תרומות – לחץ כאן

כיצד מקיימים מצות שלש סעודות בשבת בערב פסח? ובכל השנה?

בס"ד מאמרנו עוסק השבוע כיצד נקיים מצות סעודה שלישית השנה בערב פסח שחל בשבת, כאשר החל משעה החמישית של היום אסור לאכול הן חמץ והן מצה? מהו מעלתו של סעודה שלישית? אנו שנמצאים בתקופה של עקבתא דמשיחא בחבלי המשיח כיצד ננצל מהצרות הצפויות לפני ביאת המשיח, וממלחמת גוג ומגוג? מאיזה שעה ניתן לקיים מצות סעודה שלישית? האם ניתן לחלק את הסעודה בבוקר לשתים ולקיים מצוה זו? כיצד מי שאין לו לחם, או שאסור לו לאכול לחם יקיים סעודה שלישית? אדם שאין לו תיאבון לאכול לחם, האם יכול לאכול משהו יותר קליל? כיצד ינהג השנה אדם שאסור לו לאכול שמרים. בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.  

כיצד מקיימים מצות שלש סעודות בשבת בערב פסח? ובכל השנה?

השנה ערב פסח חל בשבת, אחד הנקודות המורכבות השנה הוא כיצד לקיים מצות שלש סעודות בשבת, ולמעשה כל פתרון הוא אינו לכתחילה לכל הדעות בשבת רגילה. השבוע מאמרנו יעסוק במצות שלש סעודות בשבת בכל השנה, ולאחר מכן נפרט את השיטות השונות כיצד כדאי לקיימה אותה השנה כשאין אפשרות לאכול חמץ או מצה לאחר שעות הבוקר. בהזדמנות זו נסכם גם לאור הדברים כיצד מקיימים סעודות שבת כאשר אין אפשרות לקיים אותה עם לחם, הן מחמת שאדם נמצא במקום שאינו יכול להשיג זמנית לחם, והן אדם שאסור לו לאכול גלוטן.

הבעיה בקיום מצוות שלש סעודות בשבת זו

תחילה נפרט את הבעיה בשבת זו, ע"פ ההלכה בערב פסח מהתורה מותר לאכול חמץ עד חצות, ומחצות היום יש איסור מהתורה לא רק לאכול חמץ אלא אף להחזיק חמץ. אולם חכמים חששו שמא האדם יטעה בזמנים, ובפרט בזמנם שקבעו את השעות ע"פ השמש, וביום מעונן או גשום קשה היה לקבוע מה השעה המדויקת ביום. ולכן אסרו חכמים לאכול חמץ החל מסוף השעה הרביעית ביום, כמו כן חייבו לבער את החמץ עד סוף השעה החמישית ביום. יש לבדוק בלוח המקומי כיצד באיזה שעה יוצא שעה רביעית ושעה חמישית באיזור מגורכם. לדוגמא בירושלים השנה נץ החמה הוא ב6:34 לפי שעון קיץ. וסוף זמן אכילת חמץ הוא לדעת המגן אברהם 10:11. ולדעת הגר"א ובעל התניא 10:41 לפי שעון קיץ. את תפילת שמונה עשרה של שחרית מותר להתחיל רק בנץ החמה 6:34, מה שאומר שעד סוף זמן איסור אכילת חמץ צריך להפסיק להתפלל שחרית קריאת התורה ומוסף, לאכול סעודת שחרית. לעשות הפסקה בין הסעודות להספיק לאכול סעודה שניה ולגמור לאכול חמץ לכל היותר  בשעה 10:41. מלבד הקושי הטכני בצורה זו, יש בכך גם כמה בעיות הלכתיות, וכפי שנפרט להלן. האפשרות השניה היא להתאמץ לאכול את החלה בסעודה הראשונה לפני סוף זמן איסור אכילת חמץ. אולם אז אין אפשרות לקיים את סעודה שלישית בחמץ, ומצד שני יש איסור לאכול בערב פסח מצה, ונשאלת השאלה כיצד יקיימו את סעודה שלישית בשבת? להבנת הנושא בצורה מושלמת נפרט קודם את הלכות סעודות שבת בכל שבת, ואחר כך נפרט כיצד נקיים זאת השנה.

מצות שלש סעודות בשבת

חז"ל (שבת קיז:) למדו מהפסוק (שמות טז כה): 'וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה', הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה', שמשה רבינו אמר לעם ישראל 3 פעמים היום ללמד שיש חיוב לאכול 3 סעודות בשבת. בגמרא נחלקו האם הכוונה שביום השבת צריך לאכול 3 סעודות מלבד הסעודה של ליל שבת, או שמא הכוונה 3 סעודות עם הסעודה של ליל שבת. ולהלכה נפסק שהכוונה 3 סעודות עם הסעודה של ליל שבת. המכילתא (בשלח מסכתא דויסע פ"ד) מבאר, ששלשת חלקי הפסוק נאמרו ע"י משה רבינו בזמנים שונים במהלך השבת. בבוקר בני ישראל רצו לצאת לחפש מן, ומשה רבינו הורה להם אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כלומר אכלו היום מה שנשאר לכם מאתמול משום שהיום לא ירד מן. אחה"צ שוב רצו ישראל לצאת לחפש מן, ושוב הורה להם משה רבינו לאכול את מה שנשאר מהבוקר כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' ולא תמצאו מן. אח"כ פחדו עם ישראל שמא יותר לא ירד מן, ועל כך אמר להם משה רבינו שאל דאגה רק 'הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה', אך מחר ישוב המן לרדת כרגיל. המלבי"ם (שמות טז כה) הוסיף שאף כאן יש הוראה לאכול בשבת את מה שנשאר מהסעודה הקודמת, ולא לדאוג שמא לא ירד מחר מן. מדברים אלו למדים אנו כי משה רבינו הורה לעם ישראל 3 פעמים שונים במהלך יום השבת לאכול סעודת שבת, וכאמור נחלקו בגמרא האם 3 הפעמים הללו היו ביום השבת מלבד סעודת ליל שבת, או שמא ההוראה הראשונה היתה בליל שבת. ולהלכה אנו פוסקים שדי ב3 סעודות בשבת כולל סעודת ליל שבת. בזוהר הקדוש (תיקוני זוהר תקון כא נז.) נאמר ששמירת שבת כוללת שיוסיף סעודה אחת מהרגלו בחול, [בזמנם נהגו לאכול 2 סעודות ביום], וכפי שנדרש מהפסוק שיאכלו 3 סעודות בשבת. ובכל סעודה יוסיף דבר, אם רגיל ביום חול לאכול לחם ויין, בסעודות שבת יוסיף גם בשר.

מעלת 3 סעודות בשבת

בגמרא (שבת קיח:) אף שיבחו את מי שזוכה לקיים מצוה זו, וכפי שאמר רבי יוסי 'יהיה חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת', ורב נחמן אמר שהוא יודע שהוא יזכה לשכר משום שהוא מקפיד לקיים מצות שלש סעודות בשבת. הברכי יוסף (או"ח סי' רצא סק"א) כתב שאם ע"פ הנגלה הזהיר השולחן ערוך (סי' רצא סעיף א) להזהר מאד בקיום מצוה זו, ע"פ הסוד צריך להזהר עוד יותר, וכפי שמצינו שרבי שמעון בר יוחאי ביום הילולא שלו (אדרא זוטא האזינו רפח:) לא שיבח את עצמו אלא במעלה זו שמימיו לא ביטל מצוה זו. בגמרא (שבת קיח.) נאמר: 'אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא, כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנום, וממלחמת גוג ומגוג'. בימינו אנו שעומדים אנו בתקופה של עקבתא דמשיחא, והנביאים התנבאו כי לפני ביאת המשיח יהיו צרות ויסורים שהם חבלי הלידה של משיח, [רש"י (שם) פירש, שזהו ההסתה שתהיה כנגד תלמידי חכמים לפני בדור שהמשיח מגיע בו],  ומלחמת גוג ומגוג שבו חלק גדול מעם ישראל יהרגו, ראוי להתאמץ במיוחד במצוה זו, ובזכות כך נזכה כולנו להנצל מחבלי המשיח מלחמת גוג ומגוג, ובכלל נזכה ביום הדין להנצל מגיהנום. בזוהר הקדוש (זוהר חדש אחרי עט.) הרחיב שמהפסוק הנ"ל נלמד שצריך לאכול שלש סעודות בשבת, וזהו עונג שבת שהוא ראשי תיבות 'עדן נהר גן' [ובכך זוכה לגן עדן], והוא מציל מג' גלויות. רבי שמשון רפאל הירש (שמות טז כה) כותב: 'עתה יובן טעמה של מצות הסעודה השלישית בשבת, שחז"ל לומדים מן המקרא הזה. ה' לא אסר לנו לרכוש ולייצר את מצרכי חיינו בשבת – כדי למעט את הנאתנו ושמחתנו, אלא כדי להעניק להנאתנו ולעשייתנו – על ידי קבלת עול מצוותיו – את הברכה ואת החשיבות הראויות לכבוד האדם. אכן, מחשבה שכזאת וטיפוחה בלב האדם – כוחם יפה לרומם את האדם ולהצילו מעל כל פורענות שה' מביא על ישראל, על האדם היחיד ועל כל העולם המדיני – החברתי, כדי לחנך את האדם, לזקקו ולטהרו, וכדי לסלול דרך למחשבה הזאת בלבו'.

זהירות בקיום מצוה זו

השולחן ערוך (סי' רצא סעיף א) כותב 'יהיה זהיר מאד לקיים סעודה שלישית'. וביאר החיד"א (מחזיק ברכה סי' רצא סק"א) שאם האדם יקיים בהידור רב את סעודת ליל שבת וסעודת יום שבת, עדיין לא ניכר האם עשה זאת לכבוד שבת ושכרו מהשמים רב, או להנאת גופו ולא מגיע לו על כך שכר, וכשהוא קובע סעודה מיוחדת לכבוד שבת, הדבר מוכיח שגם שתי הסעודות האחרות הם לכבוד שבת, ולכן מקבל שכר אף על הסעודות הראשונות. וכתב המשנה ברורה (סי' רצא סק"א) שאף אם אין לו כסף לסעודה זו, וצריך לקחת לשם כך הלואה כדי לקיים סעודה שלישית, מחוייב להשיג הלוואה לשם כך. וכן קופת הצדקה המקומית חייבת לדאוג אף לעני עובר אורח שיהיה לו די מזון ל3 סעודות בשבת.

אדם שאינו רעב

השולחן ערוך (או"ח סי' רצא סעיף א) פסק, שגם מי ששבע יקיים סעודה שלישית בפת בשיעור כביצה. [100 סמ"ק לשיטה המחמירה יותר]. והמשנה ברורה (סק"ב) הוסיף שהכוונה מעט יותר משיעור כביצה. ויש הסוברים שדי בכזית [27-45 סמ"ק]. וכתב שטוב להחמיר אם הוא יכול. אולם אדם שמרגיש צער באכילתו מכל סיבה שהיא, אינו חייב לאכול כלל, כיון שסעודת שבת ניתנה לעונג ולא לצער. ואם אוכל אכילה גסה [כלומר שהוא קץ באוכל מחמת שהוא שבע] אינו יוצא ידי חובה. אמנם השולחן ערוך הוסיף שעל כך נאמר (קהלת ב יד): 'הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ', וראוי לאכול בסעודת הבוקר בצורה שעדיין ישאר לו תיאבון לאכול סעודה שלישית כדין. ולכן לכתחילה ראוי לאכול לפחות מעט יותר מ100 סמ"ק פת, אולם אם קשה יאכל 45 סמ"ק, או לפחות 27 סמ"ק פת. אך אם יש לו צער או שהוא קץ באכילה אינו חייב לאכול.

זמן סעודה שלישית

נחלקו הראשונים ממתי אפשר לקיים סעודה שלישית: שיטת ההלכות גדולות (מה' י-ם תשלב עמ' 189; הובא בספר העיתים סי' קצג; ר"ן שבת מג: ד"ה ת"ר; ועוד) שנוהגים להפסיק באמצע סעודת שחרית, לפרוס מפה ולברך ברכת המזון, ושוב ליטול ידים לברך המוציא לאכול כביצה נוספת של פת, ושוב לברך ברכת המזון ולסיים, ובכך מקיימים את מצות שלש סעודות בשבת. אולם ראשונים רבים נחלקו על כך וציינו מספר בעיות בפתרון זה. א. התוספות (שבת קיח. ד"ה במנחה) כתבו, זמנה של סעודה שלישית היא רק מזמן מנחה גדולה [חצי שעה לאחר חצות היום], וקודם לכן אינו יוצא ידי חובת סעודה שלישית. ב. התוספות (שבת קיח. ד"ה במנחה) כתבו עוד, כיון שאינו צריך מחמת רעבונו להפסיק לאכול, לברך ברכת המזון ושוב ברכת המוציא ושוב ברכת המזון הרי זה ברכה שאינה צריכה [אסור לאדם להכניס את עצמו למצב שהוא מרבה בברכות]. ג. האור זרוע (ח"ב סי' נב) כתב, שמעלת 3 סעודות בשבת היינו בשלשה זמנים שונים ביום, משום שבשעה שאדם רעב לאחר שעבר שיעור זמן מהסעודה הראשונה לכבוד שבת הוא אוכל שוב, ואילו ביום רגיל אינו מענג את עצמו כל כך וממתין עד סעודת הערב, או שמסתפק בטעימת פרי, אולם במה שמפרק סעודה אחת לשתים אין כאן שום כבוד שבת, ואין ענין שיהיה 3 פעמים ברכת המזון. והנה המהר"ם רוטנבורג ותלמידו הרא"ש (שו"ת הרא"ש כלל כב סי' ד; תשבץ קטן סי' כא) סוברים שאכן יש לחשוש לטענה הראשונה שאין יוצאים בסעודה שלישית לפני זמן מנחה גדולה, אך לא חששו לשתי הטענות הנוספות, וסברו שאם התחיל לאכול סעודה ראשונה לפני חצות ונמשך הסעודה עד חצי שעה לאחר חצות, ומרגיש שאם יגמור לאכול שוב לא יהיה לו תאבון לאכול סעודה שלישית, אולם כעת שהוא בתוך הסעודה הוא מרגיש שהוא יכול לחלק את הסעודה לשתים ובכך הוא יכול לאכול כביצה פת נוסף לשם סעודה שלישית, הדבר מותר. וכך נהגו המהר"ם מרוטנברג והרא"ש בעצמם. ואין לחשוש לברכה שאינה צריכה כיון שהוא עושה כן לכבוד שבת, ומכיון שחייב לאכול שלש סעודות. אמנם כתב הרא"ש שאין להורות כן כהנהגה לרבים, משום שיבואו לטעות ולחלק את הסעודה גם לפני זמן מנחה גדולה. למעשה השולחן ערוך (או"ח סי' רצא סעיף א-ג) פסק שאין לחלק את סעודת הבוקר לשתים, ואין יוצאים ידי סעודה שלישית אם אכלו לפני זמן מנחה גדולה [חצי שעה לאחר חצות], אך אם נמשך הסעודה לאחר זמן מנחה גדולה ומרגיש שאם יסיים את הסעודה שוב לא יהיה לו תיאבון לאכול, מותר לחלק את הסעודה, [הדבר מצוי בפרט בשבת חורפית קצרה]. ויחליפו את המפה יברכו ברכת המזון. ושוב יטלו ידים ויאכלו סעודה שלישית וכתב המשנה ברורה (ס"ק יד), יפסיק ויקום ממקומו ויצא למקום אחר, אך הנשאר במקום הסעודה הוי כסעודה אחת, ולא יצא ידי חובתו. אולם כתב המשנה ברורה (ס"ק יד) שאין להורות כן לרבים שמא יטעו ויחלקו גם את הסעודה בבוקר. והוסיף הרמ"א שאם מרגיש הוא יוכל לאכול שיעור כביצה פת מאוחר יותר, עדיף לא לחלק את הסעודה, ולאכול מאוחר יותר.

במה יוצא ידי סעודה שלישית

שיטת התוספות (סוכה כז. ד"ה במיני; יומא עט: ד"ה במיני) הסמ"ג (עשין כז) והגהות מיימוניות (שבת פ"ל ה"ט) שצריך דוקא פת. וכן משמעות הרמב"ם (שבת פ"ל ה"ט). והטעם משום שדין שלש סעודות נלמד מהמן, והמן קרוי לחם. הרא"ש (סוכה פ"ב סי' יג) והגהות מיימוניות (שבת פ"ל ה"ט) כתבו, שאף אם יוצא שלא בפת היינו דוקא דבר מחמשת מיני דגן, אך לא בשר ודגים וכל שכן שלא פירות. וביאר המשנה ברורה (סי' רצא ס"ק כד) כיון שכבר סעדו בבוקר אין הדרך שאדם תאב ללחם, ולכן גם מיני מזונות נחשבים סעודים. התוספות (סוכה כז. ד"ה במיני; יומא עט: ד"ה במיני) כתבו, שאף אם יוצא שלא בפת היינו בשר ודגים שמלפתים את הפת, אך לא בפירות. שיטת רבינו יונה (ברכות לו: ד"ה ברכת) הר"ן (שבת מד. בדפי הרי"ף ד"ה ואיכא) ושבלי הלקט (סי' צג) בשם רבינו יצחק שיוצא גם בפירות. ובשבלי הלקט (שם הובא בב"י סי' רצא) הוסיף שאחיו רבינו יהודה הקפיד לצאת דוקא בפירות משבעת המינים. והפרי מגדים (משב"ז סי' רצא סק"ב) ביאר ששבעת המינים משביעים את האדם יותר משאר המינים, ולכן מחייבים ברכה אחרונה מעין שלש. ולמעשה השולחן ערוך הביא את כל השיטות להלכה, וכתב שהעיקר כדעת הסוברים שצריך לעשותה דוקא בפת, ורק אם הוא שבע ביותר ואינו יכול לקיימו בפת יכול להקל. והרמ"א וכן בערב פסח שחל בשבת.

סעודה שלישית בשנה זו

כאמור בשנה זו ישנו בעיה לקיים סעודה שלישית, שהרי ראינו לעיל שאפשר לקיים את סעודת שלישית רק בחצי לאחר חצות היום, בזמן זה אסור כבר לאכול חמץ, ומצד שני מצה אסור לאכול כל ערב פסח, ונשאלת השאלה כיצד נקיים מצוה זו השנה, ויש מספר שיטות מהו הדרך הטובה ביותר:

מצה עשירה

השולחן ערוך (סי' תמד סעיף א) כתב שיקיימו אותה במצה עשירה [מצה שלשו אותה עם ביצים או מיץ פירות טבעי ללא טיפת מים]. ונחלקו הראשונים מה דינה של מצה זו, לדעת השולחן ערוך (או"ח סי' תסב סעיף א-ד) להלכה היא כשרה לפסח, ואילו לדעת הרמ"א (שם סעיף ד) יש לחשוש לשיטות שהיא ממהרת להחמיץ ואין להשתמש בה בפסח אלא רק בשעת הדחק לזקן וחולה. [כמו כן יש הגבלות נוספות לדעת האחרונים בצורת עשיית המצה]. אמנם השולחן ערוך כתב שעצה זו ניתן לעשות רק עד שעה עשירית [בירושלים השנה ב3:50], אולם לאחר שעה עשירית בערב פסח אסור לאכול מצה עשירה. אולם הרמ"א (שם) נחלק על השולחן ערוך, וכתב שבני אשכנז אין נוהגים לאכול מצה עשירה בערב פסח. דעת רוב האחרונים שכוונת הרמ"א כיון שהאשכנזים נהגו שלא לאכול בפסח מצה עשירה, ולכן גם בערב פסח לאחר חצות שאסור לאכול חמץ אין לאכול מצה עשירה. אולם דעת הגר"א שכוונת הרמ"א לפסוק כדעת הראשונים הסוברים שכפי שיש איסור לאכול בערב פסח מצה, יש גם איסור לאכול מצה עשירה, ולכן אין אפשרות לקיים את סעודות שבת במצה עשירה. ולדעת הגר"א גם את הסעודה בבוקר לפני זמן איסור אכילת חמץ אין לקיים במצה עשירה. ויש להעיר שגם הבן איש חי (שנה א' צו ער"פ בשבת אות ה) כתב שיעשה את סעודה שלישית בפירות אחר מנחה, וטוב לעשותה בפירות משבעת המינים שברכתם מעין שלש. [במאמר המוסגר נעיר כי לגבי המוצר המצוי שנמכר בימינו בשם עוגיות מצה עשירה תחת השגחה, נחלקו פוסקי זמנינו מה דינה. דעת המשנה ברורה (בה"ל סי' תסב סעיף ג ד"ה ללוש) שמצה עשירה שיש בה שמרי יין היא חמץ גמור, ויש הסוברים שגם סודה לשתיה ועזרי התפחה דינם כך. אולם דעת הגר"ע יוסף (יביע אומר ח"ט או"ח סי' מב) שהיא כשרה לספרדים, ואף נתן על כך השגחה, אך הורה שהמוכרים צריכים להודיע לאשכנזים שלשיטתם היא אסורה באכילה. אך דעת הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי ח"ד שבת סי' לז) והאור לציון (ח"ג פי"א אות יב) שבצורה שהיא נעשית כיום היא אסורה גם לספרדים, ואין להשתמש בה אף בערב פסח. ובאור לציון כתב: 'מצה עשירה שהוכנה בבית מיין ביתי, בזהירות כראוי מותרת באכילה. אלא שמצויים מכשולים שונים, ומי שאינו בקי בכל פרטי הכנתה ימנע מאפיית מצה עשירה בבית'. וראה בהערות שם את הזהירות הנדרשת והראויה בהכנה לדעתו. ולכן בן עדות המזרח הרוצה להשתמש בעצה זו יברר היטב את דעת רבותיו בענין].

קיום סעודת שבת במאכלים כשרים לפסח שאינם מחמשת מיני דגן

הרמ"א (סי' תמד סעיף א) כתב שיקיים את סעודת שבת בפירות או בבשר ודגים, וכתב המשנה ברורה (סק"ח) שעדיף לקיים את הסעודה בבשר ודגים ודברים שהדרך לאכול בתוך הסעודה יחד עם הפת, מאשר בפירות. וכן יזהר שלא לאכול יותר מדי, כדי שאכילת המצה בליל הסדר תהיה בתיאבון.

קיום סעודת שבת בקניידלך ומצה מבושלת

המשנה ברורה (סי' תמד סק"ח) כתב, שאם הוא לפני שעה עשירית [בירושלים השנה 3:50] יכול גם לקיים סעודה שלישית בקניידלך [מאכל העשוי מקמח מצה עם ביצים ושמן וכדומה שבושל במרק או במים]. לפתרון זה יש מעלה על בשר ודגים או פירות כיון שהוא עשוי מחמשת מיני דגן וברכתו מזונות, אולם יש בה חסרון מסויים כיון שלדעת הגר"א בערב פסח אין לאכול אף מצה מבושלת. ובמשנה ברורה אף שפירט שעדיף לאכול בשר ודגים מפירות, לא פירט האם עדיף קניידלך מבשר ודגים. [הגר"ש דבלצקי (הובא בסוף מקראי קודש) בכל שנה היה נמנע מלאכול קניידלך או מצה מבושלת בערב פסח משום דעת הגר"א, אולם כשחל בשבת אכל כדי לקיים סעודה שלישית בצורתה המהודרת יותר]. אמנם כל זה בקמח מצה שעברה תהליך בישול, אך עוגה העשויה מקמח מצה, יותר חמור, ולכתחילה אין לאוכלו בערב פסח.

חלוקת סעודת שבת לשתים

המגן אברהם (סק"א) והמשנה ברורה (סק"ח) כתבו שראוי לחלק את סעודת שבת בבוקר לשתים, [וכפי שנאמר לעיל שיברך ברכת המזון ויחליף את המפה, ויצא מהמקום, וראוי להמתין כחצי שעה, ושוב יחזור לשולחן ויטול שוב ידיו ויברך שוב המוציא]. כך שלדעת ההלכות גדולות הוא יוצא ידי חובה בפת, ואף שתמיד אנחנו מחמירים שאינו יוצא ידי חובה, לפחות לשיטה זו יוצא ידי חובה, אולם בנוסף יעשה לאחר מנה גדולה את אחד מהאפשרויות הנ"ל, ובכך לדעת התוספות והראשונים הסוברים שאי אפשר לקיים את סעודה שלישית לפני זמן מנחה גדולה יצא ידי חובה לפי השיטות שיוצא גם בשאר מאכלים. וכן כתב בשבט הלוי (חי"א סי' קטז) שראוי גם לחלק את הסעודה בבוקר, וגם לאכול שוב פירות או בשר ודגים או עוגה כשרה לפסח שאינה עשויה מקמח מצה. אך הזהיר שאם בשעה שרוצה לשבת לאכול שוב הוא קץ באכילה והוא אכילה גסה אין לאכול שוב. ובביאור הגר"א כתב, שהשיטה לחלק את הסעודה בבוקר היא העיקרית להלכה. [ממשמעות דבריו נראה שבכל שבת אינו ניכר שהוא לכבוד שבת שסועד שוב בבוקר, אך בשבת זו שאסור לאכול פת בין חמץ ובין מצה ולדעתו אסור לאכול אף מצה עשירה או מצה מבושלת, וכיון שכן הזמן לסעוד ג' סעודות הוא רק בבוקר, וניכר שהוא לכבוד שבת]. המשנה ברורה (סק"ד) כתב עוד, שבשבת זה משכימים להתפלל, ולא יאריכו בתפילה הרבה כדי שיספיקו לגמור לאכול את החמץ בזמן ולא יבואו לידי מכשול חס ושלום. הבן איש חי (שנה א' צו ער"פ בשבת אות ב) הוסיף שגם אם יש חתן לא יוסיפו עליות, אך למרות שצרך להשכים ולהזדרז לא יתפללו במהירות ובחפזה.

שיטת הזוהר שאין סעודה שלישית בשבת זו

בזוהר (אמור צד:) הובא שבשבת זו אין אפשרות לקיים מצות סעודה שלישית, ולכן רשב"י עסק במעשה מרכבה, ובכך הכין סעודה למלך. וע"פ זה הובא בשל"ה, מגן אברהם (סק"ב), ביאור הגר"א, ומקור חיים (סק"א) שראוי בשבת זו לעסוק בתורה בזמן זה, להשלים את העדר היכולת לקיים סעודה שלישית כראוי בשבת זו.

אכילת מצה עשירה בליל שבת ובשבת בבוקר

הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"א סי' קנה) נשאל באדם שאינו רוצה שיהיה חמץ בבית בשבת, עקב הקושי לנקות בשבת ולבערו בשבת, ולכן רוצה לקיים את סעודת ליל שבת או סעודת שבת בבוקר לפני זמן איסור אכילת חמץ במצות. ועל כך השיב האגרות משה שנחלקו בכך הראשונים, ובשבת בבוקר בודאי חובה לחשוש לדעות האוסרות לאכול אף בבוקר מצה, אולם בליל שבת אין למחות ביד המקילים לאכול מצה כשרה לפסח, אך ראוי להחמיר ואף בליל שבת להמנע מלאכול מצה. אך כתב שמי שמפחד להכניס חמץ הביתה בשבת משום שהוא יתקשה לנקות אותו, ולבער אותו, יכין מצה עשירה הכשרה לפסח מעיקר הדין, ולכן אף יפול פירורים או שלא יצליח לבער הכל, מעיקר הדין אינו חמץ, אלא שנהגו האשכנזים להחמיר שלא לאכולו לאחר זמן איסור אכילת חמץ בשבת בבוקר. [יש להעיר שדעת האגרות משה (או"ח ח"א סי' קנד) שיש להחמיר במצה עשירה אף אם אין בו טיפת מים, שאם שהה 18 דקות הוא נחשב חמץ נוקשה. ולכן אם משתמש במצה עשירה קנויה רגילה, ראוי לנקות אחר האכילה כראוי ולהזהר שלא יתערב עם כלי פסח, ואין כל כך רווח מכך, אלא שאם לא ניקה טוב לפי שיטות מסוימות אינו חמץ]. ודעת שבט הלוי (חי"א סי' קטז) שמעיקר הדין ניתן לאכול עד סוף זמן אכילת חמץ מצה עשירה, אך כבר נהגו להתרחק גם מזה, ולצורך קטן או חולה קצת אפשר להקל בפשיטות.

סיכום

בשנה זו יכינו לחם משנה לכל סעודה בשיעור מצומצם, ואם יש צורך יקנו לחמניות או פיתות קטנות. את סעודת ליל שבת יאכלו כרגיל, סעודת שבת בבוקר יש לסיים לכל היותר עד סוף זמן אכילת חמץ, וכיון שהוא איסור דרבנן ושעת הדחק ניתן להקל כדעת הגר"א ובעל התניא [בירושלים לשעון קיץ 10:41]. ולכן ישכים להתפלל בנץ. מי שיכול יחלק את הסעודה לשתים, והיינו לאחר אכילת מעט יותר מכביצה פת ותבשיל אחד, יעשה הפסקה של חצי שעה, ויקום מהשולחן, ויערוך שוב את השולחן או יחליף את מפת הניילון, ואז יטול שוב ידיו ויאכל עוד כביצה ויסיים את הסעודה, אולם יש להזהר שלא לאכול חמץ לאחר זמן האיסור. ואם איחרו לא יאכלו חמץ כלל, ובודאי שלא יחלקו את הסעודה. לאחר מכן חצי שעה לאחר חצות יאכל בשר ודגים או תוספות שנהוג לאכול עם ארוחה הכשרים לפסח לשם סעודה שלישית [אף אם חילק את סעודתו, כדי לצאת ידי כל הדעות]. ואם קשה יאכל פרי. אך יזהר שלא לאכול יותר מדי שישאר לו תאבון לאכילת מצות בליל הסדר. הנוהגים לאכול שרויה יכולים לאכול קניידלך או מאכל אחר מקמח מצה שבושל מים, אולם לא יאכלו מאכל מקמח מצה שנאפה או טוגן. וכמו כן לא יאכלו מאכלים אלו לאחר שעה עשירית [מופיע בלוח המקומי בירושלים השנה הוא 3:50 לפי שעון קיץ]. וכן הנוהגים לעשות סעודת שלישית במצה עשירה. אדם שאסור לו לאכול גלוטן או שאין לו לחם יקיים כל השנה את סעודות שבת בבשר ודגים ובתוספות המזינות ומהוות תחליף לסעודה. אדם שאסור לו לאכול שמרים, בכל השנה יאכל מצות, השנה בסעודת הבוקר יכול לאכול מצה עשירה עד זמן איסור אכילת חמץ, אף אם הוא נמנע מלאוכלו בפסח, או קנידלך וכדומה מקמח מצה.

Join the Conversation

2 Comments

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל