מוריד הטל – המשך

מנהג ארץ ישראל הקדום היה להזכיר משיב הרוח ומוריד הטל, ולשאול (בברכת השנים) וברך שנתנו בטללי ברכה. בחרף נהגו לשאול וברך שנתנו בגשמי ברכה.

אבל כאן כתוב בפירוש שזה נתון להחלטת כל אחד!
לא חייבו… ואם רצה .. מזכיר.
על מה דברו חז"ל? על מייסדי הנוסח?

שבוע טוב וקיץ בריא
מה המקור לכך? להחמיר כביכול בדבר שמפורש שהוא מותר? בפרט שלגבי בקשות ברור שמותר לבקש בכל ברכה מעניין אותה ברכה, אפשר לבקש כל בקשה. למה כאן זה כל כך אסור?
נלך מכיוון אחר. מה הדין אם באופן חד פעמי אני רוצה לנהוג כך?

שבוע טוב. אביב פורה ובריא (הקיץ עדיין לא הגיע. אנחנו בחדש האביב על כל המשתמע מכך).

ראשית, במאמרי (שקישורו מופיע בתגובתו של כבוד הרב) התייחסתי לכל המנהגים (הידועים לי, עכ"פ). אכן, יש מנהגים שנקבעו בנוסח התפילה.

עם כל זה, אני דווקא מסכים עם המגיב המכונה "אורח מהצד". כמעט בכל מצווה יש את המצווה ואת ההלכה (בדרך כלל המצוה היא מה שכתוב בתורה שבכתב, וההלכה היא מה שנמסר לנו מחז"ל בתורה שבעל פה).
בעניין התפילה, המצוה היא להתפלל ולבקש מה', וכן לשבח ולהודות. בעקרון, כל יהודי צריך לעשות זאת לפי כחו וכפי השגתו. מכיוון שנתמעטו הלבבות, ובזמננו לא כל אחד יכול לעשות זאת בעצמו, קבעו סדר תפילה קבוע לכל כלל ישראל. את זה ניתן לקבוע כהלכה. עם כל זה, גם כשקבעו אנשי כנסת הגדולה את סדר התפילה, עדיין לא היה נוסח תפילה קבוע (כלומר, ברור שהם חברו נוסח תפילה, אך הנוסח עצמו לא היה מחייב. אלא בכל ברכה יש את העניינים המעכבים באותה ברכה).
בתקופה מאוחרת יותר קבעו נוסח תפילה קבוע לכל קהילה מקהילות ישראל. אצל האשכנזים הנוסח היה קבוע במסמרות הרבה יותר ממה שהיה אצל הספרדים. המקובלים האשכנזיים אף כתבו הרבה מאד סודות לגבי מניין התיבות, האותיות וכדומה בנוסח התפילה. אצל הספרדים היה אמנם נוסח קבוע, אך עד תקופה די מאוחרת לא התייחסו לעניין הזה עד כדי דיון לגבי מילה מיותרת או חסרה (כמו למשל דיון על נוסח "וכתוב לחיים [טובים] [כל] בני בריתך". יסוד הדיון היא ההנחה ששצריך להיות בבקשה זו חמש תיבות).

כך או כך, זה ברור שגם לאחר שנקבע הנוסח (עם כל הסודות שיש מסביב לכל תיבה), עדיין אין כל איסור לשנות וכ"ש להוסיף איזה שבח או בקשה אם האדם מרגיש שזה מוסיף לון בכוונת ובאיכות התפילה.
במחילת כבוד הרב שליט"א, אני לא הייתי מגדיר זאת "לאבד דבר כזה בשביל תחושה כזו או אחרת". מדובר כאן על עניין מסויים מול איכות התפילה.
אגב, אם אינני טועה, כבר כתבתי במסגרת האתר הזה כי פעם שאלני יהודי אחד מה הנוסח היותר מדוייק להתפלל על חולה בברכת רפאנו (הוא ראה שיש בסידורים שתי נוסחאות). אמרתי לו שכל אחד יכול להתפלל איך שהוא רוצה/מרגיש. הלה שאלני מיד הרי צריך להקפיד על מניין תיבות וכו'. הוא לא ידע שמאות שנים אחרי שנכתבו הסודות על נוסח התפילה, עדיין לא נקבע במסמרות באיזה נוסח יש להתפלל על חולה.

זה מזכיר לי נקודה אותה אני נוהג להעלות במסגרות מסויימות: כמחנך נתקלתי יותר מפעם אחת בכל מיני "חוששים" שמאד חוששים מכך שילדיהם "יתפללו על שטויות" (כלשונם). ילד יהודי טהור כבן ארבע או חמש סיפר לאביו שהתפלל שאבא יקנה לו איזה ממתק, ולבסוף… תפלתו התקבלה. האב המסכן, במקום לשמוח בכך שבנו מתחיל כבר להרגיש ולטעום מעט מעניין התפילה, נגש לאחד למלמד ושאל אותו אם לא כדאי להסביר לילד שצריך להתפלל רק על "דברים יותר חשובים". האב נפגע עד עמקי נשמתו כשהמלמד הסביר לו שיתכן מאד כי תפלתו של הילד שהתפלל על גלידה עם פצפוצים, כנה ואמיתית יותר מהרבה תפילות שאביו מתפלל (כן. כולל גם תפילות בברכת אהבה רבה על עלייתו בתורה), ואדרבה הוא צריך לשמוח בכך שילד קטן כל כך יודע להתפלל על דבר כזה.

קראתי את המאמר המקיף. מאד נהניתי. כל הכבוד.
תודה רבה.
אולי מהמאמר הארוך והמפורט, הייתי משתכנע שיש מנהג מסויים (או שהייתי מחליט להוסיף גם בקשת טל, כפי מנהג תלמוד ירושלמי). אבל דווקא מהתגובה (הארוכה) של המגיב, השתכנעתי שלא רק שאין בעיה, אלא אפילו יש בזה מעלה לעשות את זה (ולא רק בעניין הזה. אני אישית לא הייתי מעיז לשנות או להוסיף שבחים מדעתי. אבל לא באתי לחלוק על המגיב בזה).
חוץ מזה, גם לא הבנתי מה שהרב כתב אני מרגיש שזה נוסח שהתקדש במשך מאות שנים. אני לא באתי לשנות מהנוסח, אלא רק להוסיף. ואני חוזר שוב, להוסיף או להשמיט דבר שחז"ל אמרו לא חייבו להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר.