרבים. ג. מעשה הדיוט, כלומר להבדיל משבת וחג שנאסר עשיית מלאכה גם אם אינה מוגדרת כמעשה אומן, בחול המועד נאסר רק מעשה אומן, ונפרט להלן דוגמאות מעשיות. ד. צרכי המועד. כלומר דברים הנעשים לצורך המועד גם אם אינם אוכל נפש. ונפרט להלן. ה. פועל שאין לו מה לאכול. כלומר פועל הזקוק לכסף כדי לקנות אוכל לחול המועד עצמו, ובלי עבודתו בחול המועד לא יהיה לו מה לאכול בחול המועד עצמו הותר לו לעבוד בחול המועד גם בעבודה שאין בה את אחד מההיתרים הנ"ל.

בבירור הגדרות אלו שמעתי ממו"ר הגר"י לוקסנברג שליט"א כי מאחר וחול המועד נקרא מקראי קודש [וכפי שמבואר בגמרא (חגיגה יח.) ובתורת כהנים (אמור פי"ב פי"ד אות ז)] התורה מחייבת את האדם שיתנהג ביום זה כדרך שנוהג ביום שהוא קובע לעצמו לעשותו כיום טוב, [בין אם זה כוונת התורה, ובין אם זה דין מדרבנן], והדבר דומה בימינו לאדם שנמצא ביום חתונת ביתו, ביום זה אדם אינו עוסק במלאכת אומן שאינה נצרכת לו כעת, אולם אם יש לו הפסד מרובה, או דבר האבד, למשל פיצוץ שעלול לגרום לנזק רב אם הוא לא מטופל מיד, הוא ממהר לפשוט את בגדי השבת ולטפל בתקלה, ולכן דבר האבד שהדרך לעשותה גם ביום חגיגי במיוחד אינו סתירה למקראי קודש. ובדומה לכך פועל שאין לו מה לאכול או מלאכה קלה הרי הוא עוסק בה אף ביום זה.

במאמר זה נשתדל לעורר את הנושא, אולם יש בכך פרטים רבים שלא נוכל להקיף, ולכן להלכה למעשה ראוי לעשות שאלת חכם, ובפרט הנצרך לצאת לעבודה בחול המועד.

מלאכה שאין בה עמל ויגיעה

המשמעות הפשוטה בפוסקים היא שהגדרת מלאכה הוא כל דבר שכלול בל"ט מלאכות האסורים בשבת, מלבד חמשת ההיתרים הנ"ל. וכן מוכח במשנה ברורה ממקומות רבים מאד.

אולם החזון איש (מועד סי' קלה ד"ה רא"ש) כותב שכל דבר שהוא מלאכת עמל ויגיעה שאדם מפונק אינו עושה אותו, נאסר בין אם בשבת הוא אסור מדאורייתא, ובין אם בשבת הוא אסור מדרבנן. אולם דבר שיש בו טורח אך אינו מלאכת עמל, וגם אדם מפונק עושה אותה, אף שהיא אסורה ביום טוב מדאורייתא, בחול המועד היא מותרת, ולכן מותר להעביר סחורה לרשות הרבים, או לחתוך בד לפי מידה, כיון שגם אדם מפונק אינו נמנע מלעשות פעולה קלה זו. והוא מציין שזהו שלא כדעת המשנה ברורה (ביאור הלכה סי' תקלט סעיף ה ד"ה אינו).

ולכן שימוש במכשיר חשמלי כגון הדלקת האור שלא לצורך המועד, או שליחת הודעה וכדומה, לדעת המשנה ברורה יש בכך איסור, וצריך לשים לב אם מתקיימים אחד מההיתרים, אולם לדעת החזון איש אין בכך איסור.

דבר האבד

מותר לעשות בחול המועד מלאכה לצורך מניעת נזק. כאשר אדם אינו עושה את העבודה בעצמו ראוי לחפש לכתחילה פועל שאינו יהודי, או פועל שצריך את הכסף לצורך קניית מזון במועד, או אדם שיעשה לו את העבודה בחינם. אך אם אינו מוצא מותר לשכור פועל יהודי, וגם לפועל מותר לעבוד אף שהוא אינו דבר האבד עבורו אלא עבור חברו. (או"ח סי' תקלז סעיף א; סי' תקמ"ב סעיף א; ובמשנה ברורה).

כאשר אדם עושה מלאכה בחול המועד מחמת דבר האבד יש למעט בטירחה כפי שניתן אולם אין צריך לעשותו בשינוי ובמעשה הדיוט. (סי' תקלז סעיף א ובמשנה ברורה). אמנם במקרה והפסד הוא מועט מאד, יש לעשותו בשינוי ובמעשה הדיוט. (משנה ברורה סי' תקמ סק"ב; שמירת שבת כהלכתה פס"ז סעיף א).

הגדרת דבר האבד הוא נרחב מאד, ובמקום הצורך יש לעשות שאלת חכם, אולם נביא כמה דוגמאות מצויות.

עבודה בחול המועד

אדם שיפטרו אותו אם יתחמק מעבודה בחול המועד, מותר לו לעבוד בחול המועד, אף שהעבודה עצמה אינה דבר האבד. אולם אם האדם יכול לבקש שימי החופשה שלו יהיו בחול המועד הרי הוא מחוייב לעשות זאת. כמו כן אסור לעבוד בעבודה שעות נוספות מעבר למה שבעל הבית יכול לחייבו כדי שלא לפטרו. וכן אסור למעביד יהודי להעסיק עובד תוך איום בפיטוריו, כדי שיחשב לעובד דבר האבד. (שמירת שבת כהלכתה פרק סז סעיף יא).

בעל מפעל גדול שיש לו עובדים רבים, ואם יסגור את המפעל בחול המועד יצטרך לשלם סכום גדול לעובדים ולא יוכל לנכות להם את שכר חול המועד, כתב השמירת שבת כהלכתה (פרק סז סעיף יא) שנחלקו הפוסקים האם הדבר נחשב דבר האבד, דעת הגאון רבי משה פיינשטיין שהדבר מותר, ואילו דעת הגרש"ז אויערבך שאינו דבר האבד, ועל המעביד לחשב מראש את הסכמי השכר יחד עם ההודעה בהסכמי העבודה שהמקום סגור בחול המועד.

באופן שגם העובדים שומרי תורה ומצוות והם מעדיפים להמנע מעבודה בחול המועד ולנכות זאת מימי החופשה שלהם, אין היתר להחזיק את המפעל פתוח בחול המועד.

עבודה למנוע חזרת צ'קים

המשנה ברורה (ביאור הלכה סי' תקלט סעיף ה ד"ה אינו) התיר לעבוד בחול המועד בצנעה כדי לפרוע חוב שאם לא יפרע אותו במועד יגרמו לו הפסדים גדולי מכך. ולכן אדם שאם לא יעבוד בחול המועד לא יהיה לו כסף לפרוע צ'קים שכתב, או לשלם חשבון חשמל וכדומה, ויגרם לו נזק גדול מכך, מותר לו לעבוד בצנעה לשם כך.

פתיחת חנות בחול המועד

פתיחת חנות לממכר מזון וצרכי המועד מותרת בחול המועד, אולם אין לרכז בו קניות שאינם נצרכות לחול המועד. ראוי מאד לסגור חנות שאינה נצרכת לצורך המועד, ובמקום שיש בכך הפסדים גדולים יש לעשות שאלת חכם מה מוגדר כדבר האבד בפתיחת חנות.

צרכי חול מועד

דבר שנצרך לצורך חול המועד, אף שהיה יכול לעשותו לפני החג, מותר לכתחילה להשאירו לחול המועד. ולכן אדם שצריך לטחון חיטים לשם הכנת לחם לצורך חול המועד, מותר לו לטחון אותם בחול המועד, ואינו חייב לטחון אותם לפני חול המועד, או לקנות בחנות קמח טחון. אולם אסור לטחון יותר ממה שהוא צריך או אם יש לו כבר קמח טחון בבית. אם יש מעלה בקמח שהוא רוצה לטחון כעת, למשל אם יש לו לחם אך הוא לאפות לחם טרי, או שהוא רוצה מין אחר של קמח, אף שיש לו קמח לבן והוא רוצה קמח מלא [בימיהם נחשב פחות איכותי] מותר. וכאשר הוא טוחן מותר לטחון בכמות גדולה שיהיה בשפע, אך אסור להתכוון לטחון יותר ממה שהוא צריך, כדי שישאר לאחר החג. (או"ח סי' תקלד סעיף א, ובמשנ"ב).

צרכי יום טוב שני

מותר לאדם לבשל בחול המועד לצורך יום טוב שני. (משנה ברורה סי' תקלט ס"ק לט). והקשה הגרש"ז אויערבך (מנחת שלמה ח"א סי' יט אות ב) שהרי אנחנו פוסקים שעשיית מלאכה בחול המועד אסורה מהתורה, בעוד שיום טוב שני קדוש רק מדרבנן, ומכיון שמהתורה זו אינו צרכי המועד, כיצד מותר לבשל. ותירץ כיון שחכמים קבעו שיש להתייחס ליום טוב שני כיום טוב לכל דבר, ועקרו גם דינים מהתורה כגון הנחת תפילין שהוא חיוב מהתורה, והתירו אמירת קידוש ולא חששו שעובר על הוצאת שם שמים לבטלה שהוא איסור מהתורה, התירו גם איסור זה.

אולם נחלקו הפוסקים האם מותר לבן ארץ ישראל רוצה לבשל בחול המועד את סעודות יום טוב שני של אורח מחו"ל, דעת הגר"נ קרליץ (חוט השני חוה"מ עמ' רמג) שאסור. ואילו דעת הגרש"ז אויערבך (מנחת שלמה ח"א סי' יט אות ב) שמותר משום שבן ארץ ישראל מחוייב לדאוג לשמחת יום טוב שני של חברו בן חו"ל. אולם בשמירת שבת כהלכתה (פס"ו הערה כח) כתב בדעת הגרש"ז אויערבך שאין להקל אלא כאשר יש קושי לאורח לבשל בעצמו, ולכתחילה עדיף שבן חו"ל יבשל לצורך יום טוב שני.

צרכי אסרו חג

שבת שחל באסרו חג, כתבו פוסקי זמנינו שמותר להכין בחול המועד לצורך שבת, ואף שלא תיקנו עירוב תבשילים ושבת אינה חלק מהמועד. אולם נחלקו בכך פוסקי זמנינו, דעתו של הגרי"ש אלישיב (ספר הזכרון מבקשי תורה חוה"מ עמ' תשמו) שניתן להכין ללא כל הגבלה. אולם דעת הגר"נ קרליץ (חוט השני עמ' רמג) שצריך לטעום בחול המועד מכל מין שמכין לשבת, אלא שלצורך מצוה כגון שבת או סעודת ברית מילה מותר להרבות ולהכין כמות גדולה מעבר למה שהוא צריך בחול המועד עצמו.

דייג לשם הנאה

במקרים רבים משפחות יוצאות לבילויים שונים המצריכים מלאכות שונות הנעשות לשם שעשוע ובילוי, כגון דייג, או קטיף פירות, עשיית יצירה וכדומה, כאשר אין לאדם צורך כלל בדגים שהוא דג, או בפירות שהוא קטף או ביצירה שהוא יצר, והמטרה הוא רק לבילוי ושעשוע, בשמירת שבת כהלכתה (פס"ז הערה קו) הביא שנחלקו בכך הפוסקים, הגאון רבי משה פיינשטיין התיר, אולם הורה לכתחילה ראוי לאכול מהדגים או הפירות במועד עצמו. אולם הבאר משה אסר. וכן דעת הגרש"ז אויערבך והגר"ש וואזנר (חול המועד כהלכתו עמ' רמד) שאסור.

להסתפר ולכבס

לסיום ראוי להעיר כי האיסור להסתפר ולכבס בגדים בחול המועד אינו מחמת שעושה מלאכה בחול המועד, שהרי האיסור הוא אף אם עושה כן לצורך המועד, וטעם האיסור משום שרצו חכמים שיסתפר ויכבס בגדיו לפני החג, ולכן הכללים באיסור זה שונים, והוא מצריך מאמר נפרד.