שאלה:
מותר לשקר כשמישהו רוצה שאני אספר לו משהו אישי שאני לא רוצה לספר, ואין לי אופציה אחרת מלהגיד את האמת או לשקר? כי אם כן ככה אפשר לחפור בחיים של כולם ולדחוק אותו לספר את האמת אפילו שלא רוצה.
תודה מראש.
תשובה:
זה בכלל ההיתר לשקר מפני השלום. שהרי האופציה השניה זה לומר לו "בפרצוף" לא רוצה לספר לך".. וזה מעליב…
חג שמח.
מקורות:
והנה ההיתר הנ"ל לשקר מפני דרכי שלום, שורשו בכמה סוגיות מפו'. במסכת כתובות דף טז עמוד ב איתא, תנו רבנן: כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה. אמרו להן ב"ש לב"ה: הרי שהיתה חיגרת או סומא, אומרי' לה, כלה נאה וחסודה? והתורה אמרה: מדבר שקר תרחק! אמרו להם ב"ה לב"ש: לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק, ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר: ישבחנו בעיניו, מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות. עד כאן. זו הסוגי' המפורסמת שהותר לשבח מקח שקנה אדם אל א שאין זה אמת. ובמסכת יבמות דף סה עמוד ב איתא, וא"ר אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: אביך צוה וגו' כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'. ר' נתן אומר: מצוה, שנאמר: ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו'. דבי רבי ישמעאל תנא: גדול השלום, שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו, דמעיקרא כתיב: ואדוני זקן, ולבסוף כתיב: ואני זקנתי, ע"כ. ומבו' שיש לשנות בדברו לצורך השלום. ומפו' שכן גם תלמידי חכמים נהגו במקום הצורך במסכת בבא מציעא (דף כג עמוד ב), דאמר רב יהודה אמר שמואל: בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו: במסכת, ובפוריא, ובאושפיזא. מאי נפקא מינה? – אמר מר זוטרא: לאהדורי ליה אבידתא בטביעות עינא. אי ידעינן ביה דלא משני אלא בהני תלת – מהדרינן ליה, ואי משני במילי אחריני – לא מהדרינן ליה, ע"כ. והיינו שבאותם הג' דברים גם הת"ח לא אמרו אמת, ופי' שם התוס' שההיתר הוא משום דרכי שלום והם רגילים יותר מאחרים.
וכך גם פסק רבינו יונה, שכתב כן בשערי תשובה (שער ג) וזה לשונו: קפא] החלק הרביעי – המשקר בספור הדברים אשר שמע ומחליף קצתם במתכוין, ואין לו תועלת בשקריו ולא הפסד לזולתו, אבל כה משפטו מאהבתו שקר מדבר צדק סלה, ופעמים שהוא בודה מלבו ספור הדברים כולו. והאיש הזה יקל ענשו מצד אחד, על כי אין הפסד לאיש בשקריו ופחזותו, אבל גדול מאד ענשו בעז פניו ואהבת השקר, ויכבד עונו, כי יאהבהו לבלי תועלת. ואמר שלמה עליו השלום (משלי ו, יט): "יפיח כזבים עד שקר", פירוש: אם תראה אדם אשר יפיח כזבים בשיחתו וספור דבריו, תדע כי תביאהו המדה הזאת להעיד שקר באחיו ולענות בו סרה, אחרי אהבתו השקר. וזה החלק התירוהו לקיים מצות ודרישת טובה ושלום. ואמרו (כתובות יז, א): כי מותר לשבח הכלה לפני החתן ולאמר שהיא נאה וחסודה אף על פי שאינו כן. ואמרו (יבמות סה, ב): מותר לשנות בדברי שלום, שנאמר (בראשית נ, טז – יז): "אביך צוה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'". ויש אנשים יחליפו מקצת הדברים אשר שמעו בבלי דעת, כי לא ישיתו לבם לחקור בעת שמעם – גם זאת מדה רעה. ואמר שלמה עליו השלום (משלי כא, כח): "ואיש שומע לנצח ידבר", פירוש: איש נותן לב לשמוע ולהאזין עד תכונת הדברים אשר ידברו באזניו למען יספר אותם על נכון ולא ימצא בפיו לשון תרמית, "לנצח ידבר" – כי יאהבו בני אדם לשמוע דבריו ולא יאמרו לו לעולם: למה תדבר עוד דבריך. עד כאן דבריו. ומפו' כן להדיא שהתירו את השקר לקיים מצות ודרישה טובה ושלום.
וכן פסק המשנה ברורה (סימן קנו ס"ק ד) וכתב שם וזה לשונו: יזהר מליצנות וחניפות וכן ירחק משקר בתכלית הריחוק [עי' שבועות ל"א] אך מפני השלום מותר לשנות [וע' במ"א מש"כ בשם הס"ח וצ"ע בזה]. בג' דברים מותר לשנות במסכתא ובפוריא ובאושפיזא [חו"מ רס"ב ע"ש]. איתא בסוטה בסוף פרק ז' בשעה שקרא אגריפס המלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי וגו' זלגו עיניו דמעות מפני שלא היה מזרע ישראל אמרו לו אחינו אתה ובאותה שעה נתחייבו ישראל כליה על שחנפו לאגריפס דאעפ"י שלא היה בידם למחות מ"מ היה להם לשתוק ולא להחזיקו בכך וזה עונש המחניף בדבר עבירה מחמת יראתו מפניו ואינו חושש על יראת הקדוש ברוך הוא. ומיהו אם מתיירא שלא יהרגנו מותר לו לומר יפה עשית אפילו עבר עבירה. עד כאן דבריו.
