הלוואה בטעות

שאלה:

לכבוד הרב שליט"א
אחדשה"ט כראוי וכהגון.
ברצוננו להציע בזאת שאלה בהלכות חו"מ, בעובדא דהוי זה עתה, "שאלה למעשה".
ונשמח עד מאד שכת"ר יאיר בזה את עינינו.

גופא דעובדא:
הנה, בימי הפורים שעעל"ט, בישיבה קטנה באחד השיעורים, היו שתי מארגנים שתפקידם היה לאסוף מהבחורים של השיעור את הכסף שאספו בימי הפורים.
והנה, היה שם בחור ['בחור ראשון'] שאמר להם שהוא רוצה להביא [לתרום] להם עוד 50 ₪ אך אין לו עליו כסף, ולכך שילוו כסף והוא ישלם להם לאחמ"כ. – והם הלכו וחיפשו ממי אפשר ללוות את הסכום הנ"ל, ולא מצאו בחור שיהין להלוות להם.
שוב הלכו אל בחור אחר ['בחור שני'] שג"כ אמר להם את דברים אלו, שהוא רוצה להביא להם עוד 50 ₪ אך אין לו עליו כסף, ולכך שילוו כסף והוא ישלם להם לאחמ"כ. – ואמרו לו שהם כבר חיפשו ולא מצאו מי שיהין להלוות להם. – ואמר להם שאם אין להם ממי ללוות את הכסף אז לא! [והוא לא נותן!]
שוב הלכו ב' המארגנים הנ"ל, כל אחד לדרכו לחפש הלוואה – 50 ₪ לצורך ה'בחור הראשון' הנ"ל. ובס"ד 'כל אחד מצא' בחור שההין להלוות לו את הסכום הנ"ל, וכל אחד מהמארגנים הביא את סכום הכסף [50 ₪] והם כבר החזירו את הכסף [וכבר אין להשיב את הכסף].
והנה, לאחמ"כ כאשר שילם ה'בחור הראשון' את ה-50 ₪ שהם לוו בשבילו. – רצו שתי המארגנים 'להחזיר בזה את ההלוואה שלוו בשביל הבחור הראשון'. ואז הם תפסו שהיתה כאן טעות, שכל אחד משניהם לוה את הסכום כסף!

פירוט השאלה:
נפשם בשאלתם, כיצד יעשו.
צד ראשון – האם הם יכולים לומר ל'בחור השני' – שלבסוף הם מצאו מי שיהין להלוות בשבילו את הסכום ולכך הוא יצטרך לשלם להם את הכסף הזה שהם לוו בשבילו.
צד שני – שאין זה נכון, כיון שה'בחור השני' טוען להם שכיון שמתחילה הם אמרו לו שאין להם ממי ללוות את הכסף, הרי שכבר אז אמר להם שאם הם לא מוצאים ממי ללוות – אז הוא לא יתרום. [אולם מצד שני יש לומר שכיון שלבסוף מצאו מי שיהין להלוות להם את הסכום הרי שהבחור השני התכוין לזה]
המשך השאלה – לפי הצד השני שה'בחור השני' פטור, א"כ כיצד יעשו עכשיו. מה היא ההכרעה בזה.

ומצפים אנו שיורה לנו רבינו בזה את דבר ד' זו ההלכה ושכמ"ה

תשובה:

שלום וברכה,

לא ניתן לגבות תשלום מהחבר השני. 

מהחבר הראשון יש לגבות 50 ש"ח, וכן לגבות מהצדקה 50 ש"ח [מאחר והנתינה הייתה בטעות], ויפרעו את שתי החובות.

בהצלחה. 

מקורות:

החבר השני שכבר סיכם שאם אין להם ממי ללוות אז הוא לא נותן, הרי שביטל שליחותו ולכן לא ניתן לגבות ממנו כיון שהוא לא לווה. בנוסף, שני החברים שחיפשו הלוואה מודים שמטרת ההלוואה הייתה לצורך החבר הראשון, נמצא שלא לוו עבור השני ולכן לא יכולים לדרוש תשלום מהלווה השני.

לגבי החבר הראשון מאחר ושניים לוו לצורך הראשון והחבר הראשון ביקש רק הלוואה אחת, נמצא שהייתה כאן הלוואה בטעות ונתינה לצדקה בטעות, ונתינה של אחד מהם בטילה, ולכן ייקחו 50 ש"ח מהבחור הראשון ו50 ש"ח מהצדקה ויפרעו את שתי ההלוואות.