שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א,
אחד אמר השבוע אחרי שנאבד לו שעון שאינו ישאל בזכות רבי מאיר בעל הנס עם נתינת צדקה כי שמע בשיעור על עשית מעשה כזה אף שיועיל למצוא החפץ זה יגרום שיתמעטו זכויותיו.
וכששמעתי כזה נראה הדבר לפלא ושאינו נכון. כיון שלא בטוח שיקבל, ועוד אף אם יקבל הרי שאל בזכות תנא קדוש ולא בזכותו ואם נענה גם הלא היה על ידי זכות התנא המפורסם לענין מציאת חפצים שנאבדו?
ואף אם תאמר שמתמעט זכות מפני שזה בגדר של נס, הרי יש צד שבמתן צדקה יש כאן איזה שהוא קניה של עזרה רוחנית או אולי יפסיד זכות אותו הצדקה.
לכן קשה מאוד להבין זה ולא נראה נכון.
אשמח לקבל חוות דעת.
תודה ברכה הצחלה ושלום
תשובה:
שלום וברכה
כיון שלא מדובר בנס, אלא בסגולה שפועלת בדרכי הטבע [הרי מצוי שמוצאים מציאות גם בלי הסגולה], אין בכך כל סעיה. לבקש סיוע מבורא עום זה לא מנכה מהזכויות, זה בסיס של אמונה בה' שהכל ממנו… הבאתי לך מקורות מפורשים לכך שכל הענין נאמר דוקא בדברים שיוצא מדרך הטבע.
מקורות:
בית הבחירה (מאירי) מסכת שבת דף לב עמוד א: לעולם יהא אדם נזהר שלא למסור עצמו לסכנות ואל יסמוך על הנס שאינו יודע להיכן המאזנים מכריעות כלל גדול אמרו השטן מקטרג בשעת הסכנה לעולם יהא אדם מתמיד בתשובה ויתודה היום שמא ימות למחר ואל יטעהו בריאות ושלוה שכמה שערים פתוחים ליכנס בהם ענשו של הקדוש ברוך הוא וכ"ש שצריך לו להתעורר בימי החולי והצרות דרך הערה אמרו מי שחלה אומרין לו התודה אדם יוצא לשוק יהא דומה בעיניו כמי שנמסר לסרדיוט חש בראשו יהא דומה לו כמי שנתנוהו בקולר עלה למטה ונפל למשכב יהא דומה בעיניו כמי שעלה לגרדום ר"ל מקום ששם דנין דיני נפשות שכל העולה לגרדום לידון אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול ואם לאו אינו ניצול ואלו הן פרקליטין של אדם תשובה ומע"ט:
חידושי אגדות למהר"ל שבת דף לב עמוד א: מנכין לו מזכיותיו וכו'. פירוש כאשר עושים לו נס יוצא מן הסדר הטבעי, מנכין לו [מזכיותיו] הבלתי טבעים. [כי הזכיות] אינו דבר טבעי כלל, רק הם לו שמורים לעולם הבא הבלתי טבעי. וכאשר הש"י נוהג עם האדם שלא בטבע, מנכה לו מן זכיותיו אשר אינם טבעיים, שהרי אוכל מה שראוי לו לעולם הבא הבלתי טבעי בעולם הזה, כאשר הש"י עושה לו נס בלתי טבעי ודבר זה מבואר. שאם יחלה וכו'. פירוש כאשר האדם היה עומד בסדר הטבע הכולל, והוא בכלל כל העולם שנוהג על פי סדרו, אין אומרים לו הבא זכות והפטר, שהוא בכלל כל העולם. אבל אם היה יוצא מן הכלל, [מפני שהוא] חולה והרי הוא יוצא מן הטבע [של שאר בני אדם], ולכך צריך זכות [פרטי] שיהיה פטור. וזה שאמר הכתוב כי יפול הנופל ממנו, מאחר שהוא נופל ואינו בתוך הכלל של שאר בני אדם, צריך להביא ראיה זכות עצמו שלא ימות בנפילה זאת. כלל הדבר כאשר יוצא האדם מכלל סדר העולם הכולל, צריך זכות עצמו זכות פרטי.
מהרש"א חידושי אגדות מסכת שבת דף לב עמוד א: ואם עושין לו מנכין כו' מאי קרא קטנתי מכל וגו'. ומה שיש לדקדק בזה אההיא דפ"ק דברכות ויירא יעקב שמא יגרום החטא מפורש באורך שם ועיין פרש"י בחומש וטענת הרמב"ן ונראה ליישב טענותיו מה שטען ואינו נכון בלשון הכתוב עכ"ל. ור"ל שמלת קטנתי הוא מאמר הכמות בכ"מ אבל נתמעטו זכיותיו הוא באיכות ועוד שמקרא קצר הוא שחסר מן הכתוב זכיות שלא נזכר בקרא מדבר מה נתמעט י"ל בזה דגם לפי הדרש דהכא מלת קטנתי אינו יוצא ממשמעו ופירושו שנעשיתי קטן ושפל כמו כי קטן יעקב ודל ע"י שנתמעטו זכיותי כי בהיות זכיותי מרובים הייתי גדול וחשוב בעיניו ונתמעטו זכיותי דקאמר אין זה פי' של מלת קטנתי אלא שהוא בכח המאמר דע"י שנתמעטו זכיותי נעשיתי קטן ושפל וכן משמע הנוסחא של ע"י במסכת תענית שאמרו כל נס שאתה עושה לי אתה מנכה מזכיותי ונמצאתי קטן ועוד דמצינו בכה"ג בהפך שדרשו כי אתם המעט וגו' הממעטין עצמכם כו' דהוי כמו המקטינין עצמכם ומה שטען עוד כי אמר אחר כך ואתה אמרת היטב איטיב וגו' מה יועיל הבטחון ההוא אם גרם החטא אחר כך כו' ע"ש י"ל דמכל מקום אם לא יגרום החטא יועיל הבטחון שינצל מעשו דמיעוט זכיותיו לחוד לא יבטלו ההבטחה כמ"ש בזה בפ"ק דברכות ותדע דלפי מאי דמוקי בפרק קמא דברכות הא דכתיב ויירא וייצר וגו' משום שמא יגרום החטא ואמר אחר כך ה' האומר אלי שוב וגו' ואיטיבה עמך וגו' א"כ תקשי ליה נמי מה יועיל הבטחון ההוא אם יגרום החטא אלא על כרחך צ"ל דמכל מקום יעקב התפלל שלא יגרום לו החטא ותועיל לו ההבטחה ולא תבטל במיעוט זכיותיו שנתמעטו ע"י החסדים כמ"ש אח"כ קטנתי וגו' ומה שטען עוד כי הזכיר גם הבטחה שהיה בחרן כו' והנה אח"כ לא הטיב כלום בכל החסדים שיתמעטו הזכיות ע"י כו' עכ"ל התימה ממנו למה לא נחשב זה לו לחסד גדול שעשה הש"י עמו שהצילו מיד לבן אחר ההבטחה זה שהיתה בחרן שביקש להרע לו לולא שאמר לו הש"י השמר לך מדבר עם יעקב וגו' ודו"ק:
