מחוסר תעסוקה כ3 שנים מאז סיום לימודי התואר – מעוניין בעצה

שאלה:

כבוד הרב, אשמח להתייחסות מצדך לסיפורי ושאלתי למרות שאין זו שאלה הלכתית.

אני בחור בן 30 וקצת, בוגר לימודי חינוך והוראה בהצטיינות(בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה מקצועית), בעבר ריכזתי תחומים, לימדתי, הדרכתי, הנחתי וכו'.

אך משבר אישי שקרה בסמוך לסיום לימודי התואר גרם לי לקפוא לתקופת חיים לא קצרה:

דיכאון וחרדה שהתפתחו בי, בעיות רפואיות פיזיות כרוניות נוספות שאני לומד להכיל ולחיות עמן (לא בעיות רציניות ברמה של נכות/ מוגבלות, אך מהוות מטרד) , הפיכתו של קרוב משפחה קרוב לאדם הנדרש לטיפול סיעודי, העדר אפשרות לתמיכה כלכלית – מגיע ממשפחה לא מתפקדת ממעמד סוציו אקונומי נמוך ובכלל נעדר סביבה תומכת ומבינה (בפן החברתי חלק גדול מכך הוא באשמתי, ההתכנסות שלי פנימה הרחיקה חברים רבים – לפני כן הייתי אדם עם חיי חברה עשירים).

(מקווה שזה לא ישמע כהתקרבנות ותירוצים, זה לא המסר שניסיתי להעביר – כל חיי נעתי קדימה למרות תנאי פתיחה לא טובים – הם היוו לי מנוף מנטלי).

וכך יוצא שלא עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר (סיימתי את לימודי התואר בסוף 2017 ורק בקיץ 2020 התחלתי לעבוד בחברת סיעוד באופן רשמי כמטפל בבן משפחה במשרה חלקית – בנוסף זה ממלא לי את משבצת התעסוקה בקורות החיים לעת עתה).

שאלתי היא כזו:

האם כרגע לפנות לכל אפיק של תעסוקה במשרה מלאה רק כדי להתפרנס ולהוציא את עגלת חיי מהבוץ, להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לשכור דירה, לחסוך מעט ולהמשיך להתפתח: עבודות שלא יתרמו לי בהשבחת הקורות החיים שלי ולא יקדמו אותי אל עבר קריירה יציבה (נאמר עבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת, המשך עבודה כמטפל סיעודי, קופאי, מפעל, סופרים, פקח בתחבורה ציבורית, עבודות סטודנטיאליות, מלונאות) — עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא.

בתכנית זו המחשבה היא לעבוד בעבודות אלה כשנה במשרה מלאה. ובמקביל להתנדב בדבר מה שיעשיר לי את הקורות חיים.

או שעדיף שאתעלה על עצמי כבר עכשיו, אתעלה החרדה והספקות שלי ואפנה לאפיק של עבודה הדורש השכלה או הכשרה אקדמית, נגיד לעבוד בתחום הכשרתי, בהוראה ובעבודה עם נוער/ ועבודות אחרות אשר כן יעשירו את הקורות חיים שלי ויהוו עבורי מנוף להתפתחות מקצועית (או עבודות "חברתיות" אחרות?

תודה

תשובה:

שלום וברכה

ראשית, התרשמתי מאוד מההתנסחות שלך, ניכר שאתה בעל מודעות עצמית גבוהה, ויכולות גבוהות בעז"ה להתקדם ולהצליח.

לעצם השאלה, קשה מאוד לייעץ, כיון שאינני יודע מה היכולות שלך כרגע מבחינה נפשית וטכנית מעשית. כלומר לשבת כל הזמן בבית ולשלוח קורות חיים זה לא תכלס, לא רק כלכלית אלא גם נפשית… העולם יוצא עכשיו מהקורונה והחיים חוזרים לשגרה, והדרך להתפתח חברתית ונפשית כרוכה בלי ספק ביציאה מלאה מהבית למקום פעיל עם אנשים עבודה סיפוק והצלחה. אם יש לך יכולת להתחיל להתקדם אפילו במשהו נמוך יחסית אבל בתחום ההתמחות שלך, זה ודאי עדיף משתי סיבות, גם לצורך ההתקדמות העתידית וגם מצד החוויה הנפשית, הרי שם אתה חי ובזה אתה מאמין ואת זה אתה רוצה. אבל אם זה לא הולך כרגע מכל סיבה שהיא, קח משהו אחר, גם אם זה משהו שלא מקדם אותך בקורות חיים, ובלבד שלא יסיג אותך לאחור. ומאוד חשוב להשתדל שזה יהיה מקום נעים ככל האפשר, עבודה מדכאת לא טובה כאן [למשל עבודה בסיעוד, היא עבודה מאתגרת ומקנה סיפוק עצום, והיא מצוה יום יומית, אבל אם אתה מרגיש שזה מדכא אותך, מוציא אותך מהחברה, עצם הטיפול מדכדך, אז לך במצבך זה לא מתאים, אתה צריך לבוא שמח לעבודה ולפגוש אנשים נעימים, להרגיש שהחיים הם שמש…].

בסיכום: לנסות להתקדם – מאוד חשוב, אבל לא במחיר של להשאר בבית, מהבית צריך לצאת, זה נותן שמחה, גם היציאה, החברה וכו', וגם העצמאות הכלכלית והיכולת.

בהצלחה רבה מאוד ושבת שלום.