שאלה:
אני כבר לא מנסה [התחייבתי שפעם אחרונה תהיה האחרונה…], אבל כמדומני שעליתי על נקודת החילוק.
בבורר אוכל בצלחת, אנחנו נוקטים שמה שרוצה לאכול עכשיו זה אוכל, ומה שלא רוצה לאכול, אפילו אם לא זורק לאשפה, הוא פסולת.
ועל בסיס זה אני מבין שכל דבר שלא רוצים אותו עכשיו מיד, הוא פסולת, ולכן שאלתי מה הדין בב' דברים שלא רוצים לאכול או להשתמש בהם עכשיו.
אני מבין שכב' מבין אחרת. שכל דבר אם לא משליכים אותו לאשפה, הוא נחשב כ'אוכל', אלא אם כן יש משהו שהוא 'יותר אוכל' ממנו, שאז הוא נחשב פסולת לגביו.
האם אני צודק בנקודת החילוק?
ובאם כן, האם יש לכב' מקור לענין.
יישר כוח
https://din.org.il/2021/03/07/%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%aa-%d7%9e%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%9a/
תשובה:
אכן מה שאני מבין שהסיבה שמה שאני לא רוצה עכשיו נקרא פסולת, הוא רק בזמן שאני בורר אותו ממשהו שאני כן רוצה אותו עכשיו, כלומר הוא פסולת באופן יחסי, אבל אם שני הדברים נדרשים לאחר כך, זו ברירה בין שני מיני מאכלים. זה דין פשוט לפי דעתי, ועיקר דין בורר הוא כך… הרי איסור בורר מדבר על חיטה שבוררים אותה מהמוץ שלה, וכי מדובר דןקא במי שבא עכשיו ברגע זה לטחון ולאפות?! ודאי שלא! מדובר במי שבורר לאוצר, ואעפ"כ זה נקרא בורר פסולת מאוכל ולא בורר פסולת מפסולת…
