תרומות – לחץ כאן

נטילת ידים על צמחייה בשבת

שאלה:

שלום וברכה,
יש לי 2 שאלות:
א. האם מותר להתפלל שמונה עשרה בשטח פתוח לפי דעות מסויימות?
ב. התארחנו בשבת במקום מסויים ושמנו לב שאוטומטית כשפותחים את הברז הוא משקה אם הצמחייה, מותר בשבת?
תודה רבה!

תשובה:

שלום וברכה

לכתחילה יש להמנע מתפילה בשטח הפתוח, כמבואר בשןלחן ערוך בסי' צ', אבל כאשר יש בכך צורך כמו בימי הקורונה, ודאי מותר וכך ראוי לעשות כדי לשמור על בריאות המשתתפים.

ב. כאשר זה נופל ישר מהנטילה על הצמחייה ודאי אסור, אבל כאשר זה הולך בצינור למקום מרוחק יותר ויוצא שם, יש שהקלו שנחשב כגרמא בלבד.

מקורות:

נטילת ידים על זרעים

כתב בספר יראים (מצוה רע"ד): "צריך האדם להזהר במקום שעשבים וזרעים צריכין למים כגון בימות הקיץ שלא ישליך שם מים ולא ירחץ ידיו עליהם ולא ישתין עליהם. אע"פ שלא יתכוין לגידולם, פסיק רישיה ולא ימות, שאי אפשר שלא יועיל לגדלם… איסורא דרבנן איכא אפילו בארעא דחבריה… הלכך צריך להזהר ולחוש". וכ"כ בספר התרומה (סי' רל"ה, הו"ד באור זרוע שם), והוסיף: "מטעם זה, שלא לאכול בפרדסים בימות החמה, מפני שאי אפשר ליזהר שלא ישפכו המים ע"ג עשבים, וחייב משום משקה" (ובאו"ז שם העיר: "מיהו אני המחבר איני יודע, בפרדס שכבר גדלו עשבים כל צורכם, שמא גבול יש להם").

וכ"פ בש"ע (שם סעי' ג'): "אסורים ליטול ידיהם על העשבים שמשקים אותם, אע"פ שאינם מכוונים, פסיק רישיה הוא". והרמ"א מוסיף: "ולכן טוב להחמיר שלא לאכול בגנות, אם ישתמש שם עם מים, דבקושי יש ליזהר שלא יפלו שם מים".

הטלת מ"ר על זרעים

על מה שכתב היראים, שאסור להשתין במקום שיש עשבים וזרעים, מעיר בספר התרומה (שם): "להשתין מים על גבי עשבים שרי, שמי רגלים עזים ושורפים העשבין, שהרי מעבירים אותם על הכתם, אם כן חזקים ועזים הם. וכן מותר לשפוך יין על עשבים בפרדס לפי שהיין חזק ושורף כמו כן העשבים", וכ"פ בש"ע שם: "מותר להטיל בהם מי רגלים, או שאר משקים שאינם מצמיחין". והמג"א (שם ס"ק ז') הביא שבספר הזכרונות כתב: "וראוי ליזהר אף במשקין". וכתב באליה רבה (שם ס"ק ז'): "ונ"ל דביין שהוא חזק אין ליזהר כלל, דשורף זרעים" (כלומר, שהבין שכוונת ספר הזכרונות להחמיר רק במשקים שיש עכ"פ חשש שמצמיחים, אלא שהוא חשש רחוק, ולא במשקים שודאי אין מצמיחים).  

שפיכת מים במרחק מן הצמח, כשהמים נספגים במקום השפיכה

כתבו התוס' (ב"ב כ"ז ע"ב ד"ה חיטי): "חטה יניקתה ג' טפחים כדמוכח בשבת פרק אמר ר"ע בשמעתין דערוגה (פ"ה ע"א)… נהי דיניקתה ג', מ"מ עיקר יניקתה אינו אלא כנגדה, ואילן נמי יניקתו כ"ה, אפילו הכי עיקר יניקתו י"ו" [אמה].

ע"פ דברי התוס' כתב המהרש"ם (דע"ת או"ח סי' של"ו סעי' ג') לענין נטילת ידים על עשבים: "אבל סמוך להעשבים, אפילו תוך ג' טפחים, יש להקל, דעיקר יניקה רק כנגדו… באילנות תוך ט"ז אמה אסור, שהוא שיעור יניקתן". וכ"כ הגרש"ז אויערבך זצ"ל (שש"כ פכ"ו הערה י"ד).

שפיכת מים במרחק מן הצמח, כשהמים זורמים אליו

בשו"ת הר צבי (קונטרס טל הרים זורע סי' ד') דן אם מותר לשפוך מים במקום רחוק, כאשר המים זורמים אל הצמחים, וכתב: "נשאלתי בדין משקה לזרעים דחייב משום זורע, אם זה דוקא בשופך המים על הזרעים ממש, אבל בשופך המים רחוק מהזרעים, אלא שהמים באים גם לזרעים, אם זה חשיב גרמא, או דילמא גם בשופך רחוק מהזרעים, כך שבסוף המים באים גם להזרעים, יתחייב משום זורע. הנה בחולין (ט"ז ע"א) איתא דהשוחט במוכני שחיטתו כשרה. והתניא שחיטתו פסולה וכו', ואבעית אימא, הא והא בסרנא דמיא, ולא קשיא, הא בכח ראשון, הא בכח שני. ופרש"י, כח ראשון גלגול ראשון, כח שני גלגול שני, וכי הא דאמר רב פפא, האי מאן דכפתיה לחבריה ואשקיל עליה בדקא דמיא ומית, חייב, מאי טעמא, גירי דידיה הוא דאהני ביה, והני מילי בכח ראשון, אבל בכח שני, גרמא בעלמא. ופרש"י, בכח ראשון – שקשרו סמוך לשפת המים וכו', כח שני – שהניחו רחוק קצת, ולא נפלו המים מיד בצאתם מגדרותיהן עליו, וכ"ה בסנהדרין ע"ז ב'. הרי מפורש ברש"י לענין עונש מיתה שהמים היוצאים בקילוח הראשון שהולכים למרחוק, אין זה חשיב כחו, והוי גרמא בעלמא. וכבר כתבתי בענין זה במקום אחר (עיין הר צבי יור"ד סימן י"ב), שדברי רש"י הם רק בפוטר את המים, שאינו מביא את המים בידים, אלא שמסיר את המונע הילוך המים, שבזה גם בקילוח הראשון, אם הולך למרחוק, אין זה חשוב כחו, והוי גרמא בעלמא… אבל בשופך מים בידים, חשיב כחו גם אחרי קילוח המים למרחוק. וכעין זה כתב המג"א סי' קנ"א ס"ק א' לפירוש השני בגמרא שם, שכח שני היינו קילוח שני, וכתב שם המג"א שגם קילוח שני אינו נחשב כגרמא, אלא כשהסיר הברזא המונעת לצאת, אבל היכי שעשה מעשה בגוף המים, מקרי כח גברא גם בקילוח שני. והנה בפותח ברז, אולי זה דמי למסיר את המניע, ובזה אם זה רחוק, דומה להא דחולין הנ"ל, אבל לא ברור כמה השיעור של רחוק. ומצאתי באגלי טל מלאכת טוחן אות ה' ס"ק ד' שהביא דברי רש"י בההיא דפותקין מים לגינה בערב שבת, וכתב דנראה שרחוק קצת שיעור נגר קטן. א"כ כשפותח והמים באים דרך נגר הקטן משפת המים לגינה, הוא דומה ממש להא דסנהדרין בכח שני דחשיב גרמא וכו', והכי נמי כיון שלא השקה הגינה להדיא, רק פותח מעין הרחוק מגינה והלכו לגינה, פטור וליכא גזירה עכ"ל [האגלי טל]… ויעויין ברש"י מו"ק (דף ב ע"ב ד"ה משקה מים בזרעים) שפירש שזורק מים בעיקרי העשבים, ומזה הוכיח החת"ס בהגהותיו על שו"ע או"ח (סי' רנ"ב מג"א ס"ק כ') שמן התורה אינו חייב אלא דווקא במשקה ממש לזרעים, וצ"ע".

ובתשובה אחרת (או"ח ח"א סי' ר"ז) כתב: "על דבר השאלה שכת"ר ראה בקיבוץ חפץ חיים שיש להם ביוב, והשופכים יוצאים דרך הביוב מחוץ לשכונה, וסדרו שהשופכין מתפשטין שם ע"ג סביבה של זרעים וירקות, וזה יועיל להם במקום זבול השדות, והעיר דא"כ יש לאסור לשפוך השופכין בשבת, דהוי כמשקה מים לזרעים, וכן לצאת לנקבים שהרי מזבל את השדות. והשבתי לו, דמלבד דהמרחק יותר מד' אמות[1], י"ל דהוי כגורם לזורע. זולת זה הרי השדה כבר מלאה מים ושופכין לצורכה, ונמצא דמה שנתוסף בשבת עצמו, אין בה תועלת לצמיחות יום השבת גופא, ולכן יש להתיר"[2].

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל