שאלה:
שלום לכבוד הרבנים.
הקדמה לשאלה: אנחנו גרים בבית קרקע מחולק שבחציו סבא של אשתי גר עם העובד הזר וחלק השני אנחנו גרים. מעבר משלכל בית יש דלת משלו, מתוך הבתים יש דלת (רגילה, לא פלדלת) מקשרת שהיא נעולה והמפתח ברשותינו (זה לא מפתח "אפס" זה מפתח רגיל). התבקשתי למסור משהו לעובד הזר ומאחר שלא פתח אז כדי לחוס על הזמן שלי אשתי הציעה שלמחרת היא תתן את זה בבוקר לעובד. אני לא זוכר אם אמרתי רק "לא" או "לא מתאים" והיתה לי מחשבה שאני לא רוצה שתתראה איתו או שיהיה חשש של ייחוד ואז יצאתי מביתי (לנסות למסור לעובד בעצמי את הדבר) שסגרתי את הדלת ואז נזכרתי מהפחד שאשתי תאסר עלי ואמרתי שאני מוחל ואז נכנסתי לספק שלמרות שהדלת מקשרת נעולה שלא היה בכל זאת ייחוד בגלל שאין שם קיר אלא דלת (שאלנו רב על זה ואמר להחליף את המנעול למנעול רגיל במקום המפתח אפס כי לא היה ניתן להחליף לקיר ממש מכמה סיבות) ואז רצות המחשבות "שאני מבטל את המחילה ואני כן מוחל וחוזר חלילה".
אני מפחד לחשוב שאי פעם אני יצטרך להיפרד מאשתי בגלל משפט ולא למחול בזמן (אני מידי פעם אומר לא במפורש או ברמזים וחצאי משפטים כאלה שלא יהיו נקודות מפגש וכל מיני.)
אני מקווה שדעתו של בעל ערוך השולחן היא מקובלת שכן צריך עדים כי אין לי כח שמעבר לחשש שלי מכל זה יקרה בסוף דמאיזה אמירה באיזשהיא פעם הבית שלי יתפרק)
תשובה:
זה לא קרוב לקינוי ואין קשר לקינוי והכל בסדר גמור… אין כאן לא קינוי ולא יחוד.
מקורות:
ראה כאן שכתבתי באריכות רבה את כל הפרטים והאופנים בדין זה.
