שאלה:
מה הדין בפירור החמץ וזריקתו לבהכ"ס לאחר שעה ד' לפני סוף שעה ה', הרי אינו חזי למידי מכיון שאסור לאכלו ובהרבה מקומות לא מצויים בע"ח או נכרי שדעתו להאכילם החמץ הנשאר וא"כ נמצא שאסור לטלטלו האם באופן זה יצטרך לפוררו ולזרקו לפני סוף שעה ד' וכמדומה משמעות האחרונים לא נראה הכי
תשובה:
במשנה ברורה בסי' תמד ס"ק כא עמד על הערתך, ונראה ממנו שאם אין כל אפשרות להנאה אכן זה מוקצה.
מקורות:
עי' פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תמד: ומשיירין. עיין מ"א. עיין [ריש] סימן רצ"א במ"א.. ערב פסח בשבת אין לסדר המטות וכלים ליום טוב עד הלילה, דאין יום טוב מכין לחבירו, וכל שכן שבת. יראה דמצות מצוה אסור לטלטל בשבת ערב פסח, דאסור באכילה מדרבנן בערב פסח, הוה מוקצה, ושאר מצה יכול ליתן לעופות או לעכו"ם, מה שאין כן זו אין רוצה, כבסימן תמ"ו במ"א אות ג', יע"ש. ולגרור המצה ברי"ב אייז"ן בשבת ע"י ישראל וודאי אסור, וע"י עכו"ם צריך עיון, דאם נאמר כמו שכתב המשנה למלך פרק א' מחמץ ומצה [הלכה ג] דכשמחזיר לסולת י"ל [כולי עלמא] מודים דיש טוחן אחר טוחן א"כ אמירה לעכו"ם שבות ודיעבד אסור בעשה מלאכה בשביל ישראל, ובתוספות שבת קי"ד ב' ד"ה אלא, צ"ע. ועיין מה שכתבתי בפריי שם [משבצות זהב סימן שכא אות י ד"ה עיין]. ומיהו ברי"ב אייז"ן בלאו הכי אסור [מ"א שם ס"ק יב], וי"ל בדיעבד צ"ע בזה.
