לתרומות לחץ כאן

אשר יצר – האם נפטר ברפאנו?

שאלה:

מי שבירך ברכת אשר יצר וחתם רופא חולי עמו ישראל האם נחשב משנה ממטבע שטבעו חכמים?

תשובה:

שלום וברכה

ראשית אכן מצאנו נדון בפוסקים, במי שלא בירך אשר יצר לפני התפילה והתפלל שמונה עשרה, האם נפטר מברכה זו על ידי שאמר רפאנו בתפילה, בשו"ת יחוה דעת ח"ד סי' ה נראה שמכריע כדעת הבני לוי שיצא ידי חובתו ואינו חוזר ומברך, אולם בשו"ת אור לציון ח"ב סי' מד נקט בפשיטות שאינו יוצא ידי חובתו ויש לברך אשר יצר. ולכאורה נדון זה תלוי במחלוקת הנ"ל, לכל הפחות לענין שלדעת הגרב"צ אבא שאול ודאי לא יצא. האם כאן חמור יותר מחמת שינוי מטבע לשון שטבעו חכמים, לא מצאתי משהו מפורש, מסברא נראה שאינו יוצא.

מקורות:

שו"ת אור לציון: ז. מי שנפנה קודם תפילת שמונה עשרה ולא בירך אשר יצר, יברך אשר יצר לאחר תפילת שמונה עשרה, ולא יצא ידי חובתו בברכת רופא חולי עמו ישראל.

שו"ת יחוה דעת: ועוד רגע אדבר במה שראיתי בשו"ת בני לוי (סימן ה'), שכתב ללמוד מדינו של הפרי חדש, שאם לא בירך גם ברכת אשר יצר, קודם תפלה, לא יאמרנה אחר תפלה, שיצא ידי חובתו בברכת רפאינו, וגם באשר יצר החתימה רופא כל בשר ומפליא לעשות. ע"כ. ולכאורה יש לחזק דבריו, כי אף על פי שבתפלה אינו חותם ומפליא לעשות, הפלאה זו איני יודע לה מקום לעיכובא, כי בברכות (ס' ע"ב) נחלקו על חתימת הברכה, רב ושמואל, רב אומר רופא חולים, ותמה עליו שמואל, שעושה את כל הבריות לחולים, אלא צריך לומר רופא כל בשר, רב ששת אמר, מפליא לעשות. ואמר רב פפא הילכך נימרינהו לתרוייהו, רופא כל בשר ומפליא לעשות. ומשמע שעל כל פנים בדיעבד אם חתם רופא כל בשר בלבד יצא. (וכיוצא בזה כתב בברכי יוסף סי' ר"ד סק"ג ובמחזיק ברכה שם סק"ב. ע"ש). ושוב מצאתי שכן פסק הגאון מבוטשאטש באשל אברהם (מהדורא תנינא סימן ו'). ולכן יש לומר שגם רופא חולי עמו ישראל מועילה במקום ברכת אשר יצר שחתימתה רופא כל בשר. אולם למעשה נראה שאין בברכת רפאנו לפטור מברכת אשר יצר, שברכת רפאנו היא תפלה מיוחדת לרפואת חולים, מה שאין כן ברכת אשר יצר שהיא ברכת שבח והודאה למקום על יצירת המין האנושי בחכמה רבה ונפלאה, ואין ברכת הפרט מוציאה ידי חובת ברכת הכלל. ושוב ראיתי לידידי הגרא"י ולדינברג בשו"ת ציץ אליעזר חלק י"א (סימן ד') שהאריך לדחות דברי הרב בני לוי הנ"ל. והעלה שאחר התפלה יברך אשר יצר. אלא ששם בסוף אות ד' העיר על דברי האשל אברהם הנ"ל, וסבירא ליה שלא יצא בחתימת רופא כל בשר לחוד, שהרי רב פפא אמר הילכך נמרינהו לתרוויהו, הרי שהוכרעה הלכה כשניהם. ע"ש. ואין דבריו מוכרחים, כי רק על צד היותר טוב פסק כן רב פפא לצאת מידי כל ספק, ולא לעיכובא. (כידוע שכן דרכו של רב פפא בכמה מקומות בש"ס, ומהם: בברכות (נ"ט ע"א) אמר רב פפא הילכך נמרינהו לתרוייהו, זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו. ובמגילה (כ"א ע"ב) אמר רב פפא הילכך נמרינהו לתרוייהו, האל הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע. ובברכות (י"א ע"ב) לענין ברכות התורה, גירסת הרי"ף והרא"ש, אמר רב פפא הילכך נמרינהו לכולהו. ובסוטה (מ ע"א) לענין מודים דרבנן, אמר רב פפא הילכך נמרינהו לכולהו. ובשבת (כ' ע"א) אמר רב פפא הילכך בעינן רוב עוביו ורוב היקפו. ובחולין (מ"ו ע"א). אמר רב פפא הילכך בעינן כזית במקום מרה וכזית במקום חיה. ושם (ס"ה ע"א) אמר רב פפא הילכך בעינן רוב אורכו ורוב היקפו. ושם (ע"ו ע"ב) אמר רב פפא הילכך בעינן רוב עוביו ורוב היקפו). ועדיין עלינו לבאר כמה זמן ישהה אדם לאחר שהתחייב בברכת אשר יצר, ויהיה רשאי עדיין לברך אשר יצר, כי רבה מבוכה בזה בספרי רבותינו האחרונים, כי מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן ו' סק"ג) כתב, מהר"ם לונזאנו פסק, שאם עבר פחות משעה נחשב כהפסק ועבר זמנה של ברכה זו, ולא יברך עוד. והרב יד אהרן חלק עליו, שאין זה דומה לברכת המזון, שכל שנתעכל המזון במעיו אינו נהנה עוד, ולכן אין לו לברך ברכת המזון, אבל ברכת אשר יצר ברכת הודאה היא, וכל שעתא ושעתא זמניה הוא. ומרן החיד"א הכריע כדברי מהר"ם לונזאנו, ושכן הסכים הגאון מהר"י הכהן בעל בתי כהונה, ולכן סיים שאם עבר זמן מה שוב לא יברך. ע"ש. והגאון רבי יוסף חיים בבן איש חי (פרשת ויצא אות י"ב) פסק, שאם עבר יותר מחצי שעה לא יברך אשר יצר בשם ומלכות, אבל תוך חצי שעה יברך. ע"כ. ומקורו מהחסד לאלפים (סימן ו' אות ג') שכתב כן. וכן העלה לדינא הגאון רבי יוסף ידיד בספר ברכת יוסף (מערכת א' אות ט'). וכן פסק הגאון רבי יצחק אבולעפייא בספר פני יצחק (מערכת א' אות ח'). ע"ש. והגאון רבי אליהו מני בספר זכרונות אליהו (עמוד נ"ג) כתב, שמעתי מפי מורי (הגאון רבי עובדיה סומך בעל זבחי צדק), שמה שכתב הברכי יוסף אם עבר זמן מה לא יברך, הוא לא פחות משיעור מיל, שלא ראינו חשיבות בשום מקום פחות ממיל. ע"ש. אבל בשו"ת באר משה חלק ב' (סימן י' אות ב') כתב, שנראה שאפילו לאחר שעה או שעתיים יכול לברך אשר יצר, כל שלא נתעורר שוב שצריך לנקביו. ותמה על הכף החיים שכתב שיברך רק עד חצי שעה. ע"ש. ואולם בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סימן ק"א) כתב, שאלתי את מורי רבינו מאיר זצ"ל עד מתי מברכים אשר יצר, שאין זה דומה לברכת המזון שיכול לברך עד שיתעכל המזון במעיו, דהיינו עד שירעב, כי שם הוא נהנה מן המזון שבמעיו כל זמן שאיננו רעב, אבל כאן אינו כן, ולא שמעתי ממורי הקדוש זמן לזה. ע"כ. והלום ראיתי אחרי רואי להנימוקי יוסף פסחים (מ"ו ע"א) שכתב, ומה שאמרו לנטילת ידים עד פרסה, היינו למי שנצרך לנקביו ונפנה שצריך ליטול ידיו כדי לברך אשר יצר. ואף על פי שמאחר ברכת אשר יצר אין בכך כלום, שאינה ברכת המצוה ולא ברכת הנהנין, אלא ברכת שבח והודאה. ע"ש. לפי זה למדנו שאפשר לברך אשר יצר עד שיעור פרסה, שהיא שיעור שעה וחומש. ואין לומר בזה ספק ברכות להקל, שבודאי אילו ראו האחרונים מה שפשוט להנימוקי יוסף הנ"ל, לא היו מסתפקים בדבר, (וכמו שכתב כיוצא בזה הרמ"א בחשן משפט סימן כ"ח). ורק אם נתעורר שוב לנקביו בתוך שיעור שעה וחומש, לא יברך עד אחר שיסך רגליו. וכן כתב בשו"ת שאילת יעב"ץ (סימן ט"ו), שכל שעדיין לא הוצרך שוב לנקביו צריך לברך אשר יצר, דאכתי זמניה הוא, ורק אם נתעורר שוב לכך, אינו רשאי לברך עוד, שכבר עברה הנאתו. ע"ש. וכן כתב בספר שלמי צבור (דף מ"ה ע"א) בשם הגאון רבי אליעזר נחום בתשובה כתיבת יד. ע"ש.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל