שאלה:
שני אנשים נמצאים במקום נידח בליל הסדר. לרשותם יש רק מצה אחת שלימה בגודל כזית. כיצד ינהגו?
· האם אחד מהם יאכל כזית וחברו לא יאכל כלום?
· ואם כך הדין מי יאכל ומי לא?
· או שמא יחלקו את הכזית וכל אחד מהם יאכל חצי ככדי שכל אחד יזכה לפחות בחצי שיעור של מצווה.
תשובה:
שלום וברכה
כאן זו שאלה מענינת עוד יותר, כי היא בעצם מכניסה אותנו לשאלה מה זה כזית… כלומר ברור שאם יש להם רק כזית אחד, אזי מי שבעלים עליו יאכל, ואם שניהם שותפים אינני יודע מה יעשו… אבל כיון שזה לא מעשי, עדיף שזה יזכיר לנו את המעשי יותר, מה זה כזית? הרי ידוע שיטתו של הגר"ח וולוז'ין שבכל דור לפי הזית שלו, ויש אומרים שבזמנינו זה 7-9 גרם בלבד, וידוע בשם הקהילות יעקב [שיעורין של תורה] שהוראת החזון איש היתה שהעיקר כדבריו. ולכן למרות שלא נהגו כך, חולה שלא יכול לאכול מצה, יתאמץ לפחות לאכול שיעור זה, וגם הם יחלקו את הכזית וכל אחד יאכל כמות קטנה זו.
חג שמח ידידי ותודה על החידות.
יש כאן סיפור מדהים מהשואה בדיוק בשאלה הזאת: https://www.93fm.co.il/radio/304154/
בס"ד
שאלה זו נזכרת בשערי תשובה סי' תפב ס"ק א
אבל לוותר לחבירו על שלו אסור. וכ' בינת אדם (שער איסור והיתר שעי"ז) שאפילו גדול ממנו לא יוותר לו
ושמעתי מהרב אשר וייס שמפקפק בזה, שצריך לחשוב מה יהיה יותר נח"ר לשמים, ואם ע"י אדם גדול תתקיים המצווה ביותר טהרת הלב וכוונה, ראוי יתן לו.
והגר"א במשלי כב כתב שמי שיש לו פת כדי שביעה, ראוי לו לחלק מלחמו לאחרים רק כדי שיהיה זימון, אע"פ שמפסיד מ"ע של ברכת המזון. שנא' טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל. ע"כ דבריו
השאר תגובה