שאלה:
מי שברך המוציא ואז נזכר שפשוט שכח ליטול ידים…האם כעת יגש ליטול ידים לפני האכילה ויברך על נטילת ידים ולא נקרא "הפסק" כי זה צורך האכילה ולא צריך שנית לברך המוציא. או רק יטול, ורק אחרי הטעימה יברך על נטילת ידים [שהידים עוד רטובות]. או יאכל קודם כל טעימה עם ידים במגבת ורק אח"כ יטול. או יטול יברך ענט"י ואז יברך המוציא שנית.
תשובה:
שלום וברכה
יטול ידיו בברכה, זה לא גרע מ"גביל לתורא", שכיון שזה לצורך הסעודה בדיעבד זה אינו נחשב הפסק.
גביל לתורא זה גם אחרי ברכת המוציא. חשבתי רק אחרי נטילת ידים?
ראה שו"ע סי' קסז סעי' ו.
יש"כ לא שמתי ליבי
תודה
מחילה שאני מעיר, אבל מה הבעיה לטעום מעט מהלחם (כדין מי שאוכל פחות מכזית שמעיקר הדין אינו טעון נטילת ידיים בכלל), ואז יקום ויטול ידיו בברכה (שהרי מכאן ואילך מתכוון לאכול יותר מכביצה פת) וכך לא נכנס בכלל בכלל לנושא "גביל לתורא"?
כך אני הייתי נוהג אילו היה קורה לי כך על כל פנים
זה לא נכון. כאשר אתה אומר שפחת מהשיעור לא חייב נטילה, זה רק כשבזה תסתכם אכילתך, אבל אם אתה ממשיך לאכול ובכוונתך להמשיך לאכול, הכל נחשב אכילה אחת של יותר מהשיעור המחוייבת בנטילה מהביס הראשון.
השאר תגובה