שאלה:
כשאומרים עושה שלום בשמו"ע פוסעים ג פסיעות למה בעושה שלום של ברכת המזון אין פוסעים
תשובה:
הפסיעות אחורה הם לא בגלל שאומרים עושה שלום, אלא בגלל שמסיימים שמונה עשרה… האדם בתפילת שמ8ונה עשרה עומד לפני מלך מלכי המלכים, בשונה מכל הברכות והתפילות שם אין עמידה לפני מלך, אתה מבקש וה' שומע, אבל אין שכינה כנגדך, בתפילת שמונה עשרה אתה ניצב לפני ה', ולכן כאשר אתה מסיים תפילתך, עליך לפסוע לאחור שלוש פסיעות דרך כבוד. לכן גם משתחוים תחילה לצד שמאל שהוא כביכול ימין השכינה שכנגדך וכו'.
שיתקבלו התפילות.
מקורות:
הנה יש מספר טעמים להלכה זו שיש לפסוע ג' פסיעות בתחילת ובסיום תפילת שמונה עשרה, וכמו שנתבאר הדבר שייך דווקא שם, ואביא לך מספרי הפוסקים שכתבו לאותם הטעמים.
בית יוסף (אורח חיים סימן קכג): ושבלי הלקט (סי' יח) כתב בשם הגאונים טעם לשלש פסיעות מפני שכשאדם עומד בתפילה עומד במקום קדושה ושכינה למעלה מראשו וכיון שנפטר מתפילתו צריך לפסוע שלש פסיעות לאחוריו כדי שיצא ממקום קדושה ויעמוד במקום חול וראיה לדבר שכן הוא כיון שחוזרים לאחוריהם שלש פסיעות נותנים שלום זה לזה כלומר עד עכשיו היינו במקום קדוש ויצאנו למקום חול עכ"ל ובשם רבינו האי מצאתי כתוב שטעם שלש פסיעות משום דתפילות כנגד תמידין תקנום וכשכהן עולה למזבח עם איברי התמיד היה עולה דרך ימין ומקיף ויורד דרך שמאל ובין כבש למזבח היו שלשה רובדין של אבן ויורד בהם שלש פסיעות על עקב ואנן עושים כמו שהם היו עושים עכ"ל. וכתב ה"ר מנוח (ספר המנוחה תפילה פ"ה ה"י) דהני שלש פסיעות ילפינן להו מדכתיב (יחזקאל א ז) ורגליהם רגל ישרה רגליהם תרי רגל חד ויש אומרים שש דהא כתיב בתריה וכף רגליהם ככף רגל עגל ואף על גב דשלש פסיעות אשכחן ששה לא אשכחן סבירא ליה דפסיעה אינה אלא כשמניע שתי רגליו וכן מנהג חכמי צרפת ויש אומרים תלת הוו בשובו למקומו שיש לו לחזור בשלש פסיעות כאשר בתחלה עכ"ל וכסברא אחרונה כתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' קד). עד כאן דבריו, לפי טעמים אלו שמשום שהוא לפני השכינה או כלפני המזבח או כמלאכים בודאי שהדבר שייך דווקא בתפילה שבה האדם נמצא בדרגות כה גבוהות ולא בברכת המזון.
ועוד טעם לזה שפוסעים ג' פסיעות מובא במגן אברהם סימן קכג, וכך כתב שם: ג' פסיעות. עבב"י שכתב הרבה טעמים ועוד שמעתי טעם דבזכות ג' פסיעות זכה נ"נ להחריב ב"ה ולכן אנו פוסעים ג' פסיעות ומתפללין שיבנה ב"ה, ובאמ' בגמרא אית' ד' פסיעו' וברב' ש"ה דף ד' איתא ג' פסיעות וכ"ה בזוהר מקץ ע' תמ"ז ופשוטו של דבר פוסע לאחריו כעבד הנפט' מרבו. דברי הזוהר הנ"ל שהביא המג"א: דכיון דאתגלי אתייהיב דוכתא לאתר אחרא דלא אצטריך לשלטאה עליה בגין כך לאו ברכה שריא אלא באתר סתים ואוקמוה מה דאיהו (הוה) סתים ברכה (דהוה) שריא עלוי כיון דאתגלי אתייהיב דוכתא לאתר אחרא לשלטאה עלוי, כתיב (איכה א) כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה ואוקמוה, אבל כל מכבדיה הזילוה דא הוא מלכות בבל דהא מתמן אשתדר דורון לירושלם דכתיב (ישעיה ל"ט) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו ומה כתיב בהו שלם לחזקיה מלך יהודה ושלם לאלהא רבא ושלם לירושלם כיון דנפק פתקיה מניה אהדר ללביה ואמר לא יאות עבדית לאקדמא שלמא דעבדא לשלמא דאמריה קם מכורסיה ופסע ג' פסיען ואהדר פתקיה וכתב אחרנין תחותייהו וכתב הכי שלם לאלהא רבא שלם לירושלם ושלם לחזקיה ודא הוא מכבדיה [דף רב עמוד ב] ולבתר הזילוה מ"ט הזילוה בגין כי ראו ערותה דאחזי לון חזקיה דאלמלא כך לא הזילוה לבתר, ומגו דהוה זכאה חזקיהו יתיר אתעכב מלה מלאייתאה ולא אתא ביומוי דכתיב (ישעיה ל"ט) כי יהיה שלום ואמת בימי, ולבתר פקיד ההוא חובא לבנוי אבתריה, כגוונא דא ההוא חובא דשבטין קאים עד לבתר בגין דדינא דלעילא לא יכיל לשלטאה עלייהו עד דאשתכח שעתא לאתפרעא ואתפרע מינייהו ובגין כך כל מאן דאית חובין בידוי דחיל תדיר כמה דאת אמר (דברים כ"ח) ופחדת לילה ויומם וגו' ועל דא וייראו האנשים כי הובאו וגו':
