שאלה:
בהלכה מובא שניתן להפקיד חלק מכספי המעשרות בגמ"ח ובעתיד להשיא איתם את ילדיו [ויש בזה כל מיני תנאים עד איזה סכומים וכד' אבל זה העקרון הבסיסי]
האם יכול מדי פעם "להלוות" כסף מהגמ"ח שאליו הפקיד.
היינו שמלווה סכומים מעבר למה שנותנים ללווה, כי פשוט לא נחשב כמו לווה אלא מושך את ההפקדה שלו לתקופה קצרה ובעתיד יחזיר שני.
השאלה לא מצד הלכות ריבית. אלא מצד שימוש בכספי מעשר. כלומר האם מהרגע ששם בגמ"ח לצורך מעשר מותר רק לאחרים להשתמש בזה לגמ"ח ולא עצמו אסור.
במידה ואסור האם יכול כנגד זה ללוות כסף מהגמ"ח כמו שאר לווים [רק סכום שבד"כ לא מלווים לסתם לווה]. ובעל הגמ"ח יתן לו למרות שזה סכום גדול, כי יודע שיש לו כסף כנגד זה בגמ"ח ואין חשש שלא יפרע
תשובה:
שלום וברכה,
אדם שהפקיד כסף בגמ"ח מותר לו לקבל הלוואה מהגמ"ח ככל שאר האנשים. העובדה שהפקיד לא מגרעת חלקו יותר משאר אנשים. הכסף נמצא בגמ"ח והוא מקבל הלוואה מהגמ"ח ולא שמשתמש בכסף שהפקיד אלא בכסף הכללי.
בהצלחה.
אבל השאלה האם יכול לקבל יותר מאנשים אחרים, כי לוקח את כספו. או שזה נקרא שימוש בכספי מעשר לדברי הרשות?
לאותו אדם שהפקיד כספי מעשרות יש לו זכות ככל אדם אחר שלווה מהגמ"ח ולא יותר.
כלומר הוא לא רשאי למשוך מדי פעם את כספי המעשרות לשימושו האישי ולחזור ולהפקיד אותם אחר זמן?
הרב כתב פעמיים שכן רשאי…
יש לי כאן איזה חוסר הבנה
הרב כתב שרשאי כשאר לווים, הוי אומר שאם למשל מקובל להלוות לכל הלווים עד סכום של 10,000 ש"ח, יכול גם הוא ללוות עד 10,000 ש"ח.
ואחרי זה שאלתי האם מותר לו למשוך את הסכום שלווה. כלומר למרות ששאר לווים לווים עד 10,000. מ"מ אם הוא הפקיד למשל 50,000, מותר לו למשוך [לתקופה זמנית] את כל ה50,000.
על זה לא ראיתי מפורש מהרב להיתר. ולכן שאלתי האם גם זה מותר
סליחה אם הארכתי.
אדם שהפקיד כסף בגמ"ח ודאי יכול למשוך את הכסף מתי שרוצה. ואחרי שהכסף בידו מותר לו ללוות ממעות צדקה אם עדיין לא באו ליד העניים.
השאר תגובה