שאלה:
האם אפשר ליטול ידיים לפני קידוש ואחרי הקידוש ישר לברך המוציא ?
תשובה:
שלום וברכה
כידוע נחלקו בזה ראשונים, וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו ולא ישנה. בקהילות מערב אירופה היה נהוג אגב שנוטלים ידים לפני קידוש, אבל נראה שכיום מנהג זה הולך ונשכח, כמעט שאינו מצוי.
מקורות:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רעא סעיף יב
אחר שקידש על כוס, נוטל ידיו ומברך ענט"י ואם נטל ידיו קודם קידוש גלי דעתיה דריפתא חביבא ליה, לא יקדש על היין אלא על הפת. הגה: וי"א דלכתחלה יש ליטול ידיו קודם הקידוש ולקדש על היין (הרא"ש ומרדכי פרק ע"פ (ורשב"א) והגה"מ פכ"ט, והטור). וכן המנהג פשוט במדינות אלו ואין לשנות רק בליל פסח, כמו שיתבאר סי' תע"ג.
למה כמעט שאינו מצוי? יש לי כמה חברים שנוהגים כך. ושמעתי שבישיבות ליטאיות מפורסמות נהגו ככה לפני השואה.
סתם כך אני לא מבין מי העיז לשנות דבר שכתוב ברמ"א מפורש "ואין לשנות".
היה לי חברותא שחמיו היה מעי"ת וינא
ואמר לי שהוא (חמיו) עושה כרמ"א.
לולא הגר"א כולנו [מלבד הספרדים] היינו עושים כן! אבל שאלתי כמה מקהילת אשכנז המתחדשת ברמות, ולפליאתי ענו לי שהם עדיין נוטלים אחרי קידוש, אע"פ שמי שקורא את הפרק על זה בשורשי מנהג אשכנז יראה שברור שכן צריך לעשות מלבד מי שנוהג ע"פ הגר"א בכל דבר.
אני למשל מגיע בשבת בבוקר לבית כנסת ספרדי, ואם אחרתי את הקידוש
הם נותנים לי יין וגם לחמניות אני נוטל ומקדש ובוצע!
להגיד שזה הולך ונשכח זה לא נכון ויש בזה לעג וזלזול (אופייני לחוגים מסוימים) למנהגי אשכנז המתחדשים אשר מתחזקים מיום ליום.
אני מצפה שעוד מעט תגיד שמספר מי שלא אומרים הלל בבית כנסת בליל פסח הולך וקטן, וזה כמובן לא נכון, (אני למשל גם בבית כנסת ספרדי פשוט לא אומר לא בברכה ואף לא בלי ברכה)
אינני יודע מי שינה, נכון הדבר שלפני השואה רבים כך נהגו, שהרי זה היה המנהג הנפוץ במערב אירופה, אגב מעניין שבמזרח אירופה זה כנראה כבר הרבה שנים לא כך למרות דברי הרמ"א, רק ציינתי את המציאות שמנהג זה לא נפוץ היום, ואני אכן מכיר טוב מאוד את חבריך הנוהגים בו, ולמעשה גם חשבתי עליהם בשעת כתיבת התשובה, ועל כך שכבר שבועיים לא שמעתי מהם כלום… מסתבר שלקראת אמירת ההלל ברוב עם בליל הסדר בבית הכנסת תהיה כאן תכתובת נוספת של בני החבורה…
אופס, רק כתבתי וזה הגיע… אני חוזר שוב, חלילה לזלזל במנהגי ישראל, בפרט שמסתבר שכך נהגו בבית סבי זקני, אינני יודע, רק ציינתי את המציאות שאין טען להתעלם ממנה. על השאלה מנין המקור שיש חובה לעורר מנהג שהשתקע זה 70 שנה לא נעניתי עדיין. אינני מבטל את המנהג, רק ללו התמהים על אותם שלא מעוררים מנהגים ישנים אני שואל כנ"ל, בעיני יש הבדל גדול בין הלכה למנהג, הלכה שמשתכחת מצוה להזכירה, דבר התלוי במנהגי מקומות, ברגע שכבר עשרות רבות של שנים אנשים לא שמעו ממנו, מה חובה יש לעוררו וליצור קהילות שונות?
בסדר לא נחזור שוב לויכוח הזה
הגענו לנקודה שאיש לא ישנה את דעת רעהו
מעניין שאני הליטאי מנסה להתקרב למקור, בעוד אחרים שמחויבים לדיני (לא רק מנהגי) אשכנז הרבה יותר ממני, מתרחקים ושומרים על מרחק יותר מכמה מטחוי קשת. אשאל מישהו למה אינך מניח תפילין במועד ולו בצנעא ובלי ברכה? זה יכול להזיק לך? נדמה לי שעד כמה שאולי אצליח לשכנע 'פולני', עם יקי מהסוג הנ"ל אין לי סיכוי.
נדלל את כל מה שמן הדין היה למחוק… בנוגע לתפילין בחול המועד כלל לא משנה המוצא, אם נקבל את זאת שהמנהג בארץ ישראל שלא להניח, הרי קיימת אזהרתו החמורה של הזוהר, לגבי זה לא יעזור בצינעא. אני אגב לא חושב שלא ניתן לשנות את דעתי, אני בל"נ מאוד מקפיד כאן באתר כאשר אני טועה ואנשים שואלים, לא רק למחוק את התשובה אלא לפרסם לעין כל שאני חוזר בי וטעיתי, גם כדי שמי שכבר עיין אולי יראה, וגם כדי שידעו שאנחנו מבקשים את האמת. רק שאלתי, ככל שמדובר במנהג, וגם ברמ"א ודאי לא סבר שיש חובה דוקא לקדש אחרי הנטילה, אלא מעיד שכך המנהג במקומו ואין לשנות, מדוע אחר שכבר נקבע מנהג אחר בארץ ישראל עשרות רבות בשנים, עד שמי שאינו תלמיד חכם כלל אינו מכיר מנהג אחר, יש היתר בכלל לשנות ממנהג המקום. וגם אם יש נושאים שאין בהם מנהג מקום ברור, בדברים שיש בהם מנהג, מה ההיתר, וגם אם תתווכח על שאלה זו, אני חוזר שוב על השאלה, מה החובה לשנות ממנהג המקום? בהלכה יש מושג שאדם שהולך ממקום למקום נוהג כבני מקום שבא לשם. אין בעצם כל תוקף ומשמעות למנהגי אבות עד כמה שיש מנהג מקום בנושא זה. עברתי הרבה על ספרי הרב המבורגר ולא מצאתי לעת עתה שעסק בשאלה זו, ואני גם שואל אתכם בפעם העשירית שאלה זו, ובינתים חוץ מלכעוס עלי לא עניתם על כך דבר. מנהג מעצם מהותו יש לו משמעות רק עד כמה שנוהגים בו… אולי הפעם מישהו ישיב על שאלתי? יכול להיות שקיימת תשובה, אני רק שואל.
ברם,בכל אופן לדעת מהרמ"א הנ"ל,כי כמו שלגבי ליל הסדר משנים וכפי שכתבתם,כך גם הפוך יש ציורים שכדאי לסמוך על שיטות אלו,וכגון לגבי קידוש במקום סעודה כאשר הסוכה למטה בחצר ונטילת הידיים בקומה השנייה,שאז בלית ברירה אלא המובילה מנגבים כל אורך ההליכה בירידה לסוכה את הידיים טיפים טיפים,ואז יכולים לקדש ובסמיכות לברך המוציא.
כשיש דין, הזוהר לא מעלה ולא מוריד.
תפילין בחול המועד אינו מנהג אלא הלכה. לכל היותר הזוהא מייצג שיטה שלא נתקבלה לפחות אצלנו.
נטילת ידים לפני קידוש אינו חיוב אבל בהחלט הלכה.
מי שרוצה לסמוך על הגר"א – יערב לו. אבל לא מדובר במנהגים.
אכן סיננתי את הנאצות לפנים משורת הדין.. דומני שכבודו טועה, יש הרבה מאוד מנהגים שהם פסיקה בין שתי דעות הלכתיות, וזה גופא המנהג כמו איך לפסוק, כמו בסוגיא של מגרומתא דרבי זירא. אני נדהם כל פעם מחדש, שלמרות שהנושא הזה כל כך מרכזי אצלכם, ואני שואל שאלה כה פשוטה, איש עוד לא טרח לנסות לברר לי אותה.
בערוה"ש סימן רע"א אות ל"ג
כתב ע"ד הרמ"א וז"ל
וזה היה בזמנו אבל בזמנינו וכמה דורות שקודם לנו לא ידעו ממנהג זה ובאמת גם הטור תמה על זה המנהג וכל גדולי הפוסקים לא הסכימו לזה [עב"י וב"ח וט"ז סקי"ד שלא הסכימו לזה] ובאמת למה נניח שיטת רוב הפוסקים, ורבינו הרמ"א מפני שכן היה המנהג בימיו מפני שתפסו שיטת ר"ת לעיקר כתב כן אבל הדורות שאחריו הכריעו להלכה כרוב הפוסקים [עמג"א סקכ"ז]: עכ"ל כך שנראה שכבר בזמנו רבים נהגו שלא כהרמ"א (מעניין כיצד נהגו בישיבת וולוז'ין שהרי הנצי"ב היה גיסו וחתנו של ערוה"ש וכן בישיבת פוניבז' שנוסדה ע"י תלמידו הגרי"ש כהנמן שאף כיהן ברבנות נובהרדוק לאחר פטירת ערוה"ש)
אך ברצוני לשאול האם יש מקום לנהוג לכתחילה שהמסובים יטלו ידיהם קודם הקידוש ורק המקדש יטול ידיו לאחר הקידוש וכפי שמובא במשנ"ב בשם המג"א שגם לדעת המחבר יכולים המסובים ליטול ידיהם קודם קידוש ורק המקדש עצמו יטול אחר הקידוש. ולכאורה אם יפתרו בזה הרבה בעיות שיש בסעודות רבות משתתפים שמפסיקים זמן רב בין הקידוש לבין הסעודה עד שנוטלים ידים ופעמים רבות מפטפטים בין לבין (וזה קורה הרבה גם בסעודה בתוך המשפחה) ואף שיוצאים בזה ידי קידוש במקום סעודה . לכאורה באופן שהזכרתי עדיף טפי
הערה מענינת, למעשה לא שמענו, אבל זה מעניין.
השאר תגובה